למה כולם כל כך אדישים???????

[שלומית@]

למה כולם כל כך אדישים???????

האם רק אני מפחדת ממה שהולך לקרות כאן??? אנשים, אתם לא מבינים שהולכת להיות פה מלחמה ??? אני כבר כמה חודשים חיה בחרדות שרק הולכות ומתגברות. אבל אני לא רואה שאף אחד מרגיש כמוני אז אני שותקת. אני באמת לא טיפוס היסטרי. כלפי חוץ לא רואים עלי כלום, אבל מבפנים אני כבר לא יודעת איך להמשיך. למה כולם ממשיכים כרגיל כאילו לא קורה פה כלום????? אתם בכלל מבינים מה זה מלחמה???? אתם לא חושבים על זה שהמדינה הזאת יכולה בכלל לא להיות קיימת עוד שנה שנתיים?? זה לא מטריד אותכם??? לפני כמה ימים קראתי באינטרנט: "רוסים מומחים: בעוד כחצי שנה מלחמה בישראל". ולפני כמה שבועות: "דו"ח אמריקני קובע: ישראל לא תשרוד זמן רב, במקרה של מלחמה כוללת". אני לא מבינה איך אנשים כאן יכולים לקרוא כותרות כאלה ולהמשיך כאילו כלום! זה אמיתי !!! תקלטו כבר!!! בעוד חצי שנה תקבלו צו גיוס כללי ויש סיכוי מאוד גדול ש תמותו , או שרבים מהקרובים לכם ימותו, או שיפול טיל על הבית שלכם, או שכל העיר שלכם תהרס בהפצצה סורית, שתישארו חסרי כל, או נכים, או פצועים... אני סטודנטית עכשיו, לומדת לבחינות. ופתאום עולות לי שאלות כמו: בשביל מה? למה לטרוח? בשביל מה ללמוד לבחינות ולהוציא תואר אם בעוד חצי שנה יהיה כאן כמו ביירות בימים הרעים??? אולי עדיף לעזוב הכל ולנצל את התקופה האולי אחרונה של "חיים נורמליים" שעוד יש לי בשביל להנות מהחיים? ומה שעוד מזעזע אותי זה שאני שומעת כל מיני אנשים שממש רוצים שתהיה מלחמה. הם חושבים שזה הפתרון... פשוט לא קולטים מה שזה אומר! תגידו לי את האמת: אתם חושבים שאני מגזימה? שאני יותר מידי היסטרית? שאין לזה הצדקה? אולי זה בגלל שאני לבד ואין לי עם מי לדבר ולחלוק את הפחדים. אבל באמת זה משגע אותי שאף אחד אחר מסביבי לא נראה חרד כמוני. האם זה נורמלי לדעת שיש סבירות גבוהה מאוד שהולך לקרות אסון בקרוב, אסון שאף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות שלו, ואיך זה ישפיע על החיים שלו ישירות, ולהמשיך לחיות כרגיל??? עד כמה אפשר להדחיק את המציאות? את הפחדים? תמיד החשבתי את עצמי כמומחית באמנות ההדחקה, אבל מה שקורה פה בשנה האחרונה הביא אותי לחרדה מסוג שאף פעם לא היתה לי. ואני ממש לא מדברת על פחד מפיגועים או ליסוע באוטובוס ודברים כאלה. ממש לא. אני מתכוונת לחרדה שבקרוב מאוד ה-כ-ל ה-ו-ל-ך ל-ה-ש-ת-נ-ו-ת. הייתי רוצה לפחות לדעת שאני לא מופרעת ויש עוד מישהו שמרגיש כמוני.

