למישהי יש טיפים...

[nush האחד]

למישהי יש טיפים...

לקראת המעבר לנעליים? אמנם יש לנו עוד זמן עד שנתחיל לנעול אותן (היום הזמנו אותן) אך אולי יש משהו שניתן לעשות קודם לכן? האם באמת קל יותר עם הנעליים מאשר עם הגבסים? כיצדניתן להתגבר על הקושי בימים הראשונים? באמת כדאי להוריד לכמה דקות, להרגיע את הקטנטן ואז לחזור ולנעול בשנית או שבכל מקרה לנסות להרגיע בדרכים אחרות? אשמח לשמוע מבעלי נסיון... תודה ושבוע טוב לכולם

 

[אורנית של לים לם]

מצטערת שאני נודניקית

אבל ביקשת בעלי ניסיון... למה נקודת המוצא שלך היא שצריך יהיה להרגיע אותו???? אולי הכל יעבור בשלום והוא יקבל את הנעליים בשיא הטבעיות כמו שקרה עם הבן שלי? אני מציעה לך להגיע לגשר ולראות, אולי המים מתחתיו לא ממש גועשים וסוערים. אולי אפילו לא צריך את הגשר ואפשר לעבור לגדה השנייה בשחיה... הוקוס פוקוס. אני באמת מציעה לך לנסות ולהרגע עם העניין הזה. אם את תהיי לחוצה הכל יעבור לילד והוא באמת נורא יבכה - אולי לא בגלל הנעליים אלא בגלל שהוא יחוש את הלחץ שלך.זה מן מעגל כזה - את שמה לו את הנעליים בחששות גדולים ובמתח עצום. הוא מרגיש, מושפע ובוכה. כשאת מורידה - את מרגישה נורא טובה אליו כי הקלת עליו. אז גם הוא מרגיש הקלה ומפסיק לבכות. עכשיו את בטוחה שהבכי הוא בגלל הנעליים. את שמה לו את הנעליים וייסורי המצפון שלך עם הרחמים על הרך המתוק גדולים עוד יותר - וחוזר חלילה... פסיכולוגיה בגרוש? אולי - אבל ילדים הם סנסורים ברמה גבוהה. שבוע טוב אורנית

 

[nush האחד]

אולי ואולי גם לא...

אז נכון שיש מצב שהוא יקבל את הנעליים בשיא הטבעיות. אז נכון שאולי אני נשמעת פסימית. זה אולי יפתיע אותך אבל אני פשוט ראלית. את לא מכירה אותי אבל כשאני מחליטה משהו- אני הולכת על זה עד הסוף. זו הסיבה שבהתחלה בחרנו לטפל באסף הרופא כי שם לא מטפלים באמצעות הנעליים אבל ביום שהגענו למסקנה שאין מנוס ושהטיפול הטוב ביותר הוא באמצעות הדניס בראון, החלטנו שאנחנו הולכים על זה והולכים על זה עד הסוף ויהי מה. סה"כ אני מבקשת לדעת מה צופן לי העתיד ואם ישנן דרכים להקלה בעניין והלוואי ולא נזדקק להן. כפי שכתבתי לפני מס' ימים בנושא לטאניוש, החששות תופסים המון מקום בשעה שרב הנסתר על הגלוי... כמובן שאשתדל לקבל את הנעליים כחלק מחיינו אך גם לקבל לוקח לעתים זמן... אגב, את רוצה להגיד לי שאת לא חששת כשהיית במצבי?? אני מניחה שכן. אל תשפטי אותי במקום בו גם את היית. זה לא הוגן. בכל אופן, תודה על הכנות והישירות

 

[אורנית של לים לם]

תתפלאי אולי לשמוע בעצם לקרוא...

