למה לפעמיים יש הרגשה כזאת..?

[מיס בייביליס]

למה לפעמיים יש הרגשה כזאת..?

אני מאמינה בה' מגיל 0 אני אוהבת את הדת והכול...אבל למה לפעמיים יש הרגשה של לבד של חוסר אונים מסוים כאילו הוא לא עונה לא שומע אותנו....כשאת לבד ורוצה לדבר רוב זה מעצב..את מרגישה רחוקה ממנו...כאילו מי אני שהוא ידבר איתי יש עוד מליון יהודים יותר דתיים וחזקים אבל למה יש את ההרגשה הזאת שכאילו אין שם אף אחד שישמע אותך?...?

 

[סתםילדה181]

מותר לי לענות למרות שאני מוסלימית ?

מהניסיון שלי, אני לא המוסלימית הכי טובה בעולם, אין לי מטפחת, אני בקושי יודעת ערבית, ולכל אלה שחושבים ישר שמוסלימים = ערבים, זה ממש לא נכון אני למשל לא ערבייה... בכל מקרה, יצא שהתפללתי וה' (אני כותבת ככה מתוך כבוד אליכם) נענה לי, אז ה' בטוח שומע אותך...! בין אם את לא חזקה מספיק ובין אם את כן.. אצלנו אומרים... שאם לוקחים צעד אחד לה', אז הוא לוקח 10 צעדים אליך... אז אני מקווה שאני עזרתי אניח בפעם האחרונה ביקשתי מ-ה' שיעיר אותי בזמן הקריאה לתפילת בוקר כי הלכתי לישון שעתיים לפני זה.. (אנחנו הרי מתפללים 5 פעמים ביום)... ואני התעוררתי איך ששמעתי את המסגד קורא "אלאהו אקבר" (ה' הוא גדול

) ואו שהתלהבתי עד כדי כך על שהתעוררתי בדיוק בזמן או שפשוט זאת מתנה מה' אבל אני הרגשתי כאילו ישנתי 8 שעות... זה היה מדהים... ובטח לא רלוונטי אליכם חח

 

[המורי הזקן]

את לא מוסלמית?

אז את בטח צ'רקסית לא?

 

[המורי הזקן]

תיקון כותרת....ערבייה

 

[arriy80]

הרגשה מוכרת

לעיתים האדם מרגיש כי הוא מרוחק מהאלוקים. בשביל זה אלוקים נתן לנו פעולות שנראות גשמיות, ובכך אנו מתקרבים אליו - אלו הן המצוות. גם ע"י התפילה עצמה, ע"י אמירת תהילים מרגישים יותר קרובים לאלוקים. הטענה ש"מי אני שהוא ידבר איתי" - אינה נכונה. "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" [תהילים קמה] אחד מעיקרי היהדות הוא: לו לבדו ראוי להתפלל ואין ראוי להתפלל לזולתו. כלומר, הוא הכח היחיד בעולם ורק ממנו אפשר לבקש. אך צריך לזכור שבורא העולם יודע מה שטוב בשבילנו, אף יותר מאנו עצמינו. ולכן, גם כשנראה שהוא לא עונה לנו כמו שהיינו רוצים, נדע שהוא עונה לנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו.

 

[arriy80]

עקבות

קיים משל המתאר הרגשה כזו: אדם חלם חלום. בחלומו מטייל הוא לאורך החוף, והאלוהים עמו. בפאתי הרקיע הבזיקו מאורעות חייו וכשעמד על כל מאורע, הבחין בשני זוגות עקבות בחול. זוג אחד היה שייך לו, ואילו השני לאלוהים. כאשר תמונות חייו האחרונות הבזיקו מול עיניו, פנה במבט לאחור להתבונן בעקבות שבחול. הוא הבחין שפעמים רבות במהלך חייו נראו בחול רק זוג עקבות אחד. הוא גם הבחין שאותן תקופות היו התקופות העצובות ביותר בחייו. הדבר הציק לו, והוא שאל את האלוהים אודות כך- "אלוהי, הלא הבטחתני שמיד כשאחליט לצעוד בנתיבך, תצעד עמי לאורך כל הדרך, אולם הבחנתי רק בזוג אחד בתקופות המצערות והמיוסרות ביותר בחיי. מדוע דווקא כשהייתי זקוק לך ביותר נטשתני ועזבתני ?" והאלוהים השיב מן הדממה : "בני היקר לי מאוד, אני אוהבך ולעולם לא אנטשך. במשך אותך תקופות של סבל ונסיון בחייך, כשהבחנת בזוג עקבות אחד, היה זה משום שנשאתי אותך על כפי..."

 

[סתםילדה181]

מאוד יפה