Major Thom
New member
למה שרק אני אהיה מתוסכלת?
חברי היקר ל´ (השם המלא שמור במערכת) ואני הלכנו היום לסנטר לפגוש את החבר של הנ"ל. ישבנו לנו שם משוחחים על כלמני שטויות, ואז שואל המיועד את השאלה המתבקשת מכל - "מה כתוב לך על החולצה?". עונה לו אני בטון של "גאד, אין לך מושג כמה פעמים שאלו אותי את זה" we hope that you choke. שואל הבחור "מי אמר את זה?" ואני, בטון הנ"ל, "רדיוהד". "הו, רדיוהד? פגשתי אותם פעם." "מה??" פורצת אני בצווחות. והאיש אומר לו בנונשלנטיות "כן, ת´ום יורק בנאדם ממש נחמד". מסתבר שהאיש (מעתה אקרא לו ג´, שכן לכתוב "האיש" כל הזמן יכול לתסכל) חבר קרוב למדי של מיסטר סטייפ, הלא הוא סולנה של אראיאם, ולפני שנתיים בערך, כשחגג סטייפ את יומולדתו האני לא יודעת כמה, הוא הזמין, יחד עם יו2 ורדיוהד ועוד כלמני שכאלה, גם את אותו אדון מלמעלה ואת אחיו התאום למסיבה אקסקלוסיבית למדי שנערכה במלון באירלנד. אחרי שנגמרה המסיבה עלה ת´ום שלנו לחדרו, כי עייף הוא, והזמין איתו את יו2 ואת סטייפ ואת חבריו ללהקה לסוויטה שלו במלון, ללגום משקה או שניים ולהנות מחברתם אחד של השני. כשבאו ג´ ואחיו ללכת לביתם עצר אותם ת´ום וקרא להם להצטרף. וכך הלכו להם רדיוהד, יו2, סטייפ וג´, ובסוויטתו של יורק בילו הם שלוש שעות מוצלחות למדי, בהן הספיק ג´וני להרשים את ג´ בידע שלו בעברית, והם הספיקו כולם לשוחח על פוליטיקה ישראלית או משהו משמים שכזה. רשמיו הם בעיקר "ת´ום היה ממש נחמד", "ג´וני יודע עברית כי ´אישה שלי ישראלי´", "הם אנשים ממש טובים, לא תופסים מעצמם" ו"לא ממש שמתי לב לשאר, כי כשיש לך ת´ום וג´וני ובונו ודה אדג´ לידך אתה לא מסתכל על השאר". תוהה אני איך הצליחו אד, קולין ופיל לחיות עם ההזנחה, באמת
החלק המציק ביותר הוא שלאחר שהוא סיים לספר את הסיפור הזה, הוא התחיל לדון בכמה שהוא רוצה לראות אופעה של קיילי בקרוב. יש אנשים שדברים כאלה פשוטלא מגיעים להם. וזהו, לאחר שהורדתי את זה מהלב אני מרגישה הרבה יותר טוב
primal scream - shone like stars (קניתי היום את האלבום הזה, sreamadelica, והוא נשמע ממש טוב בשמיעה שלישית)
חברי היקר ל´ (השם המלא שמור במערכת) ואני הלכנו היום לסנטר לפגוש את החבר של הנ"ל. ישבנו לנו שם משוחחים על כלמני שטויות, ואז שואל המיועד את השאלה המתבקשת מכל - "מה כתוב לך על החולצה?". עונה לו אני בטון של "גאד, אין לך מושג כמה פעמים שאלו אותי את זה" we hope that you choke. שואל הבחור "מי אמר את זה?" ואני, בטון הנ"ל, "רדיוהד". "הו, רדיוהד? פגשתי אותם פעם." "מה??" פורצת אני בצווחות. והאיש אומר לו בנונשלנטיות "כן, ת´ום יורק בנאדם ממש נחמד". מסתבר שהאיש (מעתה אקרא לו ג´, שכן לכתוב "האיש" כל הזמן יכול לתסכל) חבר קרוב למדי של מיסטר סטייפ, הלא הוא סולנה של אראיאם, ולפני שנתיים בערך, כשחגג סטייפ את יומולדתו האני לא יודעת כמה, הוא הזמין, יחד עם יו2 ורדיוהד ועוד כלמני שכאלה, גם את אותו אדון מלמעלה ואת אחיו התאום למסיבה אקסקלוסיבית למדי שנערכה במלון באירלנד. אחרי שנגמרה המסיבה עלה ת´ום שלנו לחדרו, כי עייף הוא, והזמין איתו את יו2 ואת סטייפ ואת חבריו ללהקה לסוויטה שלו במלון, ללגום משקה או שניים ולהנות מחברתם אחד של השני. כשבאו ג´ ואחיו ללכת לביתם עצר אותם ת´ום וקרא להם להצטרף. וכך הלכו להם רדיוהד, יו2, סטייפ וג´, ובסוויטתו של יורק בילו הם שלוש שעות מוצלחות למדי, בהן הספיק ג´וני להרשים את ג´ בידע שלו בעברית, והם הספיקו כולם לשוחח על פוליטיקה ישראלית או משהו משמים שכזה. רשמיו הם בעיקר "ת´ום היה ממש נחמד", "ג´וני יודע עברית כי ´אישה שלי ישראלי´", "הם אנשים ממש טובים, לא תופסים מעצמם" ו"לא ממש שמתי לב לשאר, כי כשיש לך ת´ום וג´וני ובונו ודה אדג´ לידך אתה לא מסתכל על השאר". תוהה אני איך הצליחו אד, קולין ופיל לחיות עם ההזנחה, באמת



