למה קשה לנו לאהוב את עצמנו
- פותח הנושא גריני
- פורסם בתאריך
אני חושבת שזה בלוף
אני חושבת שאם אני לא אוהבת את עצמי אני לא יודעת ולא יכולה באמת לאהוב האחר ולתת לו פשוט שכשאני כן אוהבת ה"אחר"/ה"שני" מה שקורה זה שהוא מעורר האהבה שיש בי בעצם אליי זה נשמע מוזר? מאחר ואני יודעת שה"אחר" הוא ההשתקפות שלי כלומר חווית "אני" של עצמי מסוימת אז כל אהבה שאני נותנת לו אני נותנת לעצמי בעצם ואני יודעת שכשאני ריקה וחסר לי ואני לא מאושרת ולא יודעת לאהוב את עצמי אני לא נותנת לאפחד ולהפך. כשאני מאושרת וטוב לי עם עצמי ולעצמי - כמה קל לי לחלוק ולתת לאחר מהטוב שלי/שבי. אני לא מרגישה שקל לי לתת וקשה לי לקבל פשוט קשה לי להזדקק/להצטרך/להיות תלויה. אני לא אוהבת להיות במקום הזה ואולי זה בעצם אותו הדבר...
בכל אופן, מבחינתי לאהוב את האחר זה לאהוב את עצמי אבל אם אני לא מספקת צרכיי ואוהבת את עצמי קודם או במקביל, אין לי במה לתת לאחר ולאהוב אותו כי אני מונעת אהבה מעצמי והופכת כאילו קורבן, וכל זאת אנחנו עושים/ות בשביל רווחמסוים שאנחנו מקבלים תמורת ההקרבה הזאת/הקורבנות הזאת
הנקודה המרכזית פה שבעצם אתן שואלות היא לדעתי כזאת:- למה אנחנו שמים עצמנו תמיד אחרי ה"אחר"/הזולת למה אנחנו לא שמים עצמנו במרכז למה תמיד לא מגיע לנו, או מגיע לנו אחרי כולם למה אנחנו באים ממקום של לא ראויים לדעתי זה חד וחלק כי כך לימדו אותנו להתנהג. כל התנהגות אפשר ללמוד לשנות
כל זאת בנסיון ללמד אותנו להתחשב באחר ולחלוק ש"הם" קודם ואנחנו אחרי זה. יוצא שהרבה פעמים מגנים אותי על כך שאני נורא "אגואיסטית" במשפחה שלי (שהיא משפחה מאוד מיוחדת אין ספק
, אבל לכולנו יש אחת כזאת לא?
)ואפילו בין אנשים שאני מכירה זה עלה, למרות שבמשפחה שלי זה עולה הכי הרבה ומתי אני הכי רואה את זה עולה? כשהם רוצים ממני משהו כשהם רוצים ומנסים לתמרן אותי לנצל אותי להפוך אותי לקורבן לגרום לי לשרת את האינטרס שלהם לגרום לי לשתף פעולה אתם גם כשאני לא באמת רוצה לשחק אותה נהנית בשביל מישהו אחר, להיות שם בגלל מישהו אחר כדי להשביע רצונו של מישהו אחר, כי ה"אחר" בא לפניי ולא אחריי, והרבה פעמים על חשבוני אז... אגואיזם זה OUT ואהבת הכלל על חשבון עצמי זה IN? למה מי מת? אנחנו עושים את זה כי יש מחיר כבד בחברה שלנו ללהיות "במרכז"/במקום הראשון. יש מחיר כבד כשאומרים "אני הנני"
מהו המחיר? דחייה, גינוי, לא מאפשרים לך להיות שייך בתנאים שלך (ולבנות/נשים זה עוד יותר לפעמים, כי אנחנו צריכות להיות רעיות ואמהות, נותנות שירות על חשבון עצמנו, מוותרות כל הזמן כביכול. ככה מגדלים את הבנות, לוותר על עצמן למען האחר כי האחר חשוב יותר וקודם)
