למה צריך נושא להודעה?

[רחלי27]

למה צריך נושא להודעה?

עכשיו אני מחייכת. מחקתי את ההודעה הקודמת שכתבתי, שניה ליפני ששלחתי אותה. הייתם צריכים לקרא את העצבים שהיא שידרה......אח...טוב שתפסתי את עצמי ברגע הנכון.. אז אם שמתם לב אני כאן. וזאת אומרת שהחג הזה אנחנו עדיין תקועים בארגנטינה.... מסיבות ככ מצערות,בלגן בטיסות וכאב של חצי עולם(אולי יותר בעצם....) קשה לי לחשוב איך נעבור אותו...כשעולות בראשי תמונות ההתארגנות משנים עברו אני מתחילה ליבכות.. מתגעגעת...כל כך מתגעגעת... היו אצלינו תמיד המון מוזמנים בחג, עבדנו קשה ליפני, בחג ואחריו. אבל היתה מין שימחה והרגשה שמתחילה לה שנה טובה.... כן-גם בשנה שעברה, אפילו שהיא לא היתה כל כך כזו.. אז נהיה אצל חברים ,ניתגעגע..נחשוב..נזכור..בטח יברחו לנו דמעות.. נקוה לטוב.. נתארגן שוב לנסיעה אחרי החג (רק שלא מכינים לנו עוד הפתעות זוועתיות כאלו..) שנה טובה לכולנו!! טובה באמת !! מלאה שמחה, מלאה חיים ומלאה באהבת אדם!! מתוקה כמו דבש(הוא בא מדבורה,שמתם לב?והיא דווקא עוקצת..) ואולי יותר ממנו!! וגם תודה.. תודה לכם על ההיזדמנות לקרא,לגעת בכאב, להרגיש אותו ולנסות להבין את מה שקורא לי ולכם.. תודה על העמוד הזה שמלא בצער וחללים ...והוא אולי גם בעצם הסולם למטפסים בשלבי החיים.. תודה על התגובות ההשתתפות העידוד וההרגשה של "אנחנו איתך".. תודה!!

 

[noor נור]

רחלי, כל כך עצוב שאת לא מגיעה... ../images/Emo74.gif

כל המתח הזה, הצפייה, האכזבה,...למרות שנראה לי שהמקום שאת נמצאת בו כעת, אולי הוא הכי בטוח שישנו בשלב זה ...בכל מקרה, מאחלת לך ולילדייך שנה טובה טובה, מלאת שמחה, אהבה, שלום ובטחון.

 

[אורי_ח]

לגעת בכאב ולטפס בסולם...

אהבתי את הדימוי של הסולם, רחלי. אכן כולנו מטפסים, מנסים לעלות, לפעמים כושלים, נופלים ונחבטים אל הקרקע הקשה, המכאיבה. אבל שוב ושוב עולים בסולם, שלב אחר שלב, אל האור, אל החיים. באשר תהיי - חג שמח ושנה טובה!

 

[רחלי27]

אורי.

תודה על האיחולים..שנה טובה גם לך!! והלואי שנעלה ורק נעלה בסולם הזה. בדיוק שוחחתי היום עם חברת ילדות טובה וניזכרנו שמורה אחת פעם שאלה אותנו(זה היה ממש מיזמן....) אם יש שני אנשים על סולם אחד על שלב 4 ואחד על שלב 5 למי מהם מגיע ציון לשבח? בתור ילדות התשובה היתה ככ פשוטה וברורה אבל אז המורה האירה את עיננו בפעם הראשונה שיתכן שהעליון התחיל בעצם משלב עליון יותר, והשניאומנם נימצא מתחתיו בשלבי הסולם אבל הוא עלה והתאמץ יותר... זהו..סתם ניזכרתי אז כתבתי. שנת עליה לכולנו...בכח במח במעשה... ממש מכל הלב----רחלי.

 

[אחת מהצד]

רחלי יקרה כל כך

כל כך מצטערת שאת לא מגיעה בחגים לארץ, כמו שרצית. רואה אותך שמה בצד את כל השמחה לחזור, הגעגוע, הכמיהה, ההרגשה של או-טו-טו בית. פורקת מזוודות. מסבירה לילדים ולנו ש... לא נורא..נתארגן שוב מחדש אחרי החגים. ואחר כך גם לא רוצה להכביד פה עם הנאחס. את מוחקת וכותבת מלים אופטימיות. מחממות. תגידי?... אפשר לחבק אותך חיבוק ענק וחם? להיות איתך קצת כשישבו שם סביב השולחן? לחייך אליך כל פעם כשהדמעות.. לנשום עמוק כשפתאום מחניק.. שתהיה לך שנה ושנים עם שמחה בלב ואושר ואהבה שתהיי חזקה בדרך ובאמונה. ובפעמים שלא.. שתדעי לטפס חזרה בסולם.

שנה טובה לך יקירה

 

[מיכל@בר]

רחלי יקרה

צר לי שלא הצלחת להגיע בסופו של דבר לארץ, וחושבת עליך, על הקושי הזה בלעבור את החג הזה בלי מי שחסרים לך, ועוד שם, ברחוק הזה... והחיוכים שאת מעלה בין לבין, והדבורה והדבש.. שיהיה לך דבש והרבה.