למה קומיקס??

[chatenoire]

למה קומיקס??

סביר להניח שהסוגיה הזו כבר נידונה פה יותר מפעם, ויכול מאוד להיות שאני הייתי זו שהתחלתי את הדיון, אבל עבור הקהל החדש ואלה שנהנים להביע את דעתם בכל מקרה... למה קומיקס? מה מושך כל אחד מכם בז´אנר הזה, שגורם לכם להוציא כמויות אדירות של כסף כל חודש, להסתובב בפורומים ולחפש בנרות חנויות שמוכרות חוברות - ויותר מזה, מה גורם לחלקכם לרצות לעשות קומיקס? תעשו טובה לבחורה שמתגייסת ותענו קצת עד מחר בערב, שיהיה לי טעם טוב לשבוע הקרוב (היהי, חרוז).

 

[*GormE*]

נראה לי כי תמיד התעסקתי בקומיקס

עוד לפני שידעתי מה זה, לפני שידעתי לכתוב וכיום אני מרגישה הכי שלמה עם זה, אני מממשת את עצמי באופן המקסימלי אני משתמשת ביכולות הבימוי, העיצוב, הציור, המשחק והשרטוט שלי וכל אלו דברים שעד היום עבדתי בפרך בכדי לפתח אותם, במודע או שלא.

 

[Scum Bunny]

כי זה יותר זול מקולנוע.

כלומר, אני באמת נהנה מדמיון של אנשים. אז אני קורא הרבה, בעיקר מדע בדיוני. אבל אז אני צריך לדמיין הכל לבד. מצד אחד, זה מוסיף, אבל מצד שני זה מאבד את ההוד וההדר של הפרטים הרטנים. קרב של צי חלליות יכול להיות טוב בספר, אבל הגדולה האמיתית שלו היא בסרט שנעשה כהלכה. או בבילון 5. וזה מביא אותנו לסרטים. סרטים טובים, שבאמת נותנים לדמיון להשתולל- אין טוב מזה. תמונה אחת שווה אלף מילים. המגניבות שקיאנו ריווס מעביר בעשרים השניות שהוא חומק מתחת לכדור במאטריקס- אין. אף ספר לא יכול להשתוות לזה. אבל סרטים הם קצרים מידי, ומאבדים במילים ופרטים מה שהם מרוויחים באווירה ובמראה. וסרטים כמו שאני מחפש- עם דמיון, ואקשן, ובלאגנים- פשוט אין מספיק. הקומיקס הוא בדיוק באמצע. גם ויזואליות, וגם סיפור. הטוב (ויותר מזה- הרע) של שני העולמות. וזה עוד יותר חשוב כשאני רוצה לבטא את הדמיון שלי- אין לי כסף, כשרון, זמן או אנשים כדי להפיק סרט שיהיה כל מה שהדמיון שלי יכול להיות. והדמיון שלי הוא מלוכלך מספיק כדי שהוא יעדיף שניה אחת של באני מרימה גבה בזלזול, אקדח מעשן בידה- על שתי פסקאות שמתארות את הלך רוחה הנכלולי. קומיקס אני יכול לעשות. לכתוב ספר או לביים סרט שיהיה שווה משהו, או שיוכל להיות נאמן למה שרץ לי בראש- לא. זה למה.

 

[chatenoire]

וואו.

שנה את "מדע בדיוני" לפנטזיה, את "באני מרימה גבה בזלזול, אקדח מעשן בידה" ל-"ויויאן עם חרב גדולה ביד, זנבה מתנפנף באיום", והוצאת לי את המילים מהפה.

 

[Scum Bunny]

Great minds think alike

Also: Damn dirty furry

 

[ננסק]

מסכים עם הכל!

לכל מדיה יש את היתרונות והחסרונות שלה, וקומיקס הוא מן המצאה ביזארית שמצליחה לשלב cinamatics עם סיפורת. והקטעים הקטנים האלה, של הבעות פנים פשוטות (הרמת גבה בזלזול...) או "צילום" מזווית מדוייקת לגמרי, מסוגלים להעביר הרבה יותר מאשר מילים. אומנם אני לא יכול ליצור, אבל אני בהחלט יודע להינות מזה!

 

[The Flash]

טוב אז ככה...

אני דיי עייף ואני מתחיל מחר ברבע לשמונה אז תתחשבו בי רוב אלה שקוראים קומיקס לפחות התחילו את זה מכיוון הסופר גיבורים שמעניינים את רובינו רובינו התחלנו איתם מסדרה שבועית ששודרה בערוץ הילדים או אפילו בערוץ 3(סמולוויל, לואיס וקלארק) ונדלקו, על הרעיון, על הסיפורים, על הכל ובשלב מסויים נגמרה הסדרה הזאת וגם ההיא ואז זהו. כלום. הדבר הכי טוב שיכלנו לעשות זה לחכות שסדרה חדשה תתחיל עוד כמה שנים טובות אבל לא, למדנו על דבר שקוראים לו קומיקס, שמידי חודש מספר את הסיפורים האהובים על הגיבורים האהובים שלנו אם היה ספר או סרט שהיה יוצא בקביעות ובטווח קצת כמו חודש ולא כל שנה כמו שספרים יוצאים או כמה שנים כמו שכל סרט יוצא, אז היינו דבקים בשיטות הישנות אבל קומיקס זה האמצעי היחידי שיש לנו על מנת להשאר בקשר עם הדמויות האהובות עלינו, וזה לא אמצעי כל כך רע

 

[HackMachine]

כסף?

