למה מחקתם אותי../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif
כל אחת מחפשת את ה"חצי השני" שלה, זה שישלים אותה וכו'. השאלה שלי היא אם היא יודעת מהו החצי הזה ומה באמת משלים אותה. אני לא מתיימר להיות דווקא זה שמתאים אבל רבאק! תני לי הזדמנות של יותר מדקה. אני נראה טוב, אפילו טוב מאד, יש לי גם שכל והשקפת עולם רחבה ואני מאד צנוע (זה בשביל ההומור). יוצא לי לפגוש לא מעט נשים כשאני יוצא עם חברים ומבלה בסופי שבוע או באמצע השבוע, כך שהזדמנויות לא חסרות לי להיפגש. אני אפילו נרשמתי באתר היכרויות בכיוון של "שלח לחמך..." אז למה לאחר שאני מפתח איתכן הנשים דיאלוג ועולה השאלה של מצבי המשפחתי אתן ישר סוגרות לי את הדלת בפנים? נכון, הייתי רוצה עדיין להיות נשוי היום, אבל מה לעשות שאני אלמן, זה לא שאני רצחתי אותה אתן יודעות.... אז למה? למה? למה? כשאתן מגלות את זה אתן ישר בורחות? הייתן מעדיפות שאני לא אגיד ואז במקרה, כך סתם אחרי כמה חודשים שאנו יוצאים אתן תגלו? ומה אז? הרי תגידו:" למה לא אמרת לנו? למה שיקרת?" לא שיקרתי וגם לא אמרתי כי אחרת לא היינו יוצאים כמה חודשים אלא כמה דקות וביי ביי. כולכן רוצות בחור אמין, שיגיד את האמת ולא יספר לכן סיפורים. שיגיד מהתחלה מיהו, מהו, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. אבל כשמגיע אחד כזה שאומר את האמת ומוכן לשתף ולדבר בגובה העיניים בלי משחקים וסיפורים מיותרים אתן עושות במכנסיים ובורחות. יותר נכון מחרבנות במכנסיים והולכות לחרא הכי קרוב שיגיד לכן איזה שקר, או יתייחס אליכן כמו זבל כי אז המיתוס של:"כל הגברים הם חרא ורוצים אותו דבר" נשמר לכן. אתן כנראה כל כך אוהבות את המיתוס הזה, שעד שמגיע מישהו אמיתי וישר שהורס אותו אתן ישר רצות לתקן את במיתוס המחורבן הזה. אני אמנם לא אביר על סוס לבן, ויש לי את החסרונות כמו גם היתרונות שלי, ומה שקרה לא קרה בגללי והייתי עושה הכול בכדי למנוע זאת אם הייתי יכול. אבל לא הייתי אפילו קרוב כשזה קרה וזה המצב היום. אז אם בטעות את פוגשת אותי, ומגלה שאני לא נשוי, לא גרוש וגם לא רווק, אל תברחי מיד ואל תסגרי את הדלת, אני מוכן לנסות להתחיל מחדש אבל קודם תתני לי את הצ'אנס... תני לי כמה דקות מזמנך ותראי שאני אפילו לא נושך.
כל אחת מחפשת את ה"חצי השני" שלה, זה שישלים אותה וכו'. השאלה שלי היא אם היא יודעת מהו החצי הזה ומה באמת משלים אותה. אני לא מתיימר להיות דווקא זה שמתאים אבל רבאק! תני לי הזדמנות של יותר מדקה. אני נראה טוב, אפילו טוב מאד, יש לי גם שכל והשקפת עולם רחבה ואני מאד צנוע (זה בשביל ההומור). יוצא לי לפגוש לא מעט נשים כשאני יוצא עם חברים ומבלה בסופי שבוע או באמצע השבוע, כך שהזדמנויות לא חסרות לי להיפגש. אני אפילו נרשמתי באתר היכרויות בכיוון של "שלח לחמך..." אז למה לאחר שאני מפתח איתכן הנשים דיאלוג ועולה השאלה של מצבי המשפחתי אתן ישר סוגרות לי את הדלת בפנים? נכון, הייתי רוצה עדיין להיות נשוי היום, אבל מה לעשות שאני אלמן, זה לא שאני רצחתי אותה אתן יודעות.... אז למה? למה? למה? כשאתן מגלות את זה אתן ישר בורחות? הייתן מעדיפות שאני לא אגיד ואז במקרה, כך סתם אחרי כמה חודשים שאנו יוצאים אתן תגלו? ומה אז? הרי תגידו:" למה לא אמרת לנו? למה שיקרת?" לא שיקרתי וגם לא אמרתי כי אחרת לא היינו יוצאים כמה חודשים אלא כמה דקות וביי ביי. כולכן רוצות בחור אמין, שיגיד את האמת ולא יספר לכן סיפורים. שיגיד מהתחלה מיהו, מהו, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. אבל כשמגיע אחד כזה שאומר את האמת ומוכן לשתף ולדבר בגובה העיניים בלי משחקים וסיפורים מיותרים אתן עושות במכנסיים ובורחות. יותר נכון מחרבנות במכנסיים והולכות לחרא הכי קרוב שיגיד לכן איזה שקר, או יתייחס אליכן כמו זבל כי אז המיתוס של:"כל הגברים הם חרא ורוצים אותו דבר" נשמר לכן. אתן כנראה כל כך אוהבות את המיתוס הזה, שעד שמגיע מישהו אמיתי וישר שהורס אותו אתן ישר רצות לתקן את במיתוס המחורבן הזה. אני אמנם לא אביר על סוס לבן, ויש לי את החסרונות כמו גם היתרונות שלי, ומה שקרה לא קרה בגללי והייתי עושה הכול בכדי למנוע זאת אם הייתי יכול. אבל לא הייתי אפילו קרוב כשזה קרה וזה המצב היום. אז אם בטעות את פוגשת אותי, ומגלה שאני לא נשוי, לא גרוש וגם לא רווק, אל תברחי מיד ואל תסגרי את הדלת, אני מוכן לנסות להתחיל מחדש אבל קודם תתני לי את הצ'אנס... תני לי כמה דקות מזמנך ותראי שאני אפילו לא נושך.
