למה? עוד לא קיבלתי תשובה: למה?

למה? עוד לא קיבלתי תשובה: למה? ../images/Emo122.gif

למה החיוכים הכי מתוקים, הכי גדולים, וההזמנות הכי חביבות למשחק מצד השמוק הקטן הזה (שם החיבה של כפיר בלילות לבנים) הן באמצע הלילה, אחרי יום קשה וארוך במיוחד, כשלשחק ולחייך זה הדבר הכי רחוק ממני בעולם, ושינה זה הדבר הכי דרוש לי כדי להשאר נורמאלית וכדי לא לרצות לקרוא לו שמוק? אני כבר רואה את התגובות להודעה הזו.
 
ובגלל התגובות הצפויות, עוד מילה

בפורום של IOL כשהוא עוד היה שווה משהו, מישהי אמרה לי פעם: "כל אמא רוצה לפעמים לזרוק את הילד שלה מהחלון. כל זמן שאת לא עושה את זה ממש - את בסדר". אני אולי רוצה, עכשיו ברבע לארבע בבוקר, כשאני ערה רצוף משתיים וחצי, וקודם לכן מאחת עד אחת וחצי, ולישון הלכתי רק בחצות... אבל אין לי כוונה לזרוק אותו מהחלון. (אולי להצמיד לו כרית לפנים...
)
 

רותי ע

New member
זה מזכיר לי שקראתי כתבה על

תינוק חדש בבית. היו שם כמה עצות. אני זוכרת במיוחד אחת - "לא רצוי לשים את העריסה מתחת לחלון" למה תשאלו? "כדי שבלילות לבנים לא יתחשק לכם לזרוק אותו החוצה.."
 
למעלה