איך נתגבר על זה שאנחנו בכל זאת עושים את זה? לדעתי - נתרגל (זה תהליך!) הוויתור על רווח השווא הזה מאחר ואנחנו לא תלויים "בהם" לאהבה, אישור, שייכות ויש לנו ים של אפשרויות עם מי להיות ומה ואיך לעשות ומאחר ותמיד נוכל למצוא מקום בו כן יאהבו אותנו גם כשנשים את עצמנו במקום הראשון, בסביבה אוהבת ותומכת שדומה למי שאנחנו בוחרות להיות, האני "החדש" שלנו (ונכון. יש לזה מחיר. הרבה פעמים הסביבה הקרובה ביותר שלנו דווקא לא תאהב את זה כי דווקא הם הכי חונכו/מחנכים/מחונכים על ברכי רעיון השווא הזה של ביטול העצמי "למען" האחר) כן נאהב עצמנו קודם ולא אחרי זה כן נתעקש לעשות מה שאנחנו רוצות בשביל עצמנו ואח"כ בא כל היתר (וכך מחנכים דור גאה של ילדים ובפרט - בנות, כי הבנות מאוד סובלות מזה) לא רק אני, אלא קודם אני ומתוך נקודה של קודם אני בא גם "אחר כך אתה/ם" בלי תחושת תסכול קורבנות וחריקת שיניים וכעסים וטינה ועויינות מצטברים יש לכל דבר מחיר אבל התמורה גדולה בהרבה כי מה שאנחנו נעשה יעשו צאצאינו, אפילו למי שאין צאצאים, הדור הבא כך או כך גדל על ברכיי הדור הזה ומתחנך ממעשיו אז... זה המחיר של עכשיו! הדרך הקצרה ביותר אך הארוכה היא לוותר ולשתוק בשביל שלום תעשייתי וקבלה הדרך הארוכה יותר אך המועילה היא לעמוד על שלנו ולעמוד במרכז אנחנו קודם
את דבריי אני אומרת כי אני באה ממשפחה כזאת שמבטלת את ה"אני" שלך למען הכלל, אם רק תרשה לפעמים אני מרשה ולפעמים נכנעת הרבה פעמים אני חשה את עול המשפחה שלי והצאצאים עליי, אפילו כשאני לא יכולה לעשות בשבילם כלום, פשוט כ.. אחריות עליהם לפניי כאילו אני צריכה לוותר על עצמי בשבילם גם זו מחשבת שווא שלי וזה בולשיט גדול כי כשאני לא לעצמי, אני גם לא לאחר וכשאני כן לעצמי ממילא אני גם לאחר ובסוף מי שמפסיד זו גם אני וגם האחרים אז.. אם אתם חושבים/ות על האחר תחשבו קודם על עצמכם ותעשו מה שטוב לכם ו... שוב, למאולפים שבינינו זה תהליך אבל האם אנחנו יוצאים/ות לדרך או לא זו השאלה האם אנחנו מוותרים על עצמנו או לא בידנו התשובה נשיקות
ואל תגידו, אין כמו הספיצ'ים שאני דופקת פה חחח אבל מה, היה לי מה להגיד אז את דברי לעם, אמרתי
אני חושבת שאם אני לא אוהבת את עצמי אני לא יודעת ולא יכולה באמת לאהוב האחר ולתת לו פשוט שכשאני כן אוהבת ה"אחר"/ה"שני" מה שקורה זה שהוא מעורר האהבה שיש בי בעצם אליי זה נשמע מוזר? מאחר ואני יודעת שה"אחר" הוא ההשתקפות שלי כלומר חווית "אני" של עצמי מסוימת אז כל אהבה שאני נותנת לו אני נותנת לעצמי בעצם ואני יודעת שכשאני ריקה וחסר לי ואני לא מאושרת ולא יודעת לאהוב את עצמי אני לא נותנת לאפחד ולהפך. כשאני מאושרת וטוב לי עם עצמי ולעצמי - כמה קל לי לחלוק ולתת לאחר מהטוב שלי/שבי. אני לא מרגישה שקל לי לתת וקשה לי לקבל פשוט קשה לי להזדקק/להצטרך/להיות תלויה. אני לא אוהבת להיות במקום הזה ואולי זה בעצם אותו הדבר...
פעמונית הגשם
New member
אגואיסטית ואהבת עצמי...
לא חייבים להיות אגואיסטים בכדי לאהוב את עצמנו...אחד לא סותר את השני. אגואיזם זו אהבה עצמית במובן השלילי...ולאהוב את עצמך זה גם לפרגן לעצמך..לסלוח לעצמך על טעות שעשית...לאהוב את גופך וכולי ועובדה שכן קשה לנו לסלוח לעצמנו וכן קשה לנו לפרגן לעצמנו..אבל לאחרים? אנחנו עושים זאת בקלי קלות...
