למיכל שלי ולכולם.....

[noor נור]

למיכל שלי ולכולם.....

ההודעה שלך השאירה אותי עם הרבה שאלות, והבוקר קמתי עם הארות מסוימות שמוצאת אני לנכון להביאן על הכתב. קודם כל- נפגעתי! כמי שאימצה לעצמה אותך כאמא , הרגשתי מיד שאמא נוזפת בי אישית וזה לא היה במקום. כן- יודעת, זו בעיה שלי, לא שלך. יחד עם זאת קשה להתעלם מפתיחת הודעתך שמדגישה את מטרת הפורום, והרי הציטוט: "המטרה העיקרית של הפורום היא להעניק מקום נוח וחם לכל מי שחווה אובדן. לאפשר לו לבטא את רגשותיו בכל עת". so ????? איפה היינו ומה עשינו? נו,נו,נו, ילדים להתנהג כמו שמצפים מאיתנו? להיות בדיכאון כל הזמן? להיות רציניים כל הזמן? לדבר בכוח על הכאב הנוראי הזה, שסוף סוף מצליחים לפרק אותו כמה שניות/דקות/שעות ביממה? לא נראה לי. לא מסכימה לשתף פעולה. בטח לא בפורום הזה. כולנו- אנשים שקשורים איכשהו לנושא משותף, לא צריכים להוכיח לאף אחד עד כמה אנו רציניים. ושמחתי מאד לראות שהיו גם תגובות אחרות מצד עזרא ובובי שלא תיכף התקפלו. להגיד, "סליחה" אם פגעתי- אין לי בעיה. "סליחה"- לא מתכוונת ולא התכוונתי לפגוע באף אחד, יחד עם זה- אל תפגעו בי! בפינה החמה שיצרתי לי באופן אישי, עם אנשים כל כך רגישים ש"סובלים" הכל. ומי שלא מצליח "להיכנס" בימים מסוימים, זאת לא חובה. יהיו גם ימים אחרים. מקווה שהבהרתי את נקודתי. יש לי עוד, אבל נראה לי שמספיק לשעת בוקר מוקדמת זו. שבת שלום אהובתי. ונשיקות.

 

[sad]

מוכרחה לכתוב כמה מילים..

ומודה שלא היה לי את הכח לעשות כך, ושאבתי אותו מהעובדה שבובי ועזרא ונור כתבו לפני, אז מרשה לעצמי, כי פשוט לא מסוגלת אחרת. אני מסתובבת עם תחושות קשות מאוד מהרגע בו קראתי את הודעתה של מיכל, והן הולכות ומתחזקות מהודעה להודעה הקשורות בנושא, מהעובדה שהשרשור בעקבותיה הלך והתארך ומנגד גם ההודעות האומרות אחרת. ותחושותי מעורבות. ולמרות מה שכתבו נור ועזרא, כן מצאתי מקום להתנצל, כי המחשבה שהצלחתי לפגוע ולמנוע מאחרים, קשה עבורי מאוד ועודנה קימת. העובדה כי כתבתי שעברתי את הגבול נובעת גם מרגשותיכם וגם מהרגשה אישית שלי עם עצמי בכל הנוגע להתמודדותי שלי, ללא קשר אליכם. ועם זאת לצד זה תחושות עלבון שלא נותנות מנוח. על השרשור שכמוהו כחצי סהר של אנשים מצביעים ביד עלי וקוראים לי להפסיק. על אותם אלו שנהנו ואף השתתפו, ולא יכלו לאמר באופן אישי שזה יותר מדי, או פשוט לא להשתתף כשאינם יכולים. על ראייה צרה כל כך. וצודקת הילי, שהבכי שלכם הוא השליטה והצחוק שלי הוא חוסר השליטה, ואלו צדדים שונים של אותו מקום, של אותו בסיס משותף לכם ולי. אשרי לכם שאתם בשליטה על הבכי וצר לי כי טרם חדלתי לפנות ביאושי לסרקזם והומור, אבל ככה זה. וקשה ההרגשה כי לא הוזכרו הדברים האחרים, הטונים האחרים, המילים האחרות שנאמרו על ידי , שלא זכרתם לי חסד, ודברים אחרים. והתחושה של שחור או לבן, ושכחתם שכולנו מכאן ומכאן. ועוד בלבי על שתיים חדשות שמעולם לא החלפתי עמן ולו מילה אחת, וכותבות על הקושי להכנס. ומרגישה שהן שכחו לבדוק את כל הסיבות לקושי שלהן, שברור לי שהן מגוונות ומורכבות. ומצאו את הכח להכנס ולהשתלב דוקא על ידי דריסת רגל גסה תוך דריכה על בטן רכה. זו תחושתי. והדברים שלכן, אחת אחת נכתבו בעדינות, והסה"כ יצא קשה מאוד. וכל הדברים האלה מבלי שחוזרת בי או חודלת מתחושתי הרעה על כי פגעתי בכם, מצרה אני על כך ומכה על חטא. אבל כמו נור, לא מסוגלת רב לשקט, לעצב, לבכי, לא יכולה רק עם זה סוגרת את הדלת בשקט בשקט, מקווה שהסגירה לא הרעישה לאיש.