 

[רחל-נשמה]

שלומית -יקרה

אני לא אדישה, תפיסת חיי אומרת ככה: 1-לא להאמין למה שחוזים ומפרסמים-כי מאין לי בכלל מי הכותבים?, ועל סמך מה הם מסתמכים? 2-אני מאמינה שהחיים שלי מתחילים בבוקר, ונגמרים בערב , ולכן אני עסוקה בלחיות את היום 3-אני מאמינה שמה שלא בשליטה שלי, אלא בשליטת הגורל לא צריך להעסיק אותי, להכנס למחשבותיי, ולשלוט על רגשותיי ומצב רוחי לכאורה היה אסון בורסאי-אולי התקרה שלי בנויה בשיטת פלקל והיא תיפול עלי? לכאורה עברתי תאונת דרכים קשה-אולי לא אעלה יותר על הכביש כי כבר הוכח לי שאני יכולה להפצע קשה. לכאורה מתתי בעקבות התאונה פעמיים, אז למה לחיות , הוכח לי שמתים. לכאורה-יש לי היום דום נשימה וכל רגע אני יכולה להפסיק לנשום אז למה לקום בבוקר? לכאורה יש הרבה פיגועים לא צפויים בקניון, במעדה, בכל פינה, למה לא להסתגר בבית? לכאורה, יש רוצחים, אנסים, כל יום ממש כל יום יש ארועים, למה לא להעלם מהמדינה? לכאורה יש עוד הרבה סיבות , לפחד, חרדה, תיסכול ..חשש..רשימה ארוכה. אני בחרתי לא מתוך אדישות, אלא מתוך אופטימיות, מתוך אמונה של נגיע לגשר נעבור אותו, מתוך אמונה בגורל, מתוך אמונה שמה שלא בשליטתי(מה ששונאי זוממים), לא מעסיק אותי, מתוך אמונה שצריך לחיות את החיים היום, כי לא יודעת מה יהיה מחר, ולא חשוב מה קרה אתמול כי הוא נגמר. אז יקירה, את חייבת להירגע! מה זה תהיה מלחמה? מה עכשיו אין מלחמה? כי קוראים לזה בשם אחר פעולות טירור? נהפוך הוא אם תהיה מלחמה-בשם מלחמה- יהיה יותר בטוח, כי אז הצבא יהיה חופשי לנהוג כמו במלחמה. נשמה למה לדאוג ממלחמות שאולי לא יקרו? נשמה למה להגיע למכון הלב בגלל מה שאולי לא יקרה? נשמה למה להיות בחרדה מה יקרה עוד חצי שנה, במקום לחיות את החצי שנה? נשמה תגמרי את התואר-אני עשיתי פסיכומטרי בזמן מלחמת המפרץ, והייתי ברחובות תל אביב , בזמן נפילת טיל, ולא עלתה בי מחשבה בשביל מה? זה ברור כי אני מאמינה בגורל ובחיים. שבת קסומה רחל-נשמה

 

[joeblack]

שלומית - תמיד יש טעם להמשיך

תני לי לספר לך סוד: בעוד 120 שנה (ואולי קצת פחות) - את עומדת למות. ולא רק את, אלא גם אני ואפילו רוב מי שחי כיום. אז מה? עדיין אין טעם ללמוד לתואר עכשיו? או לחפש אהבה או ללכת לים? בוודאי שיש. הבדילי נא בין חומרת המצב הביטחוני (שאינו מזהיר, אני מסכים, אבל זה לחלוטין לא הפורום המתאים) לבין התגובה שלך בעקבותיו... אין לי איך להוכיח את דברי, אבל אני יודע מנסיון שרוב (99 אחוז כמעט) הפירסומים בעיתונים, בטלוויזיה ברדיו ובכל מקום הם מגמתיים, עם מטרה פוליטית ברורה, ומסתתר מאחוריהם הרבה מעבר לטקסט הכתוב... המחקרים הללו בכלל לא נועדו לך, אלא למשחקי פוליטיקה בין מדינות. אני לא טוען שמחקר X נכון וY שגוי, רק שהם מנוסחים כך שנועדו לזרוע קצת פאניקה, או להניע את הציבור להניע את הממשלה... מה שאני מנסה לומר הוא שצריך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. ולהמשיך לחיות את החיים שלך. אני לא כ"כ חסיד של הגורל כמו רחל (היי נשמה

), אז אני אציע דרך אחרת להסתכל על המצב: חכם סיני אחד טייל במדבר ולפתע זינק לעברו אריה. החכם ברח והאררה רדף. הגיעו לעץ והחלו לרוץ סביבו במעגלים. רצו ורצו ורצו. שאלו את החכם: "עד מתי תמשיך לברוח במעגלים מהאריה? אתה לא פוחד שמתישהו תתעייף?" ענה החכם: "אני לא אתעייף ואמשיך לרוץ לעד". שאלו אותו: "איך אתה כ"כ בטוח שתצליח בכך?" ענה החכם: "כי אין לי אופציה אחרת". (לא יודע איך חכם סיני הגיע למדבר, וגם לא איך שאלו אותו בזמן שהוא רץ, אבל אני מקווה שהנמשל הובן

)

 

[הבודדה]

ועוד משהו...