לא חייבים להיות אגואיסטים בכדי לאהוב את עצמנו...אחד לא סותר את השני. אגואיזם זו אהבה עצמית במובן השלילי...ולאהוב את עצמך זה גם לפרגן לעצמך..לסלוח לעצמך על טעות שעשית...לאהוב את גופך וכולי ועובדה שכן קשה לנו לסלוח לעצמנו וכן קשה לנו לפרגן לעצמנו..אבל לאחרים? אנחנו עושים זאת בקלי קלות...
פעמונית הגשם
New member
ועוד משהו...
אני לא חושבת שאי אפשר לאהוב אחר..בלי לאהוב את עצמנו. אפשר לאהוב אחרים בלי לאהוב את עצמנו קודם...זה משפט אמנם חכם אבל ממש לא נכון לדעתי,
אני לא חושבת שאי אפשר לאהוב אחר..בלי לאהוב את עצמנו. אפשר לאהוב אחרים בלי לאהוב את עצמנו קודם...זה משפט אמנם חכם אבל ממש לא נכון לדעתי,
מבחן האהבה
בעצם, הרבה פעמים מתבלבלים בין אהבה לבין תשוקה/תאווה. את יכולה לומר שאת אוהבת מישהו מאוד. נניח שאותו מישהו לא מחזיר לך אהבה. מה את מרגישה עם זה? מה את מרגישה, זה המבחן. אם את מרגישה עצב או כאב או אפילו כעס על זה שהוא לא מחזיר אהבה, אז זאת לא באמת אהבה, אלא תאווה. או נניח שאותו מישהו שאת אוהבת נוסע לארץ רחוקה ולא תוכלי לראות אותו המון זמן אם בכלל. מה את מרגישה? אם יש לך רגשות שליליים כלפיו ו/או כלפי הבחירה שלו, זאת לא באמת אהבה. אם את שמחה באמת, על זה שהוא עושה את מה שטוב בשבילו, שהוא שמח במקום שבו הוא נמצא, אז זאת אהבה. ואהבה כזאת,אהבה אמיתית, יכולה להיות מורגשת רק אם אנחנו אוהבים את עצמנו.
בעצם, הרבה פעמים מתבלבלים בין אהבה לבין תשוקה/תאווה. את יכולה לומר שאת אוהבת מישהו מאוד. נניח שאותו מישהו לא מחזיר לך אהבה. מה את מרגישה עם זה? מה את מרגישה, זה המבחן. אם את מרגישה עצב או כאב או אפילו כעס על זה שהוא לא מחזיר אהבה, אז זאת לא באמת אהבה, אלא תאווה. או נניח שאותו מישהו שאת אוהבת נוסע לארץ רחוקה ולא תוכלי לראות אותו המון זמן אם בכלל. מה את מרגישה? אם יש לך רגשות שליליים כלפיו ו/או כלפי הבחירה שלו, זאת לא באמת אהבה. אם את שמחה באמת, על זה שהוא עושה את מה שטוב בשבילו, שהוא שמח במקום שבו הוא נמצא, אז זאת אהבה. ואהבה כזאת,אהבה אמיתית, יכולה להיות מורגשת רק אם אנחנו אוהבים את עצמנו.
שוני ../images/Emo12.gif , כאילו - וואו!!!
נשפך לך, הא?
איך אהבתי את הקטע שהאחר הוא השתקפות שלי, ועל-כן בעצם כשאני אוהבת את האחר - אני אוהבת את עצמי
בשבילי זה ממש
. זה כ"כ נכון לי... התקופות שבהן טוב לי ואני כמעט "משפריצה" אהבה לכל כיוון - עד כדי מבוכה (כמעט) - כן אלו באמת הזמנים שבהם אני מחוברת לעצמי, אוהבת ומקבלת את עצמי - וזה מתבטא הכי טוב דרך היחס שאני נותנת לאחרים. (אז אם אני קצת נעלמת כאן, לפעמים - סימן ש: או שאני לשם שינוי עסוקה בדברים אחרים, או שאני לא כ"כ ברומן עם עצמי...) לגבי אי-האהבה שלך לקבל, התחושה שלא נוח להזדקק? זה בדיוק מקום שהוא "חלש יותר" באהבת העצמי. כי אדם שאוהב את עצמו, אדם שנותן לאחרים - מקבל בלי בעיה! אם אני אוהבת ומכבדת את עצמי, וחיה מתוך תחושה בסיסית של "מגיעה לי", או אולי נכון יותר להגיד: "אני ראויה ל..." - אז לא צריכה להיות בעייה עם ההזדקקות. ועוד מילה בעניין הזה: חיים בריאים הם חיים של איזון בין נתינה לקבלה. חלק מהאנשים שמגיעים למחלות פיסיות שהתוצאה שלהן היא שאותו אדם נזקק לעזרה בדברים פיסיים בסיסיים - הם אנשים שנתנו במשך החיים עוד ועוד, אנשים שלא כ"כ ידעו לקבל - ואז הנשמה שלהם - כדי לאזן את ה"חשבון" גורמת לאותה המחלה. אז אני לא מתכוונת להפחיד אף אחד - אבל כדאי לקחת את העניין הזה לתשומת ליבנו, ולהתחיל לקבל בלי נקיפות מצפון (ושוב, בצורה מאוזנת - כדי שלא נהיה חסרים בצד הנתינה!).
