למה לסחוב בסבל כשאפשר לנוח באושר?
אני חייל. כמו כולם אני שונא את צה"ל. זה לא שהפכתי לאישרע או קר בגלל הצהא, אני מודה שהשתנתי. אני ג´ובניק. התחלתי כקרבי. אני שונא את צה"ל לא בגלל שזו מערכת צבאית אטומה אלא בגלל שאני שונא כל דבר בחיים שלי. אם ההורים שלי, את האחים שלי, את חברים שלי ובעיקר את עצמי. אף פעם לא הצלחתי להודות בזה, אבל החיים שלי רוויים בשניאה למרות שתמיד אמרתי לעצמי שאני אחד שאוהב את כולם. ולמה? כי אני שונה. מסתבר שיש המון קשר בין היותי הומוסקסואל לבין הדיכאון האינסופי הזה. ובתור חייל - העניין לא נהיה טוב יותר. אני פשוט יוצא מנקודת הנחה שאילמלא הייתי חייל בצבא הגנה לישראל - מזמן הייתי הורג את עצמי או לפחות בורח למקום אחר, עדיף חו"ל, כדי לפתוח חיים חדשים. לא, אני לא מצליח להשלים עם העובדה על היותי הומוסקסואל, הייתי רוצה את ולתמיד, ולפחות לפעם אחת, להרגיש שייך, לא שונה, לא יותא דופן. אבל החיים האלה בלתי אפשריים. אחרי כ"כ הרבה מחשבות ונסיונות שווא של אבדון, אני סופסוף מרגיש שאני מוכן לעשות צעד. או למות, או למות במקום זר. אני לא לוקח את החיים התור אלטרנטיבה - זה חסר תועלת. לחיות, לעבוד, לסבול כ"כ הרבה זמן בשביל כמה רגעים של אושר שגם ככה ישכחו ממני והלאה אחרי שאמות. אז למה למות מקומט וחולה, כשאתה יכול למות בשיא הדרך? על זה אני לא מוכן להתפשר, ואני לא עושה הנחות, אפילו לא לעצמי. לאחר סיום כתיבת שורות אלה, אולי אדע יותר טוב מה עליי לעשות. ואולי אחזור בחזה לאותה הנקודה שהייתי בה. במהלך 3 השנים האחרונות קיימיתי יחסי מין בתורה פרועה לחלוטין עם למעלה מ1000 גברים. אולי הרצון להרגיש נאהב? או נימפומניה? אולי זעקה אילמת לעזרה, שוות ערך לחתכים שטחיים בפרקי הידיים? אנשי המקצוע המכונים בימינו "פסיכולוגים" לא יודעים מה עובר עליי. אין לי שפעת ואין לי דלקת ככה שאנטיביוטיקה לא תשתיק אותי מה שגם - לא תרפא אותי. למה אני חייב לחיות ככה? מי אמר שמוות זה סיום טראגי? אולי אלו שמתים יום יום בתאונות דרכים, בדום לב, בפיגועים - שמחים עכשיו יותר מתמיד? ואולי בכלל הסבל האמיתי מתחיל ממשאחרי שמתים? אני הולך לגלות בעצמי, כי לי נמאס מכל החרא הזה. אני לא רוצה לקום בבוקר ולסוחב עוד יום מעוות בעולם הלא מציאותי הזה. אני לא רוצה לחיות יותר. ``Beautiful Things`` Beautiful things Are comin` my way Beautiful things I want them to stay But after a while My beautiful things Don`t seem beautiful at all Terrible things Like when you wake up And all of your dreams Seem to crack up Like things you have done Like breakin` my heart For you it don`t seem Terrible at all Is there someone I can talk to? Someone on the line? Does anybody want to hear What`s on my mind? Beautiful things Like leaves on a tree Beautiful things The sky and the sea Since you`ve been gone No beautiful things Seem beautiful to me Is there someone I can talk to? Someone out there on the line? Does anybody want to hear What`s on my mind? Make the grass grow in the garden When the rain is passin` by Does anybody want to know What`s on my mind? (By Roxette)