שאני חיכיתי מאוד לסיום "עונת הגבסים". דווקא בנעליים ראיתי הקלה גדולה. אפשר לעשות אמבטיה כמו שצריך, אפשר לעסות את שתי הרגליים ולא רק אחת, הרגשתי שסוף סוף יהיה לו איזון - לא רגל אחת כבדה יותר מהשניה, רגל אחת שמקבלת מגע ואחת שהמגע שלה הוא גבס קר (פברואר - מרץ - אפריל בגליל העליון...) לא ממש הייתי במצבך. זכרתי היטב את דברי הרופא בבית החולים יום לאחר הלידה: ילדים מתרגלים לחיות עם מה שיש. הבעיה היא אצלינו המבוגרים. גם אם נשאיר את הרגל ללא טיפול, הילד ירוץ ויקפוץ. הפגם לא יעצור אותו מלתפקד. גם הקשבתי היטב למי שעשה לנו את הנעליים. הוא הסביר לנו שהרגל גמישה, התנועה של 70 מעלות היא תנועה שכל רגל יכולה לעשות אותה ללא מאמץ - בודאי תינוק, הסביר שהנעל רכה ויש לשון ולא משנה כמה חזק נסגור זה לא יזיק לרגל ולא יכאב. ביקש שנשאל את כל השאלות הכי פולניות שיש לנו - לא היו לנו, ובזה נגמר העניין. באופן כללי אני יכולה לאמר לך שאני מזדהה עם כל מילה שכתבה כאן טאניוש בנושא. כדאי לקרוא אותה, להאמין לה ולהקשיב לה. היא גם בד"כ מצליחה לכתוב את מה שאני מרגישה וכותבת ביתר עדינות וטאקט... אל תיעלבי ממני. לא זאת היתה המטרה.

 

[פרלמנים]

יש שרשור כזה מתאריך 26.9

הי נוש, אני ביקשתי בדיוק את אותם הטיפים לפני כחודש, כשהיינו לפני הדניס. קיבלנו כמה עצות מאוד מועילות. השרשור התחיל ב 26.9.06, תחפשי בפורום. יום מקסים, שבוע טוב. ג'סיקה

 

[פרלמנים]

סליחה, השרשור מתאריך 27.9.06

תכנסי ל"חיפוש" למעלה בפורום, תקלידי את מילות החיפוש : טיפים, חוויות - השרשור מתחיל בהודעה " על נעליים, טיפים וחויות"... לילה טוב.

 

[טאניוש]

לנו באמת קל יותר עם הנעליים

האמת- לא היה לנו קושי בימים הראשונים. הילד שלי קיבל את הנעליים בטבעיות. משום שבהתחלה לוקח זמן לנעול טוב את הנעליים, היה לנו קל יותר לשים אותן שהתינוק ישן. כשרכשנו מיומנות ולמדתי לנעול לבד התחלתי לשים את הנעליים לפני השינה, לי היה נוח (ועדיין) בטרמפוליה. לדעתי חשוב בסופו של דבר לנעול לפני שהילד נרדם, כך הוא ילמד להרדם עם הנעליים ולא תהיה לו בעיה להרדם אם יתעורר בלילה. מה שאפשר לעשות עכשיו זה ללדמד אותו להניע את הרגליים ביחד. פשוט קחי את הרגליים שלו ותדגימי לו את התנועה. יש הרבה טיפים לימים הראשונים באתר של אושרי, עזר לי המון. בעיניין החששות והפסימיות. קראתי את כל מה שאפשר, ראיתי ילדים עם דניס בראון, ראיתי אותם מתהפכים איתו, זוחלים איתו, נעמדים איתו. חיכיתי ממש להפטר מהגבסים. תאמיני או לא, לא היו לי חששות מהנעליים. לא שכלל לא היו לנו בעיות, כשהילד לא מרגיש טוב הוא לא רוצה נעליים, פעמים ספורות וויתרתי לו. עכשיו אנחנו עמוק בתוך גיל שנתיים הנפלא (למרות שהוא עוד לא בן שנתיים), בדיקת גבולות אינסופית ומלחמה על כל דבר במסגרת "מלחמת העצמאות" הוא ניסה אותי גם בנושא הנעליים, לא הצליח לו. כמו שאסור להכניס אצבעות לשקע ככה אסור לישון בלי נעליים, על זה אין וויכח. הילד הבין את זה מהר מאד. מתעוררת בעיה- פותרים אותה. לשאלתך- לדעתי ג'סיקה פעלה נכון. גם אני לא הייתי נותנת לתינוק שלי לבכות כל הזמן. אז כן, הייתי מורידה לכמה דקות ומחזירה, אבל כמובן לפני כן לנסות להרגיע בדרכים אחרות. ברוב המקרים יש סיבה אחרת לבכי, הנעליים רק מוסיפות לתחושה רעה כללית.