 

[עיניים]

משהו מופלא קורה

בעולם הוירטואלי. כל כך מופלא, עד כי איני מרגישה צורך אפילו לומר: "שלום לכולם, אני עיניים", וזאת משום העובדה הפשוטה שבעקבות שכול שחוויתי לפני כמה חדשים, הגעתי לכאן, ובחרתי להיות "הרואה ואינה נראית". מכירה את כולכם, מבלי שאיש מכם מכיר אותי כלל..... מכירה את מיכל, את הלן ועדנה, את אמור, את SAD ו-NOOR את אורי, וכמובן את BOO BEE, עזרא, הילי ואחת מהצד. בחרתי לקרוא את שאתם כותבים על הכאב והשיתוף, התמיכה והעידוד, כמו גם את ההומור והשנינות שהפגינו כאן אחדים מכם. אחטא לאמת אם אומר שלא תקף אותי ברגעים מסויימים הרצון להיכנס ולכתוב, ואגלה לכם שזה היה תוקף דווקא כשהייתי קוראת את אותם שרשורים ליליים, מלאי הומור ומשחקי מילים, שגלשו אל תוך הלילה. ללמדכם שיש גם צד אחר למטבע. לא כולם רוצים לשתף. לא כל אחד מחפש אמפטיה, דימעה או חיבוק. לא כל אחד שואב את הכוח ממילים של כאב וחמלה. בפורום מסוג זה - ראוי שיהיה מקום לכולם. גם לאלה שדרכם להתמודד ולחפש קירבה דרך מילים שאינן "קונבנציונאליות". "אין טוב ורע - אלא במחשבתנו בלבד" אמר ניטשה. היום גיליתי שהיו לי "אחיות" שנהגו כמוני לקרוא ולא לכתוב. עצם היחשפותן נתן בי את האומץ לכתוב מילים אלו. שבת שלום.

 

[אחת מהצד]

אפשר לנשום בבית הזה?

