למה לא ההיתן כאן לפני 3 שנים?

[אתלי]

למה לא ההיתן כאן לפני 3 שנים?

שלום לכולם היום יש לנו ילדה נהדרת בת2.7 שנים מקסימה, חכמה ונפלאה. כשאני חושבת על התהליך שעברנו ע"מ לכתוב את המשפט הזה בא לי לבכות. גם היום כל כך הרבה זמן אחרי אני עדיין מתמלאת דמעות (כמו עכשיו......) כשאני נזכרת. נראה לי שאיפשהוא הדחקתי והיום כשאני רוצה ילד נוסף הכל צף ועולה חזרה. תחושת הבושה והאשמה, ההשפלות הקטנות בבתי החולים ובבדיקות ובעיקר הבדידות האיומה (למרות שהתברכתי בבעל נהדר בקטע הזה) כל כך רציתי לדבר עם מישהי עם אישה אחרת שעוברת את הדברים ומכירה את כאבי הגוף והנפש. היום אני בעיקר פוחדת, פוחדת ששוב אצטרך טיפול, פוחדת משה שכבר שבוע אני עם כאבים איומים בבטן התחתונה ופוחדת ללכת לרופא ובעיקר פוחדת המ"אכזבה החודשית" המרגיזה והכואבת. טוב, אני כבר לא כועסת שלא ההיתן לפני 3 שנים העיקר שאני יודעת שאם אצטרך אולי הפעם לא ארגיש כל כך לבד.

 

[..נעמה]

אנחנו פה ../images/Emo42.gif

להציע כתף רכה ולשמוע את כל מה שעובר עלייך. הגעת למקום הכי חם ומעודד שאני מכירה ופה לא תרגישי לבד. שיהיה בהצלחה ומקווה שלא תתאכזבי החודש. נעמה

 

[מרב של ערן]

ברוכה הבאה לסירה ../images/Emo42.gif

התהליך קשה. לפעמים יותר קשה נפשית מאשר פיזית. אבל את כבר יודעת איזה אושר מחכה בסופו, ואני חושבת שזה שווה הכל. אל תחושי בושה ואשמה. גנבת ממישהו את הבעיה? אני לא מסתירה מאף אחד. כל מי ששואל מקבל תשובה עניינית, ומי שיותר קרוב אלי גם מקבל את ים הדמעות. ואם יש כאלה שברור לי שאהפוך לשיחת היום אצלם, מהם אני נזהרת, ומי שינסה להעיק יקבל תשובה ש"תייבש" אותו. עכשיו, אחרי שמצאת אותנו אני בטוחה שכבר לא תרגישו לבד. כאן תמצאו אוזן קשבת לכל שאלותיכם, להגיגי הנפש וכתף לבכות עליה ברגעים הקשים. שולחת מכאן

ומקווה שמהר מאוד תעברי הלאה, לחברותינו שעל הגדה בפורום הריון לאחר טיפולים, מרב

 

[מרב.]

אתלי, נוגע ללב

הלוואי ולא תזדקקי לתמיכה שלנו כאן, אך טוב לדעת שהיא קיימת ונמצאת. אני מעריכה שעם הזמן בעיות פוריות הולכות והופכות דבר שבשגרה, שאין להתבייש בו, שאפשר לדבר עליו ולחלוק אותו, ועם הנגישות של האינטרנט, הופכים הפורומים לעוגן מרכזי והכרחי. אני מתארת לעצמי שלעבור תהליך כזה ללא איש לחלוק איתו (חוץ מהבעל), סודות קטנים של זקיקים, כמה ביציות הופרו, מידע ואינפורמציה ושאלות ואפילו בדיחות קטנות ופרטיות שרק מטופלות יכולות לצחוק מהן- לא יכולה לתאר לעצמי איך הייתי עוברת את זה לגמרי לבד. ההשפלה שחשת היא נחלת העבר, לא בושה ולא אשמה ולא פחד. את היום בוגרת, אחרת, חזקה יותר, והלוואי ותבשרי לנו בקרוב על הריון ספונטני וטבעי... שיהיה לך המון בהצלחה, מרב

 

[אתלי]

תודה תודה

תודה על היחס החם זה באמת נעים וחוץ מזה..... נשאר לי עוד שבוע לדעת אם אני נשארת או עוברת לפורות ההריון. בכל מקרה, בתור מישהי עם נסיון מוצלח אשמח לעזור בכל דבר

 

[נועם@בת]

ברוכה הבאה לסירה שלנו אתלי ../images/Emo45.gif

ואני נורא מקווה שסתם הצצת לכאן בדרכך הלאה

איפה היינו אז? רובנו לא חלמנו על בעיות פוריות אז, וחלקנו כבר בוססנו עמוק בבוץ הזה

חבל שלא הכרת אותנו אז, כי היית מיד יודעת שלא צריך להתבייש, ולא להוריד ראש. ולא להתקפל. אלא להיפך, לזקוף רשא ולחתור קדימה. את הבעיות שלנו לא גנבנו מאף אחד, ומגיע לנו צל"ש על זה שאנחנו מתמודדות איתן. את הצל"ש הראשון שלך כבר קיבלת, והלואי ואת השני תקבלי בלי להתמודד יותר מידי.

נועם ובקשה טכנית קטנה, אצלנו מקובל לשרשר

 

[רומי 007]

אתלי יקרה

שני דברים נורא תפסו אותי במה שכתבת: האחד - שכבר הצלחת פעם אחת - וזה נותן המון תקווה למי שמנסה זמן רב וטרם הצליח. טוב לדעת שיש אור בקצה המנהרה שלנו ושזה "רק שאלה של זמן" כפי שהרופאים משננים לנו. הדבר השני - צר לי שחווית את התהליך הזה כקובץ של השפלות קטנות כלשונך. לא אומר שפה ושם לא הרגשתי את התחושות האלה, אבל לא כך אני מתארת לעצמי את התהליך בכללותו. למרות שזה קשה לי ודורש ממני אנרגיות שאני כל פעם מתפלאת מאיפה הן באות, אני גם חושבת לעצמי לפעמים שאולי זה מן סוג של נסיון ושנבחרתי לעבור אותו כי אני מסוגלת לכך. אני יודעת שיש מי שירימו גבה על מה שאני כותבת עכשיו, אבל גם זו דרך שלי להתמודד. בכל אופן - הפורום הוא הבית המתאים להתנקות מתחושת ההשפלה כשהיא נקרית על דרכך. מקווה שבעוד שבוע תבשרי לנו שהצלחת.