 

[אינה ו]

נעליים

היי, אני באמת חושבת שהחחשות שלך גם אם מוצדקות, קצת מוגזמות. כאשר היינו במצבך לא יכולתי לחכות עד שנגיע לשל הנעליים. לא הייה ספק בליבי שהנעליים יקלו על תום מאוד וצדקתי. הוא התרגל לנעליים מאוד מהר והיום הן בכלל לא מפריעות לו. אתן לך כמה טיפים שעזרו לי: קודם כל ברגע שתקבלי את הנעליים תראי אותן לקטנצ'יק, תני לו לגעת בהן ולשחק איתן רק כדי שלא יבהל מהמכשיר עצמו כאשר יגיע הזמן לנעול. בפעם הראשונה נעלנו לו אותן בבית חולים לאחר הורדת הגבס. קחי בחשבון שבשלב זה הרגל עדיין רגישה מהניתוחון ולכן בדרך הביתה הורדנו לו. הגענו הביתה, קילחנו אותו, האכלנו, שיחקנו קצת ונעלנו לו אותן כאשר הוא הייה רגוע תוך כדי שירים ומשחקים. רק אחרי שעה וחצי הוא התחיל לבכות. כאשר כל הנסיונות להרגיע אותו לא עזרו, הורדנו את הנעליים ואחרי שעה החזרנו. בלילה הוא ישן איתן בלי בעיה. היום השני הייה יותר קל, הורדנו לו אותן רק פעמיים והחל מהיום השלישי הוא קיבל אותן כמובן מאליו. אני נועלת לו את הנעליים על שידת ההחתלה, ככה לא צריך להתכופף, הרגליים בגובה העיניים שלך ויש נגישות מכל הכיוונים. תשתדלי שהתהליך יעבור עם חיוך תוך כדי שירים ומשחקים. אשמח אם נוכל להפגש כדי שאני אראה לך איך אני נועלת לו אותן אולי זה ירגיע אותך קצת. בהצלחה!!!!!!!!!!!

 

[פרלמנים]

חור בעקב

וואו! אני לא מאמינה שזה כל כך עוזר. רק היום עשינו את החור בעקב, זו אחת העצות הכי טובות שיש- לא האמנתי שזה כל כך מקל על הנעילה... תודה! נוש, תעשו חור בעקב! ג'סיקה

 

[simchamiryam]

לראות בעיניים

אני כמוך הייתי לחוצה, הרגל של התינוקת הייתה מאד קטנה והייתי לחוצה שלא שמנו כמו שצריך, כמו שג'סיקה אמרה החור מאד עוזר שאפשר להכניס אצבע או להשכיב את התינוק על הבטן ולהציץ האם הרגל יושבת טוב בנעל (כלומר העקרב מגיע כמה שיותר עד סוף הנעל ולא 'מרחף', לא תמיד זה מצליח ב 100% צריך לדעת לא להתייאש ולפעמים מורידם ומנסים לנעול שוב יותר טוב לפעמים מחכים קצת, וזה לא סוף העולם). הכי עזר והרגיע שנסענו ביום הראשון לזוג מהפורום והם הראו לנו איך להנעיל והרגיעו אותנו, הסברים כתובים לא תמיד עוזר... הבת שלי הייתה בוכה בזמן ההנעלה ואחר כך נרגעה לאט לאט. בהצלחה יונה

 

[אמא של תותוש]

לי היה יותר קשה עם הנעליים

ואני מדגישה שלי ולא לא. גם פסיכולוגית "לקשור לו את הרגליים" (לפני זה הוא היה עם גבס ואח"כ סד על רגל אחת) וגם טכנית. שלא לדבר על המבטים של האנשים והשאלות המציקות. אבל במבט לאחור, היה שווה את התוצאה... והוא אחרי יום-יומיים של הסתגלות חי איתן כאילו הן חלק מהרגל שלו. זה לא עיכב לו את ההתפתחות ואת מצב הרוח. רק מגיל שנתיים זה הלך ונהיה קשה (בלילה בלבד כמובן) עד שלקראת 3 הפסקנו לגמרי.