למה לא נוח לי לרדוף אחרי תשלומים?

[יונית א]

למה לא נוח לי לרדוף אחרי תשלומים?

אני תוהה ,האם זה דפקט אישיותי שלי- אבל לאחר שסיכמתי על גובה התשלום, ותנאיו מאד מכעיס אותי ששוטף+90 הופך לשוטף+180 מאד מכעיס אותי להתקשר לחשבים, להנהלת החשבונות, לתזכר אותם- "מייד שולחים" ואחרי שבוע, שוב אותו ריטואל. למה אני מרגישה מבוזה בתהליך הזה? ודווקא לקוחות פרטיים משלמים לי כנדרש, מעולם לא נתקלתי בבעיה מהותית, מאידך מערכות גדולות מרשות לעצמן לדחות תשלומים מעבר לגבול סביר (בעיניי, ואני לא עומדת עם סטופר ביום ה-91). בגלל שאני תלויה בהם להמשך עבודה עתידית,אני מתאפקת. ותוהה האם זה באג אישיותי שלי הקושי לרדוף אחרי התשלום, לנדנד?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

אותי זה שיגע! עיצבן, הכעיס

עד שעשיתי לזה סוף.אחרי תקופה שבה זה חזר אלי שוב ושוב, בפעם הראשונה שהתעצבנתי ויצא לי מהפ "תשמרו את הכסף לעצמכם"... הבנתי שזו גם אופציה. היכן שראיתי שזה לא יהיה סוף העולם לוותר על זה, ויתרתי, ולאט לאט ניתקתי את עצמי מכל המערכות האלה.בסופו של דבר הבנתי שאם אני אתעצבן זה יפגע לי בעבודה יותר מאשר אם לא אהיה קשורה אליהם. אני מעדיפה לתת משהו בחינם, ולא לרוץ אחרי התשלומים. אם זה דפקט, אז כן, יש לי כזה דפקט... התירוצים והסיבובים הלולייניים שהם עושים מרגיזים עד כדי משפילים. לוקח חודשים לאשר צ'יק כי היום משה לא נמצא ומחר ציפורה שאחראית על שמחה ורק היא כותבת את הצ'קים ועכשיו הבת שלה היגיעה מחו"ל והיא בחופשה עד שהיא תחזור... רק מלכתוב על זה עלה לי הסעיף! אני לא מנדנדת. עכשיו אני הולכת לשתות תה פסיפלורה כדי להרגע! וואללה!!!

 

[mstern]

אבל...

לוותר על הכסף זה לא פיתרון. השאלה שמעניינת אותי היא איך אתן מגבות את עצמכן שמקרה כזה לא יקרה. אני מציע הצעות מחיר חתומות שבהם כתוב הכל. ואז...מקסימום בית משפט. תאמינו לי שהלקוח לא רוצה ללכת לכיוון הזה. מוטי

 

[יונית א]

אני לא דנה במישור המשפטי

אני מגובה. הם גם משלמים "בסוף" אבל התהליך מוציא לי את המיץ ויתר נוזלי הגוף. למה לא ברור מאליו שתמורת עבודה שתמורתה סוכמה מראש על ידי שני הצדדים ,אני יכולה לקבל את השכר בלי לרדוף ולתזכר ולנדנד? ובעיקר, למה לי כל כך לא נוח להיות הנודניקית הזו, למה אני מרגישה "נמוך" כשאני רודפת אחרי החשבים למינהם?

 

[b o o l]

כי את גרה בארץ ישראל.

(בתשובה לשאלתך למה תמורת עבודה שתמורתה סוכמה מראש על ידי שני הצדדים,לא ברור מאליו שאת יכולה לקבל את השכר בלי ללנדנד..) מוסר התשלומים בארץ גרוע, ובמיוחד במוסדות הגדולים, כמו למשל עיריות. עצוב. אני מבינה ללבך, גם אני מרגישה לא נוח לנדנד, למרות שאנחנו צריכות להרגיש הכי נוח שבעולם, אנחנו את העבודה ביצענו, את השירות הטוב נתנו. הכי חשוב בגבייה, הוא לאמץ קול אסרטיבי, ולא להעביר את תחושת אי הנוחות- כי הם מנצלים את זה. וצריך לנדנד לעתים קרובות, אין מה לעשות... אל תרגישי נמוך - מגיע לך. שהם ירגישו "נמוך".