ראשית רוצה לחזור ולהתנצל (כן עזרא יקירי), אם פגעתי במישהו/י שכותב/ת או שרק קורא/ת. אני אודה אם יכתוב לי כמה מלים למייל, שאוכל להבין או להבהיר ולהתנצל באופן אישי וישיר. ועל זה היתה אתמול ההתנצלות. גם רוצה לספר שאתמול בערב, כשחזרתי מיום מתיש ובמצב רוח קשה, קראתי את ההודעה שלך מיכל ונפגעתי. ויותר משרשור ההודעות שהצטבר אחריה. והרגשתי כמו ילדה נזופה. וגם כעסתי. כי אם זה הפריע, אז אפשר היה לשלוח כמה מלים או להגיב על המקום ולא להפוך את זה לתופעה.. שבזמן האחרון.. והאווירה.. כי יש ימים כאלה ויש ימים כאלה.. אז ההרגשה הרעה מזמן כבר עברה. אבל אני רוצה לשאול. (כהרגלי) מה זה אווירה לא מתאימה ותכנים לא מתאימים ורוח וכל המלים שנכתבו? ומי קובע מה מתאים ומה לא מתאים? ולמי? ואם פה זה בית ויש פה משפחה אז מה? מדברים בסלון רק על מה ש"נכון ומכובד"? יש תכנים שהמשתתפים שמרגישים פה בבית, וחלק מהמשפחה לא יכולים לדבר עליהם כאן? צריכים לעבור לחדר אחר? להתחיל לדבר בשפת הבית? ואני אנסה להבהיר למה אני מתכוונת נניח (ובאמת רק נניח) שאני חושבת שאין אלוהים. ואם יש, אז הוא חרה של בן אדם כי "איך הוא עשה לי את זה"?. אז אני לא יכולה לכתוב פה התרסה? כי יש פה משתתפים שהם אנשים מאמינים וזה יפגע ברגשותיהם? ודיון פוליטי על המנטליות המוסלמית לאן, בין החברים הוותיקים זה תוכן הולם? ולהגיד על גנדי ז"ל שהוא היה איש יקר וגיבור או גזען ומטורף זה בסדר? מתאים לסלון שלנו? ואני אגיד למה אני אומרת את זה. אתמול בערב, אמרתי למשהי מאוד יקרה, שאמרה לי פחות או יותר שהיא מקנאה בכאלו שאיבדו "רק" בן כי יש להם את מי לחבק בלילה. ואני, אחרי שקראתי את ההודעות אתמול, אמרתי לה זה בסדר לחשוב ככה אבל לא חושבת שכדאי שתכתבי את זה פה כי אנשים יפגעו. ואני לא אתחיל כמנהגי ואדבר על גם וגם... (הומור.. חברים בהומור..

) ובא לי להכניס לעצמי סטירה על מה שאמרתי לה. (קבלי תיקון חמודה) כי אם נכתוב פה עם צנזורה פנימית, אז הפורום הזה לדעתי יתקרר הרבה יותר ממה שלמישהו נראה שהוא קר עכשיו. עם צנזורה פנימית יודעים איפה זה מתחיל ואף פעם לא איפה זה נגמר. ואולי נקרא לילד בשמו? מפריע שבלילות חלקנו (ואני! כן אני!) שלא נרדם מתפרע פה עם שטויות? שחלק מההומור הוא התחכמויות ופלירטוטים ווירטואלים? מה? עובר את גבולות הטעם הטוב? או שזה החלק של ההומור השחור והסרקזם? או הציניות או הציניות המרומזת? ומה לעשות בלילה כשצוחקים? להפסיק? כי מחר בבוקר מי שיקרא יחשוב שהחברה האלה אהבלים וסתם נכנסו לפורום כי היה במומלצים? וחלק מהמשתתפים לא חייך בבוקר כשקרא? (וזו לא מטרה נעלה?) ויש גם לילות כאלה. כן. ופתאום בצד מופיעה הודעה עצובה. מישהו מתייחס אליה בחוסר רגישות? או מתעלם? מה קרה? אין מקום לגם וגם? אז אני רוצה לשאול. ובאמת מהמקום של השאלה. מה כל כך מפריע? מה לא הולם? למה הצחוק לא מזמין לשפוך, כשהוא בא יחד עם חיבוק ואמפטיה איפה שצריך? ולא שאני באמת לא מבינה מה נכתב. וגם לא לקחתי את זה לתשומת ליבי. רק רוצה להבין. מה בעצם אמרו אלה שאמרו ומאיזה מקום? וגם את נור יקרה ועצובה אהובתי. לצאת מייד מהפנה. אף אחד לא שפט אותך, עצובה יקרה, ועשה לך מאזן של כמה את תורמת לפורום וכמה את מפריעה. מי שכתב השתדל להעיר עם הרבה רגישות וטאקט. וחוץ מזה גם להם מותר להגיד מה שבא להם ומה שהם מרגישים. לא רק לי ולך. (נו.. איך שלא אגיד?) ולסיום המלים הארוכות רוצה להגיד שגם עכשיו ונכון לעכשיו טוב לי כאן ואני אוהבת להיות כאן ובעיקר אוהבת אותך, מיכל וגם את כל מי שהתייחס/ה לכאן ולכאן אז שבת שלום לכו- לם אלה שכותבים אלה שקוראים ואלה שהם גם וגם אחת מהצד שהופכת לנואמת נאומים ומאוד אכפת לה מהמקום הזה

