למה לא יכולה להפסיק לקרוא על אסונות?

[GonnaB40]

למה לא יכולה להפסיק לקרוא על אסונות?

אתמול קפץ לי בפייסבוק סיפורה של עינת נתן מדריכת הורים, שילדה תאומים בשבוע 39 בלידה שקטה.היא באה ללדת ולא היה מוניטור.
נורא. שני התינוקות הראשונים.
מאז יש לה כבר 5 ילדים גדולים, אבל זה פצע שלא נמחק.
ואני.. כמו מגנט נשאבת לסיפורים כאלה. קוראת כל אחד כזה כמו צמאה במדבר. ובוכה בהיסטריה עם כל אחד כזה.
כאילו מחפשת כל הזמן מתי זה יגמר ועד מתי להפסיק לחשוש. ולומר לעצמי שאין מתי להפסיק לחשוש. לא עד אחרי תוצאות מי השפיר, כי גם בחדר לידה יכולה להיות לידה שקטה.
סתומה.
כבר לא מעיזה לספר. לא לבעלי, לא להוריי, ולא לסובבים אותי.
בוכה לעצמי את האסונות של אחרים ומחכה לאסון האישי שלי.
למה?

 

[ספרקית]

הסיפור של עינת באמת קורע לב

גם אני קראתי אותו השבוע.

גם אני תוהה לפעמים ביני ובין עצמי למה אני כל הזמן מתעסקת עם הנושא. איך נשים אחרות מאבדות הריונות ואחר כך ממשיכות הלאה ואני נשאבתי ככה לנושא.
אני לא יודעת. יש בזה קצת מן המזוכיזם. אבל זה יותר מסתם מזוכיזם. אין לי תשובה מה זה בדיוק. רק שתדעי שאת לא לבד

 

[רונית 294]

גם אני שואלת את עצמי את זה...

אני חושבת שזה מ 2 סיבות. 1. אובדן בשלב מאוחר יחסית. 2. החלטה פעילה שלנו לסיום ההריון. אני בטוחה במאה אחוז שאם ההריון שלי היה מסתיים מוקדם יותר ובגרידה ולא לידה ולבד, ללא החלטה פעילה שלי מזמן לא הייתי כאן.

 

[ספרקית]

אני לא בטוחה שזה נכון

אולי נכון עבורך אבל לא כחוק כללי.
אצלי זו היתה גרידה ולא לידה שקטה ואני עדיין עוסקת בתחום.
לאורך הדרך יצא לי להכיר נשים שילדו בלידות שקטות מאוחרות והמשיכו הלאה בחייהן (כמובן שכאב האובדן האישי ממשיך ללוות אותן אבל הן לא מתקרבות לפורומים, לסיפורים ולא עוסקות באופן פעיל בתחום). לעומת זאת, נתקלתי גם בנשים שאיבדו הריונות בשלבים ממש ממש מוקדמים ולחלוטין נשאבו לתחום.
כאמור, תעלומה.

 

[מודיםומבקשים1]

חשיבה מעניינת.....

ברור שהחלטה לסיים הריון היא קשה מאוד. בפרט שהדברים אינם חד משמעיים. לא הייתי בוחרת להיות במקום כזה.

אבל- אני תמיד חושבת לעצמי, שיש פה נשים-זוגות שעוברים לידות שקטות וזה נורא ואיום, וטראומטי....... אבל לעיתים זהו מקרה חד פעמי שלא מעיד על ההמשך. מנסחת בזהירות- כואב יותר, אבל פחות משפיע על הילודה....
הנה- לפני שנה וחצי היה לך אובדן ומאז זכית בתינוקת. אני שנתיים+ בתוך הפלות בלתי מוסברות ועדין לא רואים אור בקצה המנהרה (ולהיפך- היא הופכת לארוכה וחשוכה יותר, כי מקבלים תמיכה בהריון והוא עדיין נופל....) למרות שלא עברתי לידה שקטה אלא 4 הפלות.....

לעיתים גם מרגישה את הקושי בזה שהסביבה לא יודעת, או לא כולה יודעת.... ה'אבל' אינו מוגדר.... למשל בהריון האחרון ידעו בעבודה, אבל פחות במשפחה ובשכונה. (ומנגד, יש גם את הקושי כשכן יודעים)

 

[אם הבנות2]

יגיע היום שבו לא תהיי מסוגלת

אני מודה שאני לא הצלחתי לקרוא את הכתבה של עינת נתן בשלמותה. הנושא כואב מדי וכרגע אצלי מודחק.
אני אחרי שתי הפלות כואבות ולידה של תינוק. מרגישה שאין לי מקום רגשי לאסונות. לא לאמהות מסכנות שנדקרות, לא לתינוקות מסכנים שלא צולחים את ההריון... כלום.
אני יודעת שיום יבוא ואני אכנס לכל השיט הזה שוב. מבחינה רגשית. ומשתדלת לא להדחיק את הנושא לגמרי. כי זה לא נכון.
אז תתפלשי בזה כל עוד את שם. עד שזה ייצא לך מהסיסטם.

 

[תמר619]

השרשור הזה העלה לי דמעות בעיניים

ילדתי לפני יומיים. עדיין מעכלת את הדבר המדהים הזה שקרה, מתקשה להאמין שהוא באמת פה והוא שלנו. האהבה אליו חדשה לי, עוצמה ועומק והתרגשות שלא הכרתי קודם, ולצד זה פתאום חרדה אינסופית שהייתי בטוחה שתסתיים עם הלידה. לא מצליחה לישון על אף התשישות כי חייבת להיות קשובה לנשימות שלו, ככ מפחדת מעוד שברון לב.

מה עושים? מתי חוזרים לנשום שוב?

 

[רונית 294]

מזל טוב!

לי יש בייבי סנס שעובד כל זמן שהיא ישנה. וכמובן שאני גם בודקת שהיא בסדר. אם אני אצל אמא שלי או מטיילת איתה בעגלה אני כל רגע בודקת שהיא נושמת. החרדות לא נגמרות. מה שכן, הייתי כך גם עם הילדה הראשונה לפניי האובדן. אז זה כנראה לא קשור.

 

[כבשה0פועה]

מזל טוב, תמר

ההורמונים ישככו.
תתרגלו.
תשנו טוב לפעמים. בפעמים אחרות הוא לא ירגיש טוב ותשנו פחות.
מתישהו תתחילו לרוץ אחריו ולהרחיק ממנו אבנים ושטויות שהוא ינסה לטעום.
בין לבין בטח תשימי לב שאת נושמת!
מזל טוב, בריאות, שמחה, שינה טובה והרבה אושר משותף.

 

[ספרקית]

ככה מודיעים על לידה?!?

מזל טוב תמר!

איזה כיף לקרוא שהאוצר שלך כבר בזרועותייך.

מתי חוזרים לנשום? בקרוב... לאט לאט...

ממליצה מאוד על בייביסנס. עבורי הוא היה ממש הצלה. איפשר לי לחזור לישון קצת.

במשך תשעה חודשים דאגת לקטנצ׳יק. עכשיו הגיע הזמן לדאוג קצת לעצמך. חשוב שתמצאי דרך בה תוכלי לישון ולנוח קצת, לאגור כוחות לדרך החדשה בפתחה את ניצבת.

מאחלת לכם המון אושר ובריאות

 

[מאמארוני]

מזל טוב!

אין לי עצות חכמות לשלב החרדה אחרי לידה, רק מחכה להיות שם בעצמי.
ושמחה מאוד מאוד מאוד לקרוא שילדת בשלום!