טוב...
זה בתוך ההקשר של הדיאלוג עם neophile שעסק בתודעה, ברגשות אלימים, ברמייה עצמית ובתפקידו החיובי האפשרי של הסבל כמחולל זעזועים פנימיים (שיכולים לעזור למוסס חלק מהרמייה העצמית).
אני לא בטוח שאוכל להסביר את הכוונה שלי מחוץ להקשר הזה. בכל אופן, מה שכתבתי קשור תחילה ליכולת לראות את עצמי מרמה את עצמי, נתון באיזושהו משחק שלא באמת בחרתי בעודי מדמה שכן בחרתי אותו; ולאחר מכן, בהמשך, ליכולת להיות ולראות את מה שקורה כאן, בתוכי ומחוצה לי... לראות את "גלגלי השיניים" מסתובבים, בעודם בפעולה. זה מעין סוג של לגנוב הצצות במציאות... ולראות למשל את ההתנהלות של הרובוט הביולוגי הזה, על כל סתירותיה הפנימיות. ממש אותו רובוט ביולוגי שאני רגיל לכנות "אני", בזמן אמת.