 

[siv30]

צריך לקבל החלטה אסטרטגית

אני לא רודפת אחרי מה שמגיע לי. אני לא מוותרת על מה שמגיע לי. אני חתומה על חוזה, ביצעתי את העבודה, מגיעה לי התמורה. אסור לך לשדר עסקים כרגיל, אם את ממשיכה לעבוד עם אותם הספקים, ואת חורגת מההסכם, את משדרת שהם יכולים למשוך אותך. תהיי אסרטיבית. תתקשרי פעם אחת, תתריעי שהם מפגרים בתשלום, אח"כ מכתב רשום ואז פניה לעו"ד שכל ההוצאות חלות עליהם. את גם משדרת רצינות, את גם משדרת מהימנות והם ימשיכו לעבוד איתך בצורה ישרה ולא עקומה. חשבויות בודקות את הגבול. אם את מאפשרת לגבול להתרחק, הם רושמים את זה לפניהם. אם את מוותרת, הם גם רושמים. תחליטי מה את רוצה שהם ירשמו.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

יונית, למה לשאול למה?

אם זה מה שאת מרגישה, כך את בנויה, אז לא מתאים לך להיות נודניקית וזהו. מה לא בסדר בזה? האם זה הדבר היחידי שבו את לא "כמו כולם?" לדעתי לא. בוקר נעים ויום נהדר

 

[יונית א]

../images/Emo9.gif צודקת

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

מוטי בוקר טוב

לוותר על כסף לפעמים זה כן פתרון. יש "מחירים" אחרים שאני לא מוכנה לשלם. ויתור על כסף בעיני הוא ממש לא בעייתי. מעולם לא התחרטתי, ואפילו יותר מכך. זה לא אומר שצריך להפוך את זה לדרך עבודה וחיים. במקרים הספציפיים האלה, שבהם עמדתי במצב מביש ומתסכל ויתרתי ואני שמחה על כך. איך אני מגבה את עצמי? כשמגיעה עבודה מגורמים אלה האדם שמדבר איתי אינו איש כספים.אף פעם. אני שואלת באופן מפורש האם יש פרוצדורה כספית, ואם הוא/יא אינם יודעים מה היא,אני דורשת שמישהו מהנהלת כספים יצור איתי קשר, תור הבהרה ברורה שאם זה כרוך בתשלום שוטף + 200 אני לא מוכנה לכך. המשפט שאני אומרת הוא: "כשאני מסיימת את העבודה, התשלום בידי באופן מלא". כן,כן, לא, לא. הסכמי עבודה וחתימה על ניירות לפני העבודה יוצרים תחושה מאיימת. אני מעדיפה לא להיות חלק ממנה.אי אפשר לאסוף לקוחות עם אקדח שלוף. לקוח בא כי נעים לו. אבל יש גבול גם לנועם שאני מוכנה לאפשר על חשבון עוגמת הנפש שלי. יום נעים

 

[b o o l]

