הסיבה היא כזו
כפי שציינת, היתרון האבולוציוני ביכולת להבחין בין פרטים שונים בקבוצה שלך על פי הבדלים בפנים שלהם הוא די ברור.
העניין הוא שכשחושבים על זה, זיהוי של אדם על פי תווי הפנים שלו זו משימה לא פשוטה מבחינה קוגניטיבית. קודם כל, הפנים של אדם בודד נראים שונה בכל פעם. התמונה שהעין קולטת תהיה שונה כשהפנים של מישהו הם בזווית שונה, כשהתאורה שונה, שהבעת הפנים שונה, כשהוא התגלח וכשלא וכן הלאה, ומצד שני ההבדלים בין הפנים של אנשים, ובייחוד של אנשים מאותה המשפחה שחולקים הרבה גנים משותפים, הם מאד דומים. מה שאנחנו צריכים אם כך זה יכולת לשים לב לניואנסים מאד עדינים שיוצרים את ההבדלים בין הפנים של אנשים שונים ולסנן החוצה את הפרטים הלא רלוונטיים (הבדלים בשל הבעת פנים שונה, לדוגמה).
היכולת הזו התפתחה אצלינו בתהליך אבולוציוני והיא בבסיסה יכולת מולדת, אבל בשביל שהמנגנון הזה יעבוד הוא עובר תהליך של אימון ולמידה. אנחנו לומדים מינקות לזהות את ההבדלים בין הפנים של אנשים שונים, לומדים לזהות את התבניות שמאפיינות פנים אנושיות ולומדים להבחין בניואנסים דקים כתוצרה מואריאציות מאד קטנות בתבנית הזו. אבל כשאנחנו נתקלים באדם מגזע אחר (שלא לדבר על חיה אחרת), זה מבלבל את המנגנון הזה. כשאנחנו רואים פנים של אדם שחור, לדוגמה, בהנחה שהמנגנון הזה לא אומן להבחין בהבדלים בין שחורים משום שגדלנו בחברה של אנשים לבנים, המוח שלנו מיד מבחין במאפיינים ה"מיוחדים" של תווי הפנים הללו ששונים מהתבנית הרגילה עבורה מנגנון זיהוי הפנים שלנו אומן. אנחנו מבחינים בשפתיים המלאות, באף הפחוס וכו', וכל אלו נראים לאותו מנגנון במוח שלנו כסימני זיהוי מיוחדים שמסיחים את הדעת מהניואנסים העדינים יותר, אליהם אנחנו לא שמים לב.
אז לסיכום, זה לא שיש יתרון באי היכולת להבחין בהבדלים בין אסיאתים או להבדיל זברות, אלא שהמנגנון שמאפשר להבדיל בין פרטים הוא מנגנון מורכב שדורש למידה בכדי לזהות את הניואנסים הדקים שמבדילים בין פרצופים, ומכיוון שאיננו מאומנים להבחין בין אנשים מגזע אחר ולא כל שכן בעלי חיים ממין אחר, אנחנו הרבה פחות טובים בכך.