 

[amore]

יוהוווווווווווו כמה כתבת....

אינני יכול לקרוא את הכל(בעית ריכוז)אבל בעיניים עצומות אני בטוח שאת צודקת במה שאת אומרת ומותר לך להשתולל וליפרוק מעליך את כל המצבורים השליליים(בקצור,חרא).אבל יש בעיה אחת קטנה שזה נשאר חקוק בפורום ולא נמחק ואם מישהו שלא מכיר אותנו נכנס לפורום עלול להתרשם שאנחנו עוסקים ברכילויות וזה לא נכון. אבל יש לזה פתרון.קיים צ´ט בפורום ודרכו אפשר לומר כל מה שעל הלב במהירות וביעילות.ולא צריך לחכות הרבה זמן עד שזה מופיעה.הרבה יותר נעים לשוחח דרך הצ´ט. את יודעת שאני מאד מכבד,מעריך ואוהב אותך ולא הייתי רוצה לפגוע בך או בכל אחד אחר,לכן אני מציע את הפתרון הנ"ל שיקל על כולם.

 

[amore]

כולם צודקים,אבל.............

אין לי וכוח עם אף אחד,כי לדעתי כל אחד צודק מנקודת מבטו. אבל שכחתם רק דבר אחד מרכזי והוא שאת הפורום הזה הקימה מיכל וכמו שלא יעלה על דעתכם להכנס לפורום של ליא ולספר שם בדיחות, כיון שאתם יודעים למה ליא הקימה את הפורום הנ"ל.כך לא יעלה על הדעת שכל אחד יכנס לפורום של מיכל ויעשה בניגוד למטרות שהיא הציבה לעצמה וצריך לכבד קדם לכל את כוונתה ורצונה של מיכל לפני שאתם חושבים על עצמכם.לדעתי מיכל נותנת את עצמה ונישמתה כדי שהפורום הזה ימלא את יעודו ועלינו כאורחים מתמידים או זמניים(אורחים!!!!)להתאים את עצמנו. ובאותה הזדמנות אני רוצה להודיע קבל עם ועדה שאני א ו ה ב את מיכל אהבה וירטואלית וזה כבר מהצ´ט הראשון.

 

[עוזרת מקרית]

לא צריך להרגיש כילדה נזופה

ומיכל הרי אינה אמא שלך, ומי שלא מסוגל לקבל אותך כמו שאת יש לו בעיה, לא לך. מחזקת את ידיך ואת ידי כל אלה שעשו פתאום תפנית של מאה ושמונים מעלות בזכותך. אבל העזרא הראשונה הוא האיש האמיתי היחיד כאן בסביבה, ואת האשה האמיתית היחידה.

 

[noor נור]

וואלה, מיכל- קראתי את ההודעה של

ה"עוזרת" וחטפתי פרנויה שאולי האמא הביולוגית שלי גם משתתפת פה וחטפה התקף קינאה פולנית

???...עברנו שום לסרקזם? די!! מיכלוש, הכל מובן, הכל התקבל, אוהבת אותך ומחבקת. באהבה.

 

[מיכל@בר]

../images/Emo23.gif

 

[עוזרת מקרית]

ושבו בנות לגבולן