לא מאוד קשור, אבל מעצבן,

לא שילמנו 10.82 ש"ח לדרך ארץ (= כביש חוצה ישראל). לא בכוונה. בבעלותנו שני רכבים. בעלי רכש לרכבו מינוי, והתשלומים יורדים ישירות מחשבון הבנק. כשהחשבונות מגיעים, אני מכניסה אותם להנהלת החשבונות ומתייקת, ולא שמתי לב שחשבונות בגין נסיעות ברכבי, אינן משולמות אוטומטית. וכך יצא שלא שילמנו לחוצה ישראל... יום לא כל כך בהיר אחד קיבלנו מהם מכתב רשום ובו כתוב שעלינו לשלם 517 ש"ח = קנס. דיברנו איתם, שלחנו מכתב לאיזו ועדה שלהם, שבו אנו מסבירים מה קרה ואיך קרה... והפחיתו לנו 70% מהקנס. כלומר נותר לנו לשלם 200 ש"ח על נסיעה של 10.82 ש"ח - עשרה שקלים ושמונים ושתיים אגורות. אנחנו, אולי בטיפשותנו, התעקשנו לא לשלם... עבר שבוע, בכל זאת, בן אדם עסוק מאוד, והיום הוא ניגש אליהם. בינתיים החוב צמח לסכום של 320 ש"ח... דיבר, הסביר, ביקש... לא עזר. שאל איפה המנכ"ל, אמרו לו... ניגש למנכ"ל ושם זכה ליחס משפיל ביותר. מישהו ניגש אליו ולפני שהספיק לומר ג'ק רובינסון, תפס אותו בכוח ודחף אותו החוצה !! בצר לו, שילם בעלי 320 ש"ח, ביטל את המינוי, וגלגלינו לא ידרכו בכביש זה לעולם. (או לפחות עשר שנים, עד שהכביש יעבור לבעלות הממשלה). הם הפסידו כ 3600 ש"ח בשנה, ואנחנו הפסדנו זמן איכות. חברי הכנסת אישרו את הקנסות המגוחכים הללו, ובנשימה אחת, אישרו לעצמם נסיעות חינם על חשבוננו. ואני שואלת אתכם, איזו דרך ואיזו ארץ ?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

יש המון אנשים עם סיפור דומה

בוקר טוב עניין הדחיפות יצא כבר לגמרי מפרופורציה... הם אולי הפסידו את הכסף שלכם, אבל עושים המון המון כסף בדרך זו שבה הם עובדים. הם מגובים לגמרי מבחינה החוק. החוק אינו מאפשר לא לשלם. אלא לשלם ואז להתדיין בבית משפט. וכשעושים את החשבון של אובדן ימי עבודה, התרוצצות, עצבים ועוד... זה כבר לא שווה. לא יודעת אם זו דרך אבל זו הארץ. יום נעים

 

[motyka]

זה כנראה חלק באישיות שלך

זה לא דפקט, אלא דרך חשיבה. גם לי לא תמיד משלמים בזמן, ויש עיריה אחת שחייבת לי סכום קטן שהיה צריך להיות משולם באוקטובר. אבל אני לא מתבייש להתקשר, ולנדנד, ולא לחכות שבוע, אלא יום אחרי שהבטיחו לי שישלחו את הצק להתקשר עוד פעם ולברר מה מספר הצ'ק, וכיצד הוא נשלח. זה הכסף שלי, שמישהו אחר מחזיק אצלו - אז שיחזיר. ואם צריך - אני מבקש מעורך הדין לשלוח מכתב (הרבה פעמים זה עוזר).

 

[ArielGam]

חשבונית עיסקה ויצירת תלות

אין כמעט גוף גדול שמכבד את עצמו מספיק שלא דוגל בשיטת "דחה את התשלום", אני יכול להתפלסף על מדינה מתוקמת וכד ... אבל בשביל להיות פרקטי: זה לא דפקט באישיות .... אם תשאלי לדעתי תגלי כי זה קורה לכולנו. לא הייתי הולך לכוון של אביבה במובן של וויתור על החוב (קטן ככל שיהיה), אבל אנחנו צריכים להיות מודעים שחברה גדולה "משחקת" בידיעה שאת תלויה בהם (עבודות עתידיות, מוניטין וכד...). במקרים שכאלה והם קורים הרבה, אני מכין לי מספר דברים: 1. אורך נשימה - אני יודע מראש שהתשלום ידחה. 2. חשבונית עסקה ו/או חוזה (קצת יותר מסובך משפטית). 3. יצירת תלות של הלקוח - מכיוון שאני בא מתחום התוכנה אני יוצר תלות מסוימת, כך שלאחר זמן מה הלקוח יצטרך אותי למען המשך עבודה. מכיוון שהלקוח תלוי בי, המשך העבודה מותנה בקבלת תשלום על העבודה הקודמת. אני לא מכיר את סוג עבודתך, אבל נסי גם את ליצור תלות עתידית בעקבות השרות/מוצר שקיבל הלקוח. יונית, אמנם זה לא פותר את הבעיה, אבל לפחות זה יוצר תלות דו כיוונית בינך לבין בלקוח ורצון לפתור את הבעיה. אריאל.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

