למה? ככה
היום הרגתי את עצמי,הדכאון היה תופס אותי מדי פעם בפעם, אבל היום זה היה שונה, משהו אחר, מן תחושת יאוש, שאלה שעלתה לאוויר וסרבה לרדת, בשביל מה להמשיך בכלל, זה לא שאני נהנה, זה לא שטוב לי ככה, כמו שאני, עד היום עוד איכשהו סחבתי את זה איתי, אמרתי לעצמי שאולי בכל זאת יש סיבה להמשיך, אבל כנראה שאין, לא חסר לי כלום בחיים ובעצם חסר לי הכל, בעצם רק דבר אחד חסר, רק שאני לא יודע מה הוא. חסרה לי התחושה שטוב לי, יש לי הרבה סיבות להיות מרוצה מהחיים שלי, סביר להניח כי הרבה אחרים אפילו היו רוצים להתחלף איתי, אבל אני לא רואה את זה, כל הדברים האלה שיש לי הם חסרי משמעות בעיני, לא מצליח להפיק מהם הנאה, לא עולה לי חיוך כשאני חושב עליהם, הפנים שלי חתומות כבר שנים, כל חיוך שהיה הלך ונמוג עם הזמן, העיניים כבויות ולא יחזרו לדלוק שוב, אין ניצוץ, אפילו לא זיק של תקווה, הכל נגמר, אני מת עכשיו. לפעמים הלילה היה עוזר לי להעביר את זה, הייתי קם בבוקר ופשוט לא חושב על אתמול, וגם לא על היום שקדם לו, ובכל זאת היום זה היה שונה, קמתי עם אותה תחושה, ריקנות, חוסר הערכה, מן אפסיות שכזו שתקפה אותי ולא הרפתה. ומה עכשיו? כלום, זה לא שאני ממש מת, הכאב עדיין בוער בפנים, אני יושב בחדר וחושב על המשך היום, אזלו לי כל האפשרויות , אם היה לי כח לעשות משהו, הדבר היחיד שהייתי עושה זה למות, חבל, כדורי שינה, אולי הייתי קופץ...אבל כלום, נאדה, רק יושב פה חסר אונים ומחכה לפתרון שלעולם לא יבוא, לא עצה מידיד, לא חיבוק מידידה, כלום לא יעזור. רק להעלם, אם אפשר היה להעלם ככה סתם, בלי להניד עפעף, כמו בקסם , פוף! ואתה איננו, זה היה יכול להיות מושלם, פתרון אדיר למצבי הנואש. למישו יש מטה קסמים? אולי איזו מנורת שמן משופשפת היטב? או טבעת קסמים?... זה בסדר, לא חשבתי שתהיה. לא יודע למה אני כותב, זה לא שאני רוצה שתענו לי, למען האמת, אני לא רוצה שתענו לי, אני רק משחרר קיטור, לא נראה לי שיש משהו שתגידו שיתן לי תקווה.
היום הרגתי את עצמי,הדכאון היה תופס אותי מדי פעם בפעם, אבל היום זה היה שונה, משהו אחר, מן תחושת יאוש, שאלה שעלתה לאוויר וסרבה לרדת, בשביל מה להמשיך בכלל, זה לא שאני נהנה, זה לא שטוב לי ככה, כמו שאני, עד היום עוד איכשהו סחבתי את זה איתי, אמרתי לעצמי שאולי בכל זאת יש סיבה להמשיך, אבל כנראה שאין, לא חסר לי כלום בחיים ובעצם חסר לי הכל, בעצם רק דבר אחד חסר, רק שאני לא יודע מה הוא. חסרה לי התחושה שטוב לי, יש לי הרבה סיבות להיות מרוצה מהחיים שלי, סביר להניח כי הרבה אחרים אפילו היו רוצים להתחלף איתי, אבל אני לא רואה את זה, כל הדברים האלה שיש לי הם חסרי משמעות בעיני, לא מצליח להפיק מהם הנאה, לא עולה לי חיוך כשאני חושב עליהם, הפנים שלי חתומות כבר שנים, כל חיוך שהיה הלך ונמוג עם הזמן, העיניים כבויות ולא יחזרו לדלוק שוב, אין ניצוץ, אפילו לא זיק של תקווה, הכל נגמר, אני מת עכשיו. לפעמים הלילה היה עוזר לי להעביר את זה, הייתי קם בבוקר ופשוט לא חושב על אתמול, וגם לא על היום שקדם לו, ובכל זאת היום זה היה שונה, קמתי עם אותה תחושה, ריקנות, חוסר הערכה, מן אפסיות שכזו שתקפה אותי ולא הרפתה. ומה עכשיו? כלום, זה לא שאני ממש מת, הכאב עדיין בוער בפנים, אני יושב בחדר וחושב על המשך היום, אזלו לי כל האפשרויות , אם היה לי כח לעשות משהו, הדבר היחיד שהייתי עושה זה למות, חבל, כדורי שינה, אולי הייתי קופץ...אבל כלום, נאדה, רק יושב פה חסר אונים ומחכה לפתרון שלעולם לא יבוא, לא עצה מידיד, לא חיבוק מידידה, כלום לא יעזור. רק להעלם, אם אפשר היה להעלם ככה סתם, בלי להניד עפעף, כמו בקסם , פוף! ואתה איננו, זה היה יכול להיות מושלם, פתרון אדיר למצבי הנואש. למישו יש מטה קסמים? אולי איזו מנורת שמן משופשפת היטב? או טבעת קסמים?... זה בסדר, לא חשבתי שתהיה. לא יודע למה אני כותב, זה לא שאני רוצה שתענו לי, למען האמת, אני לא רוצה שתענו לי, אני רק משחרר קיטור, לא נראה לי שיש משהו שתגידו שיתן לי תקווה.
