בתנ"ך בד"כ יש הידמות, אבל יש מקרים בהם הנ' לא מידמה: כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף (תהילים סח ג) ועוד. אכן בתנ"ך אין הידמות בשמות הפועל (מקור נטוי). (איני יודע מדוע קיים ההבדל זה בלשון המקרא) בלשון המשנה יש הרבה שמות פועל בהם הנ' מידמה: לִדֹּר, לִטֹּל ולִפֹּל אותם התירה האקדמיה, ועוד כמה שלא (ליגוף, לישוך) למעשה בהרבה מאוד פעלים הנ' מידמה אלא שמסיבה אחרת צורת הנטייה שונה: לִסַּע, לִטַּע. לאקדמיה התחשק משום מה לעודד הכנסת נ'. בנטיות הרגילות הם לא יכלו לעשות זאת משום שבתנ"ך הנ' מידמה ברוב המקרים. (והיו מקרים שאפילו נאלצו לחייב הידמות). החוליה החלשה הייתה שמות הפעולה, שבהם בתנ"ך בהנ' לא מידמה. לכן האקדמיה אסרה לגמרי את הידמות הנ' בשמות פעולה. (אלא שהיא נאלצה להתיר כמה שמות שבאים בלשון המשנה לִדֹּר, לִטֹּל ולִפֹּל). האקדמיה לא רצתה ללמוד את העיקרון של הידמות נ' מלשון המשנה. להחלטת האקדמיה. (חפשי שם "פועלי פ"נ")