נשפך לך, הא?
אולי../images/Emo4.gif
על עצמנו אנחנו יודעים הכל, או לפחות חושבים ככה. אנחנו נוטים להכיר ולראות בעיקר את הדברים הנגטיביים [ברחה לי המילה בעברית!]. כשאנחנו אוהבים את האחר אנחנו למעשה "מתחמקים" מאהבת האני, וזה אותו הדבר בלתת ולקבל. את התפיסה הזאת קשה מאוד לשנות, ואולי בלתי-אפשרי.
על עצמנו אנחנו יודעים הכל, או לפחות חושבים ככה. אנחנו נוטים להכיר ולראות בעיקר את הדברים הנגטיביים [ברחה לי המילה בעברית!]. כשאנחנו אוהבים את האחר אנחנו למעשה "מתחמקים" מאהבת האני, וזה אותו הדבר בלתת ולקבל. את התפיסה הזאת קשה מאוד לשנות, ואולי בלתי-אפשרי.
בגלל שלא זו היתה הכוונה של המשורר
או של הגורם שברא אותנו בין היתר. בכוונה מדובר על זוג על מנת להמשיך את החיים ואת הגוון האנושי. נחשוב קצת אם היה אפשרי שרק מין אחד יתקיים הדבר היה גורם לעצירת התפתחות המין! בגנים שלנו יש משוב של דורות רבים של שני בני הזוג וכך נוצר הגוון... אם היה רק אחד,אני מניח שהעתק שלו היה נמשך כול עוד ממשיך להתרבות בעצמו ברגע שהוא מפסיק-נתקע השרשרת הספציפי לכן "הוא" דאג שבתוכנה שלו אנו נתרכז יותר נחוצה מאשר פנימה... למה? שאלה טובה מה שברור ,שהרבה אנשים מנסים ללא הצלחה מבט פנימה . למה ללכת רחוק כול כך? לדקדק את עצמנו אי אפשר לא יכולים לבד! חייבים בן-בת זוג!
או של הגורם שברא אותנו בין היתר. בכוונה מדובר על זוג על מנת להמשיך את החיים ואת הגוון האנושי. נחשוב קצת אם היה אפשרי שרק מין אחד יתקיים הדבר היה גורם לעצירת התפתחות המין! בגנים שלנו יש משוב של דורות רבים של שני בני הזוג וכך נוצר הגוון... אם היה רק אחד,אני מניח שהעתק שלו היה נמשך כול עוד ממשיך להתרבות בעצמו ברגע שהוא מפסיק-נתקע השרשרת הספציפי לכן "הוא" דאג שבתוכנה שלו אנו נתרכז יותר נחוצה מאשר פנימה... למה? שאלה טובה מה שברור ,שהרבה אנשים מנסים ללא הצלחה מבט פנימה . למה ללכת רחוק כול כך? לדקדק את עצמנו אי אפשר לא יכולים לבד! חייבים בן-בת זוג!
