למה...

picola

New member
למה...

כבר מספר ימים שניים שלושה רוכבים פורצים בק"מ הראשונים, מובילים מספר לא מבוטל של ק"מ ואח"כ בתוך עשרת הק"מ האחרונים מאבדים את יתרונם לפלוטון שמגביר מהירותו לקראת הסיום ונבלעים בתוך הפלוטון באיבוד כוחות. אני מניחה ששניים שלושה רוכבים זה לא מספיק וצריך יותר, למשל חמשת הפורצים לפני מספר ימים שכלל גם את וונקלר, פריצה שהעניקה לו (לרוב צעירותו ומבוכתו מהצהוב) את יתרון הצהוב למספר ימים ברציפות. והנה באה השאלה, האם לפני פריצה כזו יש איזשהוא דיבור בין המתכננים? אם כן, למה לא מצרפים עוד מספר רוכבים על מנת לאפשר בריחה של מספר רוכבים שיוכלו להחזיק יתרון מהפלוטון? אם לא, מדוע לבזבז כ"כ הרבה אנרגיה על מאבק אבוד מראש?
 
זה נושא מאוד מורכב

נתחיל מזה ש: קבוצה גדולה, מעל 10 רוכבים, מאוד קשה לה לפרוץ, כי רוב הסיכויים שמישהו משאר הרוכבים, יהיו מאויימים מהרוכב, או מהקבוצה, ולכן יגבירו את הקצב וימנעו מהם לברוח. קבוצה קטנה לעומת זאת, שאין להם אינטרסים (חולצה מסויימת, ספרינטים וכו') בהחלט יכולה לברוח, והיינו עדים לזה טוב מאוד השנה, וזי כי פשוט הקבוצה המובילה בראש הפלוטון, אומרת שאין טעם, הם יתאמצו לבד, בעיה שלהם. למה הם נתפסים? כי סוף כל שלב מישורי, מקנה הרבה נקודות לחולצה הירוקה. ומי עושה את המרדף בסוף? קבוצות עם רוכבים שרצים לחולצה הירוקה. לוטו, (רובי מקיואן) קופידיס, (סטיוארט אוגריידי) קרדיט אגריקול (תור הוסובד) לדוגמא. (ובתחילת הטור גם פאסה) והם בעלי מוטיבציה מטורפת, וש3 קבוצות עובדות ביחד, וראו היום שהרוכב המוביל התחלף כל 5 שניות בערך, הקצב שבו הם תפסו את הבורחים היה היום מטורף לחלוטין. אז בסופו של דבר, זה לא מאבק אבוד מראש, כי באותה מידה שהקבוצה נתפסת, היא יכולה גם לא להיתפס. אז זה תמיד שווה את המאמץ
 
למעלה