למה כל פעם שמנסים לספר אותו

[akavishon]

למה כל פעם שמנסים לספר אותו

הוא צורח כאילו כורתים לו איזה איבר ? יכול להיות שיש לו עצבים בשיערות ?

ניסינו אפילו לספר אותו תוך כדי שינה.. עכשיו הפיתרון זה פשוט לאזוק אותו עם אזיקונים לשולחן עבודה (ידיים ורגלים) ולתפוס לו את הראש עם מלחציים. יש למישהו פיתרון יותר הומני ? (ולפני שמישהו פה פונה לשלמה קדמן זאת היתה בדיחה)

 

[shno]

בן כמה הוא?

אם הוא כבר בן 3 - אפשר לשלוח אותו לפנימיה צבאית ולהשאיר להם את הדאגה לתספורת שלו

כמובן שעוד אין לי שום ניסיון בתספורות ילדים - הקטנה כולה בת 10 חודשים והפריזורה שלה היא "אה-לה-בן-גוריון" - יעני תלתלים קטנים בצידי הראש מאחורי האוזניים, קצת תלתלים בעורף, ושיער חלק בקדמת הראש, ובכל זאת ארשה לעצמי לנסות לייעץ (ואתה יותר ממוזמן לדחות את עצת האחיתופל שלי מכל וכל) - לעשות את המינימום ההכרחי, כלומר לגזור רק את הפוני כדי שלא יכנס לעיניים. כל היתר - ימתין עוד שנה-שנתיים. ואם השיער ארוך מדי - אפשר לאסוף עם גומיה.

 

[akavishon]

הוא בן שנה וחמישה חודשים

כרגע אנחנו אכן עושים את המינימום הנדרש, ומדי כמה חודשים תופסים אותו חזק, סובלים את הצרחות שלו ומספרים... אני (וגם אשתי) מאוד נגד בנים עם שיער ארוך. לא מסתדר לנו בנים עם קוקו... מה לעשות.. את התספורת הראשונה לגדולה עשינו בערך בגיל חצי שנה, קיצרנו לה את הפוני שנכנס לה לעיינים והיא ישבה יפה ושיתפה פעולה

 

[schlomitsmile]

כל אחד והרגישויות שלו כנראה שהעלם רגיש יותר מהעלמה ל"מספריים מתקרבות לראש...ת'אזניים מנסות לחתוך ! מגיע? לא מגיע! 1000 ספרים לא יצליחו לספר אותי!!!" עפ"י נסיוני, לא כדאי לנסות להכריח כי זה יוצר תדמית שלילית לחויה שהיא ממילא לא נעימה לבחור, ורק מחריף את ההתנגדות. אולי אפשר להושיב אותו על הבירכיים של אבא/אמא, ולהסיח דעתו ע"י שירים/סיפורים/טלויזיה/אבאמא עושה פרצופים מטורפים וכד'?

 

[ארנון הרשקוביץ]

אצלנו נדרשה החלפת ספּר כדי להפסיק

הצרחות. היה זה אקט שסימל עבור הילדון (כנראה) את העובדה שאנו מתחשבים בדעתו ומתייחסים לצרותיו, והוא הנמיך את הווליום משמעותית... או שפשוט הספר השני (הנוכחי) עושה עבודתו בצורה טובה יותר... ארנון

 

[ferdinand]

בפעם הראשונה

שהגדול הסתפר, סביבות גיל שלוש (בלי שום קשר לבר יוחאי) מי שעבר באותו רגע ברחוב, היה יכול לחשוב שיש שמה משחטה ולא מספרה! נכנס לשם אפרוח גוזלי, עם תלתי זהב גולשים (ממש כאב הלב!) ויצא משם - נסיך יפה תואר, מהמם!

אני יודע שאני לא בדיוק אובייקטיבי, אבל יפיו היה (ו-טפו! טפו! טפו!

עודנו) עוצר נשימה ממש! זה היה באיזשהו יום שישי בצהריים. החמולה כמנהגה, מתכנסת בביתה של סבתא. עברנו במכולת לקנות את פרס/שוחד הארטיק המובטח. כשהגענו לביתה של סבתא (ומכאן שגם אם אני לא אובייקטיבי - לפחות לא הגזמתי!

) הרושם של התגובות שהוא קיבל מכל ה-דודים למניהם - נחרתו כל כך עמוק בליבו, שלא רק מחקו את הטראומה מהמפגש עם אדון ספר - מאז בכל פעם שצריך ללכת להסתפר, הוא ניגש כמו טווס גאה ומתיישב אחר כבוד על הכיסא של הספר, ומתמסר בשימחה ובחפץ לב לשיקשוקיי המספריים!!!

 

[טאש]

אנחנו פשוט הכנסנו את זה לשגרה כך

יום אחד כשאבא הלך להסתפר אני ונדב באנו איתו. שאלנו אותו אם הוא רוצה להסתפר לפני או אחרי אבא. הוא רצה אחרי. אבא הסתפר. וכשהוא סיים נדב כבר חיכה לתורו..... הוא ישב כל כך יפה, ואני התפוצצתי מגאווה וכל כך רציתי לצלם אותו יושב כך, אבל החלטנו שלא עושים מזה עניין בכלל, שלא יחשוב שיש כאן משהו שאינו רגיל. לפני הפעם הזו הוא כבר ביקר איתנו במספרה וזה לא היה חדש לו. אגב, לא מנסיון שלנו, אבל חברות שהלכו למספרות לילדים סיפרו שמאוד כיף לילדים להסתפר שם. יש משחקייה, הספרים רגילים לספ רתוך כדיי תנועה וכו'.

 

[aviah]

נתת לי רעיון

לתת לו להסתכל בפעם הבאה שאני מספר את עצמי (מכונת גילוח, חצי מ"מ, אחת לשבועיים).