בוקר טוב אריאל

לא הבנתי את עניין התלות. האם אתה מיצר/מוכר בחברתך משהו שאין לו תחליף בשום מקום? ז"א, האם הלקוח שאתה יוצר אצלו תלות, לכאורה, לא יכול ללכת למקום אחר ולהשיג את מה שלא קיבל ממך? יתכן ששאלתי מגיעה ממקום של חוסר ידע בנושא הזה,(בעצם בטוח שאין לי ידע) ובכל זאת, עניין התלות יוצר אצלי תחושה מאוד לא נעימה... בהמעטה... אני מעדיפה לפתור את העניין עכשיו מבחינתי, מאשר לחכות לזמן שהלקוח יהיה שוב תלוי בי... יום נעים יוצאת כבר השמש

 

[ArielGam]

יצירת תלות של לקוח

שלום אביבה, הכוונה ביצירת תלות אצל לקוח במקרה שלי הנו רישוי מוגבל בזמן של המוצר. כלומר, הלקוח קונה ממני מוצר אשר מפסיק לעבוד או עובד חלקית לאחר זמן מסויים כך שעליו לחדש את הרשיון בשימוש במוצר. אמנם בחברות גדולות קשה ואף על גבול הלא חוקי להפסיק פעילות על מוצר אותו הם רכשו,אך באותה מידה גם לא חוקי לא לשלם ו/או לשלם באיחור, כך שבמקרה ותפק תביעה נגדי, הגנתי עומדת על עניין האי תשלום עבור מוצר בו הם עושים שימוש (בדיעבד שימוש לא חוקי עקב אי תשלום). אני מודע לזה כי הפתרון הנ"ל הוא ספציפי למקצוע שלי אך לדעתי בכל מקצוע קיים סוס טרויאני שכזה. אריאל

 

[BooBee]

ואני מציעה פשוט להגיע למשרדים

ולהתעקש להשאר אצל אותו לקוח לא משלם, עד לכשיוציא בו במקום צ'ק או מסמך עם חתימה וחותמת שבה כתוב שהם מתחייבים לשלם תוך שלושה ימי עבודה את הסכום הנדרש. להתקשר ולנדנד זה לא עוזר אצל לקוחות כבדים, דווקא הם מרשים לעצמם לטפח מוסר תשלומים רעוע וקלוקל. אני בעד פעולה ישירה. יותר זול לנסוע ללקוח ולהתווכח עם מי שצריך.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

וואוו, איזה חשק יש לך להתווכח

את עושה את זה? נוסעת ללקוח ויושבת אצלו עד שהוא עושה את מה שאת מבקשת? אני ממש לא רואה את עצמי בסטואציות האלה...

 

[BooBee]

אני עומדת על דעתי

לקבל את מה שמגיע לי. רעיון טוב נוסף, הוא לרתום חבר/ה עורכך/ת דין שישלחו מכתב משפטי שדורש תשלום עבור עבודה שנעשתה. במיוחד כשמדובר בסכומים גדולים, שכבר שחררת חשבוניות וכאלה. אני לא עובדת עם חשבוניות, כי יש לי עבודה קבועה בלי תלוש, אבל כל חודש מקבלת צ'ק הביתה, טפו טפו טפו. את כל העניינים האחרים עם מס הכנסה וביטוח לאומי אני מסדרת בעצמי מול הגורמים הללו. יש לי טפסי ניכוי מס ואני מסתדרת. אבל תשמעי, יש לי חברה שחייבים לה 1,200 דולר על עבודה שהיו צריכים לשלם לה כבר בספטמבר, וטרם שולם לה הכסף, היא מבואסת לאללה, מה גם שאין לה חוזה מסודר מול אותו לקוח, שזה יוצר בעיה לפעמים. הכלל הראשון, לדעתי, הוא לכתוב חוזה מסודר עם תנאי עבודה, שינויים נדרשים וכמובן אופן תשלום. אני לא מוכנה לעבוד עם אנשים שלא מוכנים לחוזה עבודה. רק בגלל המקרים הנשנים של מוסר תשלומים ירוד. אני מעדיפה לא לעבוד עם כאלה אנשים, רק מהחשש שלא יעמדו במילה שלהם.