למודת סבלי עולם, היתה יונתי שלי

[אוטופיה]

למודת סבלי עולם, היתה יונתי שלי

למודת סבלי עולם, היתה יונתי שלי

. למודת סבלי עולם, עלעליה חרוכים מעשן החורבן נוצתה, מאפר ילדים אפורה. מעופה העייף, מתורגל השנים, עדיין תר בתקווה נידחה אחר מקום מנוחתה. למודת סבלי עולם, יונתי שלי. למודת סבלי עולם, עיניה מקומצות לקול תרועת השופרות, ליבה נאלם לשמע ירייה, כבראשונה. וכל שביקשה נשמתה, הוא פינה זכה, רכה, להניח מיטלטליה, לנוח תנומת עד.. למודת סבלי עולם היתה יונתי שלי. למודת סבלי עולם, תנועתה חמקמקה בין חצי האוויר, פגזי השדה, כלא הרתיעוה. וגופה הקר, מתבוסס, במסעו אחר טיפת חיבה אחרונה. למודת סבלי עולם היתה יונתי שלי, עד לא יכל בה עוד כוחה, ומתוך קור שחקים ואימת אבדון, נפלה לזרועותיי בתחנוני רחמים, ואני… כל שיכולתי לעשות – הוא שלמדוני השנים, נתתיה לכפרה. חגית

 

[מג^נטה]

כל כך יפה



ועצוב עצוב נורא

 

[תום .]

מקסים



ושימוש כ``כ יפה בשפה...

 

[מלאך בודד]

נפלא ועמוק !



בשקיקה שתיתי מילותיך וחיפשתי בהם משמעות רחוקה נהניתי מאוד מהתצורה, מדרך ההבעה ומן הבגרות שבדבריך תודה לך ענבל