GirlFromHell
New member
האמת היא
שגם אני שואלת את עצמי את זה הרבה פעמים. למה באמת הרבה לא מסוגלים לאהוב את עצמם? למה הרבה אנשים מרגישים מחוייבים לתת אך לא מרגישים ראויים לקבל? איך שאני רואה את זה כולנו נולדנו שווים. בתור תינוקות כל אחד האמין שהוא שווה ושמגיע לו כל מה שהוא רוצה ומייד. תחשבו על זה תינוק כשהוא רוצה משהו הוא יבכה עד שהוא יקבל אותו וככה בעצם הוא משיג כל מה שהוא רוצה. וכולנו היינו תינוקות פעם. ככה שאני משערת שמשהו השתנה בתפיסה שלנו שמגיע לנו מאז שהתבגרנו והתחלנו לחשוב שמגיע לאחרים יותר. אולי זה החינוך של ההורים אולי זה החינוך של החברה ואולי סתם מקרה קשה שגרם לנו לחשוב ככה אצל כל אחד בעל הערכה עצמית פחותה זה שונה אבל התוצאה היא זהה. ולצערי הרבה אנשים לא מוכנים להפוך אותה ולחזור לאותו מצב שבו הם מוכנים לאהוב את עצמם שוב כמו שהם אהבו את עצמם כשהיו תינוקות.
שגם אני שואלת את עצמי את זה הרבה פעמים. למה באמת הרבה לא מסוגלים לאהוב את עצמם? למה הרבה אנשים מרגישים מחוייבים לתת אך לא מרגישים ראויים לקבל? איך שאני רואה את זה כולנו נולדנו שווים. בתור תינוקות כל אחד האמין שהוא שווה ושמגיע לו כל מה שהוא רוצה ומייד. תחשבו על זה תינוק כשהוא רוצה משהו הוא יבכה עד שהוא יקבל אותו וככה בעצם הוא משיג כל מה שהוא רוצה. וכולנו היינו תינוקות פעם. ככה שאני משערת שמשהו השתנה בתפיסה שלנו שמגיע לנו מאז שהתבגרנו והתחלנו לחשוב שמגיע לאחרים יותר. אולי זה החינוך של ההורים אולי זה החינוך של החברה ואולי סתם מקרה קשה שגרם לנו לחשוב ככה אצל כל אחד בעל הערכה עצמית פחותה זה שונה אבל התוצאה היא זהה. ולצערי הרבה אנשים לא מוכנים להפוך אותה ולחזור לאותו מצב שבו הם מוכנים לאהוב את עצמם שוב כמו שהם אהבו את עצמם כשהיו תינוקות.
כולנו נולדנו שווים?../images/Emo8.gif
נו באמת... ..."בתור תינוקות כל אחד האמין שהוא שווה ושמגיע לו כל מה שהוא רוצה ומייד..." נכון חלקית ....יש תקופה קצרה שהתינוק מקבל מה שהוא רוצה... עם הזמן מכניסים אותו לתלם,גם אם הוא בוכה ולא מסכים! ההוריים,הממסד,החברים מייצבים את הילד על פי הצרכים של עצמם ולא על רצונותיו... אם הנושה חשוב לך יש ספר Ego - The False Center by Osho
נו באמת... ..."בתור תינוקות כל אחד האמין שהוא שווה ושמגיע לו כל מה שהוא רוצה ומייד..." נכון חלקית ....יש תקופה קצרה שהתינוק מקבל מה שהוא רוצה... עם הזמן מכניסים אותו לתלם,גם אם הוא בוכה ולא מסכים! ההוריים,הממסד,החברים מייצבים את הילד על פי הצרכים של עצמם ולא על רצונותיו... אם הנושה חשוב לך יש ספר Ego - The False Center by Osho
GirlFromHell
New member
תודה רבה על ההמלצה
אני מקווה שאני אצליח למצוא ספר של אושו כי חיפשתי בספרייה ולא היה. ומה שאני טוענת זה שכן נולדנו שווים. באותה תקופה אמנם קצרה כן האמנו בכך. ואתה מסכים איתי שהחברה היא זאת שהורסת אותנו ונותנת לנו לחשוב שלא מגיע לנו או שהרצונות שלנו לא חשובים. אבל מה שאני טוענת זה שזה לא ככה בהתחלה ונולדנו עם אהבה עצמית מלאה ואמונה בעצמנו ובאותו תהליך שקוראים לו התבגרות החברה מכריחה אותנו להפסיק לחשוב כך.
אני מקווה שאני אצליח למצוא ספר של אושו כי חיפשתי בספרייה ולא היה. ומה שאני טוענת זה שכן נולדנו שווים. באותה תקופה אמנם קצרה כן האמנו בכך. ואתה מסכים איתי שהחברה היא זאת שהורסת אותנו ונותנת לנו לחשוב שלא מגיע לנו או שהרצונות שלנו לא חשובים. אבל מה שאני טוענת זה שזה לא ככה בהתחלה ונולדנו עם אהבה עצמית מלאה ואמונה בעצמנו ובאותו תהליך שקוראים לו התבגרות החברה מכריחה אותנו להפסיק לחשוב כך.