אני לא הוצאתי אף פעם הרבה כסף על קומיקס...

 

[effigy]

למה../images/Emo35.gif

אוקיי... קודם כל השילוב האוטמטיבי בין ספר וקולנוע... אני אישית אוהב סופרהירוס... תמיד חשבתי שזה נחמד.. והופל´ה שני סיפור הירוס קלאסים, ואז עוד ועוד ועוד ועוד ואז קומיקס אלטנרטיבי ופנטזיה וקומיקס שמבוסס על סרטים שאני אוהב... מה יותר טוב מזה.. (זה נשמע יותר טוב כמחשבה...)

 

[comicsgirl]

כי...

תמיד אהבתי לצייר- מאז שאני זוכרת את עצמי! בשלוש שנים האחרונות גלשתי המון באינטרנט וגיליתי אתר של ג´יי סקוט קמפבל, ראיתי ת´ציורים שלו והתלהבתי. הדפסתי אותם וניסיתי לצייר את חלקם (ודווקא יצא נחמד...). ביום בהיר אחד (לפני כשנה בערך) גיליתי שהוא בעצם צייר קומיקס, ומאז עקבתי אחרי עבודות שלו. קומיקסים שלו לא יכולתי לקנות- כי לא ידעתי איפה- ועכשיו, אחרי פרישתו מדנג´ר גירל וג´ן 13, אני כבר לא מוצאת עבודות שלו. אך בכל זאת- האהבה שלי לקומיקס, שהתחילה איתו, נשארה! (איי, נשמע כמו טלנובלה בגרוש!) בעצם, עכשיו שאני חושבת על זה, האהבה שלי לקומיקס התחילה עוד לפניו- מאז שראיתי את אקס-מן, ספיידרמן ואבירי האור הקסום (מישהו זוכר?) בטלוויזיה. נורא אהבתי את הסיגנון של הסיפור, את האנימציה ואת הציורים המדהימים וגם אני ניסיתי ליצור משהו דומה, ובסוף, בכיתה ו´, עשיתי את הקומיקס הראשון שלי (סורי, לא לפירסום...יצא נוראי!) ובאותה תקופה התלהבתי ממנו כאילו... כאילו זכיתי במיליון דולר! אחרי שנה עזבתי את הקומיקס (לא הצליח לי...) ובשנה האחרונה חזרתי לזה! וזה הסוף! (מצטערת שבלבלתי לכם ת´שכל! אני פשוט לומדת למתמטיקה וגולשת על הנט באותו זמן...)

 

[ailag]

?סקימוק המל

אהבתי נורא ספרים. באמת. הייתי קוראת המון פעם. אבל איבדתי את הריכוז. את הריכוז לקרוא, אפילו דברים שאני אוהבת.. את הריכוז ללמוד (אפילו יותר מאחרים) .. קומיקס זה יותר פשוט, יותר זורם גם כשלא מתרכזים. לא קראתי פאנל אחד? אני יודעת איפה השני מתרחש ומה קורה. כמו טלויזיה אבל ממש לא. במקביל, אני גם ממש אוהבת לצייר. המון זמן זה לא יצא לי טוב, אבל עבדתי על זה - והתמכרתי. זאת גם בריחה דיי טובה

(בשני מובנים לפחות) כמו שכבר סיפרתי (וסיפרתי וסיפרתי וסיפרתי), הייתי קוראת funnies כשיכולתי. בארץ בקושי מצאתי, אבל בשנה שהייתי בארה"ב קראתי המון עמודי קומיקס מהעיתון (היה להם עמוד שלם צפוף, כולל peanuts בספרדית, ובסופ"ש 4. מה עוד יכולתי לבקש?), קניתי בחנויות... לפני שנה ומשהו, חברה השאילה לי ספר של סנדמן. דיי באותו הזמן היה את פסטיבל הקומיקס הראשון (שכמובן הייתי חייבת לבקר בו). עד שני המקרים האלו ידעתי שיש קומיקס לא funnies ולא super heros (שלא במיוחד מעניין אותי) אבל לא ידעתי איך ואיפה לחפש. עכשיו כן.. חוץ מזה, אובססיות זה דבר טוב

(כל עוד הן במידה). אז אולי אפשר לענות לשאלה פשוט ב"למה לא?"