אני חייל. כמו כולם אני שונא את צה"ל. זה לא שהפכתי לאישרע או קר בגלל הצהא, אני מודה שהשתנתי. אני ג´ובניק. התחלתי כקרבי. אני שונא את צה"ל לא בגלל שזו מערכת צבאית אטומה אלא בגלל שאני שונא כל דבר בחיים שלי. אם ההורים שלי, את האחים שלי, את חברים שלי ובעיקר את עצמי. אף פעם לא הצלחתי להודות בזה, אבל החיים שלי רוויים בשניאה למרות שתמיד אמרתי לעצמי שאני אחד שאוהב את כולם. ולמה? כי אני שונה. מסתבר שיש המון קשר בין היותי הומוסקסואל לבין הדיכאון האינסופי הזה. ובתור חייל - העניין לא נהיה טוב יותר. אני פשוט יוצא מנקודת הנחה שאילמלא הייתי חייל בצבא הגנה לישראל - מזמן הייתי הורג את עצמי או לפחות בורח למקום אחר, עדיף חו"ל, כדי לפתוח חיים חדשים. לא, אני לא מצליח להשלים עם העובדה על היותי הומוסקסואל, הייתי רוצה את ולתמיד, ולפחות לפעם אחת, להרגיש שייך, לא שונה, לא יותא דופן. אבל החיים האלה בלתי אפשריים. אחרי כ"כ הרבה מחשבות ונסיונות שווא של אבדון, אני סופסוף מרגיש שאני מוכן לעשות צעד. או למות, או למות במקום זר. אני לא לוקח את החיים התור אלטרנטיבה - זה חסר תועלת. לחיות, לעבוד, לסבול כ"כ הרבה זמן בשביל כמה רגעים של אושר שגם ככה ישכחו ממני והלאה אחרי שאמות. אז למה למות מקומט וחולה, כשאתה יכול למות בשיא הדרך? על זה אני לא מוכן להתפשר, ואני לא עושה הנחות, אפילו לא לעצמי. לאחר סיום כתיבת שורות אלה, אולי אדע יותר טוב מה עליי לעשות. ואולי אחזור בחזה לאותה הנקודה שהייתי בה. במהלך 3 השנים האחרונות קיימיתי יחסי מין בתורה פרועה לחלוטין עם למעלה מ1000 גברים. אולי הרצון להרגיש נאהב? או נימפומניה? אולי זעקה אילמת לעזרה, שוות ערך לחתכים שטחיים בפרקי הידיים? אנשי המקצוע המכונים בימינו "פסיכולוגים" לא יודעים מה עובר עליי. אין לי שפעת ואין לי דלקת ככה שאנטיביוטיקה לא תשתיק אותי מה שגם - לא תרפא אותי. למה אני חייב לחיות ככה? מי אמר שמוות זה סיום טראגי? אולי אלו שמתים יום יום בתאונות דרכים, בדום לב, בפיגועים - שמחים עכשיו יותר מתמיד? ואולי בכלל הסבל האמיתי מתחיל ממשאחרי שמתים? אני הולך לגלות בעצמי, כי לי נמאס מכל החרא הזה. אני לא רוצה לקום בבוקר ולסוחב עוד יום מעוות בעולם הלא מציאותי הזה. אני לא רוצה לחיות יותר. ``Beautiful Things`` Beautiful things Are comin` my way Beautiful things I want them to stay But after a while My beautiful things Don`t seem beautiful at all Terrible things Like when you wake up And all of your dreams Seem to crack up Like things you have done Like breakin` my heart For you it don`t seem Terrible at all Is there someone I can talk to? Someone on the line? Does anybody want to hear What`s on my mind? Beautiful things Like leaves on a tree Beautiful things The sky and the sea Since you`ve been gone No beautiful things Seem beautiful to me Is there someone I can talk to? Someone out there on the line? Does anybody want to hear What`s on my mind? Make the grass grow in the garden When the rain is passin` by Does anybody want to know What`s on my mind? (By Roxette)
