סיכום
בס"ד פסוק א'- ה' קורא למשה ואחר-כך מדבר אליו את הפרטים לגבי סוגי הקרבנות פסוק ב' ה' מפרט את סוגי הקרבנות מהחי, למשל: דווקא מבהמה ולא חיה, בהמה לא טריפה, בהמת שותפים ועוד. פסוק ג' כאשר מביא אדם קרבן עולה חייב להיות או מבקר או מצאן אבל זכר ללא מום דווקא.וכן מסביר לאיזה מקום בביהמ"ק צריך להביא פסוק ד' מסביר את אופן ה"סמיכה" על ראש הקרבן כמעשה המחוייב לצורך כפרה וסליחה. פסוק ה' שלב(1 מ-4) השחיטה מול פתח ההיכל אינו חייב להיות ע"י כהן דווקא. לאחר השחיטה שלב זריקת הדם סביב המזבח(יש 2 סוגי זריקת דם, mgb) פסוק ו' שלב 3- הפשטת עור הקרבן וניתוח(הפרדה) האיברים פסוק ז' מצוות נתינת אש על גבי המזבח(למרות ששריפת הקרבן היתה באש שמיימית, מ"מ היה מצווה להביא אש גשמית רגילה) ועריכת "עצי המערכה" עליו. פסוק ח' סידור איברי הקרבן על גבי המזבח לצורך "הקטרה" (שריפת הקרבן, mgb) פסוק ט' רחיצת איברי הקרבן משיירי הדם ושריפה בפועל של הקרבן פסוק י' ציווי לגבי קרבן הבא מהכבשים או עיזים גם כן צ"ל זכר. פסוק י"א ציווי למיקום מדוייק של שחיטת קרבן מסוג "עולה", בצפון המזבח. פסוק י"ב כנ"ל לגבי הניתוח גם כאן צריך לנתח את הקרבן לחלקיו פסוק י"ג כנ"ל לגבי רחיצה איברי הקרבן והקטרתם ע"ג המזבח פסוק י"ד ציווי לגבי קרבן עולה הבא מהעופות או תור או יונה פסוק ט"ו שלא במקרה של בהמה, אין עולת עוף נשחטת אלא נמלקת. פסוק ט"ז הסרת המורה (זפק העוף והשלכתה למזרח ריצפת המזבח(ובנס היו נבלעים בקרקע, mgb) פסוק י"ז, הפרדה חלקית של העוף והקטרתו ע"ג המזבח. עד כאן פרק א' בלנ"ד המשך יבוא... בברכה