שמעתי עוד הרבה אנשים מדברים כמוך, מסביבי. על החרדה, הפחד ליסוע באוטובוסים או להיות במקומות בילוי, בגלל הפחד שמא איזה מחבל יחליט לפוצץ את עצמו דווקא באותו מקום שבו הם יהיו., ושאלתי את עצמי איך זה שאני כל כך אדישה ולא מפחדת בכלל? התשובה שלי היא: אני בכלל לא מפחדת מהמוות. להפך. אם יתמזל מזלי ואמות באיזה פיגוע, כבר לא אהיה בודדה, לא ארגיש עצב וכאב ואפילו לא אצטרך לדאוג למחייה, הן הפיזית והן הנפשית. אז מה כל כך רע בזה? כרגע המוות נראה לי כמקום השלווה הנצחית. (אבל אל תיבהלו, אני עדיין לא מתכוונת להתאבד, גם אם ארצה, אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני פשוט לא התאבדותית, אז אולי באמת איזה מחבל יוכל לעשות את זה בשבילי?)

 

[lance-knight]

תקשיבי, שלומית

אם כולנו עכשיו נהיה בפניקה-זה יעזור? אז נקבל צו, למה לחשוב על זה עכשיו? צריך להמשיך לחיות, לא קרה כלום בינתים. אז נסי להרגע, תחיי את החיים ותלמדי-כרגע זה הכי חשוב בשבילך. שבת שלום.

 

[agness_666]

היי שלומית

ראיתי את ההודעה שלך רק עכשיו. וכן, את לא היחידה שמרגישה ככה. חזרתי לארץ ממש כשהתחילה האינתיפדה, ודי חטפתי שוק. לי זה גרם לחרוש את האינטרנט בכל דקה פנוייה, בעיקר באתרי חדשות, מן הרגשה כזאת שצריך לעמוד על המשמר. אני מאמינה שיש סיכוי גבוהה למלחמה, ואני גם מנחשת שהיר תתחיל באותו זמן כמו מלחמת המפרץ - בסביבות אוקטובר, ושארה"ב תלחם בעירק. אבל כל זה שייך לפורום אחר.. אחרי השהות בחו"ל, הבנתי דבר אחד, זה מה יש. המצב לצערי התדרדר לרמה של אין ברירה. הגישה שלי היא שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר, ומה שאנחנו כן יכולים לשנות זה אם נהנה היום, כאן ועכשיו. כל דקה חשובה, והתקווה כמובן היא שהטוב יימשך כמה שיותר, ו..שנישאר בחיים. זהו, מאחלת לכולנו שלא תהיה מלחמה, ושמה שלא יהיה שנצליח לשרוד. נ.ב. אולי לא הבעתי את עצמי נכון, גם אני פוחדת, ונראה לי ששתינו לא היחידות.

 

[lance-knight]

ועוד דבר, שלומית

בסופו של דבר, כולנו לא נחיה חיי נצח. אז מה-מעכשיו נתחיל לחשוב על זה? אז בטח רק נלחץ ולא נלמד ולא נעשה שום דבר בחיים, רק נחייה כל הזמן במתח. ובסוף נראה שחיינו חיים ארוכים וריקים מכל תוכן. אין מה לחשוב על דברים כאלה לפני שזה קורה. כך שתתחילי לחשוב בצורה חיובית (זה מה שהחלתתי לעשות לא מזמן). ו

וזה בשבילך

שתתעודדי קצת.

 

[רייזה]

ל-א מ-פ-ח-ד-י-ם

ממה יש לפחד? אנחנ מספיק חזקים. מקסימום יש בית בלוס אנגלס מה אכפת??????