למה צריך לשבור ת ' שיניים
על כל בולשיט מניפולטיבי שכל חוכמולוג בעולם הזה מפרסם ברשת אמנון ? מאז ימי "ספרות הקודש" שנכתבה בידי אדם ועד בכלל - רק מניפולציות שולטניות של הפחדה וחושך. להלן מאמר מהיום של דוד ירושלמי : David Yerushalmi edited a doc. אהבת האל או האלהת האהבה התעוררתי הבוקר עם מצב רוח מיוחד במינו. אני מקווה שלא רוח שטות שתתפוצץ עלי. שתי מילים הצטיירו בעיניי רוחי וסירבו להיעלם אפילו שניסיתי לאיים עליהן ולסלקן מתוך התודעה שלי אבל הן המשיכו לשכון בי, אפילו כשהכנתי את ארוחת הבוקר, אפילו כשיצאתי למרפסת להשקיף על נוף ירושלים כולה הפרושה למרגלותיי בנוף מדהים, אפילו כשהתיישבתי עכשיו לעמל יומי מול המחשב. י ה ו ה א ה ב ה המילה הראשונה מייצגת כמובן את האלוהים האבסולוטי, המוחלט, את כוח הבריאה עצמו ואת כל היש והאין בכללותו. עד כדי כך היא עוצמתית שיש אפילו איסור לבטא אותה בקול רם וצריך לזייף שמות, להסתיר, לא להתייחס, לקרוא אבל כאילו לא לקרוא. המילה השנייה היא ההיבט של ההתנהלות העוצמתית המוחלטת שבאה לידי ביטוי באמצעות המילה הראשונה, היא ביטוי למעשה הבריאה כולו והיא משאת הנפש של כל נברא באשר הוא ובכל מצב צבירה בו הוא מתקיים. וזה כולל כמובן לא רק בני אדם אלא גם בעלי חיים, צמחים ודוממים המתקיימים בעולם הפיזי יחד עם ישויות אנרגיה המתקיימות בממדים הרוחניים, כל אחד על פי דרכו ועל פי מידתו. זאת מאחר ואהבה היא מהות הבריאה. המשותף בין שתי המילים האלה גלוי וברור: לשתיהן 4 אותיות. בשתיהן האותיות השנייה והרביעית הן ה'. בשתיהן הגיית האותיות זהה או מאד דומה – א' משתווה ל-י', ו' נהגית בדיוק כמו ב' רפה. מין הסתם זה לא במקרה מאחר ואין מקריות בעולם. י ה ו ה הוא א ה ב ה. אהבה היא יהוה. זו עובדה שאין למעלה ממנה. האהבה נולדה יחד עם יהוה שהתהווה ככוח המפעיל ובונה מתוך האינסוף, הכוח הנסתר שהוא הכול, המכיל הכול, הראשית והאחרית ועם בריאתו של יהוה ושלוחותיו שהיו "אדם קדמון", הועברה אליהם מהות האהבה ומשם לאורך כל הממדים כולם ירדה מהות האהבה אלינו, בני האדם הפיזיים, הבבואות של תהליך הבריאה כולו וכאן קיבלה מהות האהבה את סממניה הפיזיים על כל ההיבטים והמגוונים, הן הרוחניים והן הפיזיים. כך היה בתחילת הדרך. לצערי, עם התרחקות האדם ממקורותיו הרוחניים יחד עם תהליך השחיקה והשכחה שעבר עליו, "האנישו" בני האדם את האל והקימו אותו כצלמם ובדמותם שלהם והפכוהו לאל קנאי, נוטר, אכזר, משמיד אויבים, כולו זעם וכעס וחרון אף, "המצווה" לרדוף ולהשמיד את כל מי ש"סוטה" מדרכו כביכול ולא ממלא אחר המצוות. ולכל דת ולכל אל ולכל אליל יש את מצוותיו שלו ואת דרכי רדיפתו שלו אחרי "הכופרים". ואני אומר – אלליי! כל כך חבל שאנחנו חווים את שיבוש סדרי בראשית והופכים אותם לנטל במקום לאמצעי עילוי. עוד יותר חבל שאנחנו מאנישים (הופכים לבן אנוש) את האלוהים במקום להאהיל (הופכים לאלוהים) את האדם. אם כי למען האמת אין קל מזה. אדם הרי קרוב אצל עצמו והאגו שולט בו ברמה ולכן איני מתפלא על צורת הביטוי שהוא נתן לאלוהיו. ולא רק ל-י ה ו ה. בכל תרבות ובכל דת, תכונות האדם מושרשות היטב בתכונות האל. מדוע אם כך האל אינו פועל? מדוע אין הוא יוצא חוצץ כנגד מלעיזיו ומכפישי דרכו וכוונותיו? התשובה לכך פשוטה לגמרי: האל אינו "נמצא" כדי להגן על עצמו מפני אלה המורידים אותו אל רמת האנרגיה הפיזית של הארץ. הוא ברא הרי את העולם ופינה את מקומו לשלטון האדם לאחר שנתן לו את המתנה האולטימטיבית: זכות הבחירה החופשית, מתוך תקווה שהאדם יבחר במה שמתאים לו וטוב לו, שדברים יורמו ויגיעו אל תכליתם המוארת ובמקום זה שכח האדם את עצמו, ודאי שכח את האל האמיתי ואת כוונות הבריאה האמיתיות ובעקבות השכחה הזאת נראה העולם כפי שהוא נראה, עם כל הסבל, המלחמות, המגפות, המחלות, השנאה, הקנאה, אי היכולת לדור בכפיפה אחת עם הזולת במידה והוא שונה ולו במעט, עם ההרס המתמיד והשיטתי של כדור הארץ, של הבית שלנו בו אנו חיים והכול מתוך רצון בלתי נדלה של סיפוק האגו ומילוי תאוות הבצע, צבירת כוח ויצר שלטון העולה על גדותיו. האם כל אלה המצהירים על אהבתם לאל יודעים לאהוב את האדם? האם כל אלה המטיפים לקיים ולכבד את "מצוותיו" יודעים לכבד את זולתם? ולכבד את הזולת הוא לקבל אותו כפי שהוא, ללא שפיטה, ללא בקורת, ללא קנאה ושנאה וצרות עין. הנה כמה מילים שאמר הנביא הדגול ישעיהו בן אמוץ: י. שמעו דבר יהוה, קציני סדום; האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה. יא. למה לי רוב זבחיכם יאמר יהוה, שבעתי עולות אילים וחלב מריאים; ודם פרים וכבשים ועתודים, לא חפצתי. יב. כי תבואו, ליראות פניי מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי. יג. לא תוסיפו, הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא, לי; חודש ושבת קרוא מקרא, לא אוכל אוון ועצרה. יד. חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עליי לטורח; נלאיתי, נשוא. טו. ובפרישכם כפיכם, אעלים עיניי מכם גם כי תרבו תפילה, אינני שומע: ידיכם, דמים מלאו. טז. רחצו, היזכו הסירו רוע מעלליכם, מנגד עיניי: חדלו, הרע. יז. למדו היטב דרשו משפט, אשרו חמוץ; שפטו יתום, ריבו אלמנה. {ס} היש צורך במילה אחת נוספת? המילה י ה ו ה בגימטרייה היא 26. המילה א ה ב ה בגימטרייה היא 13. פעמיים 13, כלומר אהבת האדם ואהבת האלוהים הם 26. זו המשוואה המתבקשת בעולם ומובן האהבה האמיתי שהוא אחד: ואהבת לרעך כמוך.
