למידה מטעויות
שלום רב, אני שומעת שאתה פועל מתוך כוונות טובות לעזור לילד שלך, שלא תמיד מובילות לתוצאות הרצויות מאחר והוא לא כל כך מקשיב, מתרגז ונפגע. אנחנו ציבור ההורים מאוד רוצים שהילדים ילמדו מהטעויות שעשינו אנחנו כדי לחסוך להם את הדרך הארוכה, את עוגמת הנפש, את האכזבות, ועוד. אלא שילדים ובני נוער לומדים מניסיונם הם. הם צריכים לעשות את הטעויות שלהם, במרחב מוגן ובטוח שיאפשר להם ללמוד מתוצאות מעשיהם. להפיק את לקחיהם ואולי לעשות בפעם הבאה אחרת. זה תהליך שדורש מאיתנו ההורים ליווי סבלני, לראות את הילד נופל, להיות עבורו רשת בטחון יציבה ותומכת. בני עשרה מגיבים לעיתים בעיקשות על תיקוני טעויות. הם רוצים להיות הבעלים של חייהם ומפריע להם כאשר הם שומעים בקולנו או בדברינו נימה של כפייה, כלומר שאנחנו מנסים לשכנע אותם בצדקת דרכנו. למידה עצמית מסבה להם בטחון פנימי, וסיפוק נוכח התגברות על קשיים בגפם. תוכל לשאול אותו :" האם אתה רוצה לשמוע את דעתי? " ,"יש לי רעיון, מעניין אותך לשמוע?" אמירות מסוג זה פעמים רבות פותחות "דלתות". בעוד ניסיונות לתיקון הם אבן נגף ביחסים. לפעמים אנו מנסים להאיר את עיניו של המתבגר אלא שהוא שומע בין השורות ביקורת, לשון או טון שפוגעים בו, כאשר אדם מרגיש פגוע הוא אינו מסוגל להיות פתוח לרעיון בדרך כלל מתבצר בעמדתו ואינו רוחש יחס של כבוד לפונה. אמת וכנות הם ערכים שלא יסולאו מפז. עליך למצוא את העיתוי, המקום והדרך להביע את דעתך כך שאוזניו יהיו כרויות להקשבה. ובהשאלה מעולם הנהיגה המוכר לנו :"אל תהיה צודק,תהיה חכם". גישה זו עשויה לקדם את הנער ואת היחסים ולמנוע מרירות אכזבה ופגיעות. גישה אוהדת עשויה להשפיע על הנער, לבחור בנו, לפעמים כמדריכים שלו. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית מטעם מכון אדלר.