את מסתדרת עם טקסט באנגלית?
מצרף כמה שורות, אם זה בסדר אז תקבלי יותר הורידו מהנט את הלינק! " The first thing to be understood is what ego is. A child is born. A child is born without any knowledge, any consciousness of his own self. And when a child is born the first thing he becomes aware of is not himself; the first thing he becomes aware of is the other. It is natural, because the eyes open outwards, the hands touch others, the ears listen to others, the tongue tastes food and the nose smells the outside. All these senses open outwards. That is what birth means. Birth means coming into this world, the world of the outside. So when a child is born, he is born into this world. He opens his eyes, sees others. 'Other' means the thou. He becomes aware of the mother first. Then, by and by, he becomes aware of his own body. That too is the other, that too belongs to the world. He is hungry and he feels the body; his need is satisfied, he forgets the body. This is how a child grows. First he becomes aware of you, thou, other, and then by and by, in contrast to you, thou, he becomes aware of himself. This awareness is a reflected awareness. He is not aware of who he is. He is simply aware of the mother and what she thinks about him. If she smiles, if she appreciates the child, if she says, "You are beautiful," if she hugs and kisses him, the child feels good about himself. Now an ego is born. Through appreciation, love, care, he feels he is good, he feels he is valuable, he feels he has some significance. A center is born. " ..... keep smiling
מצרף כמה שורות, אם זה בסדר אז תקבלי יותר הורידו מהנט את הלינק! " The first thing to be understood is what ego is. A child is born. A child is born without any knowledge, any consciousness of his own self. And when a child is born the first thing he becomes aware of is not himself; the first thing he becomes aware of is the other. It is natural, because the eyes open outwards, the hands touch others, the ears listen to others, the tongue tastes food and the nose smells the outside. All these senses open outwards. That is what birth means. Birth means coming into this world, the world of the outside. So when a child is born, he is born into this world. He opens his eyes, sees others. 'Other' means the thou. He becomes aware of the mother first. Then, by and by, he becomes aware of his own body. That too is the other, that too belongs to the world. He is hungry and he feels the body; his need is satisfied, he forgets the body. This is how a child grows. First he becomes aware of you, thou, other, and then by and by, in contrast to you, thou, he becomes aware of himself. This awareness is a reflected awareness. He is not aware of who he is. He is simply aware of the mother and what she thinks about him. If she smiles, if she appreciates the child, if she says, "You are beautiful," if she hugs and kisses him, the child feels good about himself. Now an ego is born. Through appreciation, love, care, he feels he is good, he feels he is valuable, he feels he has some significance. A center is born. " ..... keep smiling
GirlFromHell
New member
../images/Emo51.gifהמממ
מעניין זאת דרך אחרת להסתכל על זה לא חשבתי על זה ככה. אני אשמח לקרוא יותר תודה
מעניין זאת דרך אחרת להסתכל על זה לא חשבתי על זה ככה. אני אשמח לקרוא יותר תודה
../images/Emo41.gifואהבת לרעך כמוך../images/Emo41.gif
המשפט ה"פשוט" הזה בעצם אומר לי, שאם אינני אוהבת את עצמי אינני יכולה באמת לאהוב את האחר, ולכן האהבה מתחילה בנו, בתוכנו, ללא תנאים וללא הזדקקות לאישורים.
אני לא יודעת לומר מדוע קשה לכל אחד לאהוב את עצמו משום שהסיבות רבות כמספר האנשים, ואולם חלק די גדול מזה הוא העובדה שרבים מאיתנו מתנים את שמחת החיים שלהם באישורו של האחר, בכך שהאחר יקבל אותנו, כלומר הערך העצמי מותאם ליחס של האחר כלפינו. זו הטעות הבסיסית ביותר שניתן לעשות לדעתי. גם הקבלה והנתינה בבסיסן הן הזדקקות לאישורים חיצוניים.
מצרפת קישור לסדרה בת 4 מאמרים על "אמנות אהבת העצמי"... כי משם מתחיל הכל
המשפט ה"פשוט" הזה בעצם אומר לי, שאם אינני אוהבת את עצמי אינני יכולה באמת לאהוב את האחר, ולכן האהבה מתחילה בנו, בתוכנו, ללא תנאים וללא הזדקקות לאישורים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.