למישהי מיוחדת..
מנסה לכתוב לה. מנסה לכתוב לה כמה היא חשובה. היא לא יודעת איך. בזמן האחרון היא אומרת לכולם כמה הם חשובים, אבל כשאומרים לה היא לא מבינה. היא מתגעגעת לאותה אחת שתמיד גרמה לה להרגיש טוב בנוגע לעצמה. אותה אחת שתמיד איכשהו גרמה לה להרגיש הכי נפלא בעולם. אם היא הייתה קוראת את זה עכשיו, בלי לדעת שזה מכוון אליה ספציפית, היא מעולם לא הייתה מאמינה שזה אליה. היא מתגעגעת אליה. מתגעגעת לתקופה שהיו מדברות כל יום. מתגעגעת גם לתקופה שלא היו מדברות כל יום, אלא פעם בשבוע, אבל שיחות עם תוכן. שיחות אמיתיות. רוצה לדבר איתה כל הזמן. שיחות מהלב. רוצה לקבל את החיבוק האוהב שלה. רוצה לקבל את התמיכה שרק היא יודעת לתת. היא בין היחידים ששם בשבילה תמיד. ששם גם כשרע. ששם גם כשטוב. היא בין היחידים שבאים אליה, אבל היא מסוגלת לפנות אליהם. בזמן האחרון לכולם קשה מסביבה. גם לאלו שאליהם היא כן פונה. והיא מרגיש שהיא לא יכולה להעמיס עליהם עוד. היא מרגישה רע עם זה. ורוצה לדבר עם מישהו לפעמים. ועכשיו, עכשיו חושבת על אותה אחת מקסימה.. שתמיד.. גם ברגעים הכי רעים שלה.. תמיד ידעה לכרום לה לדבר.. ותמיד ידעה לגרום לה להרגיש טוב עם זה שהיא מדברת. הרבה פעמים ניסתה להסביר לה כמה היא חשובה. כמה היא מתגעגעת אליה. כמה היא לא הייתה מוותרת עליה שעד שום דבר. אבל לפעמים היא לא מצליחה להגיד את זה. קרה מספר פעמים.. אבל היא הרגישה יותר ממה שהיא הצליחה לבטא במילים. אותה מדהימה הייתה בין היחידים שגרמו לה תמיד להרגיש אהובה. למרות שהיא לא תמיד הבינה למה, היא ידעה שכן יש מישהי שאוהבת וחושבת עליה. לא בגלל שהיא צריכה ממנה משהו. לא בגלל שהיא צריכה את התמיכה שלה. רק בגלל שהיא היא. גם בטוב וגם ברע. אז עכשיו היא יושבת ומנסה לכתוב. מתחיל בסתם משהו. עובר למעין מכתב תודה. חוזר חזרה לסתם משהו. הסיום.. תמיד אמרו לה שהסיום זה מה שקובע באמת. זה מראה את המטרה של הכתיבה. היא לא יודעת איך לסיים.. לסיים בלהגיד תודה? לסיים בלהגיד ´אני אוהבת אותך´? לסיים בלהגיד ´אני צריכה אותך´? או שאולי בכולם? חושבת שבסוף.. אולי נשאיר את זה בלי סיום. שתבין מזה את מה שהיא מרגישה לנכון להבין מזה..
מנסה לכתוב לה. מנסה לכתוב לה כמה היא חשובה. היא לא יודעת איך. בזמן האחרון היא אומרת לכולם כמה הם חשובים, אבל כשאומרים לה היא לא מבינה. היא מתגעגעת לאותה אחת שתמיד גרמה לה להרגיש טוב בנוגע לעצמה. אותה אחת שתמיד איכשהו גרמה לה להרגיש הכי נפלא בעולם. אם היא הייתה קוראת את זה עכשיו, בלי לדעת שזה מכוון אליה ספציפית, היא מעולם לא הייתה מאמינה שזה אליה. היא מתגעגעת אליה. מתגעגעת לתקופה שהיו מדברות כל יום. מתגעגעת גם לתקופה שלא היו מדברות כל יום, אלא פעם בשבוע, אבל שיחות עם תוכן. שיחות אמיתיות. רוצה לדבר איתה כל הזמן. שיחות מהלב. רוצה לקבל את החיבוק האוהב שלה. רוצה לקבל את התמיכה שרק היא יודעת לתת. היא בין היחידים ששם בשבילה תמיד. ששם גם כשרע. ששם גם כשטוב. היא בין היחידים שבאים אליה, אבל היא מסוגלת לפנות אליהם. בזמן האחרון לכולם קשה מסביבה. גם לאלו שאליהם היא כן פונה. והיא מרגיש שהיא לא יכולה להעמיס עליהם עוד. היא מרגישה רע עם זה. ורוצה לדבר עם מישהו לפעמים. ועכשיו, עכשיו חושבת על אותה אחת מקסימה.. שתמיד.. גם ברגעים הכי רעים שלה.. תמיד ידעה לכרום לה לדבר.. ותמיד ידעה לגרום לה להרגיש טוב עם זה שהיא מדברת. הרבה פעמים ניסתה להסביר לה כמה היא חשובה. כמה היא מתגעגעת אליה. כמה היא לא הייתה מוותרת עליה שעד שום דבר. אבל לפעמים היא לא מצליחה להגיד את זה. קרה מספר פעמים.. אבל היא הרגישה יותר ממה שהיא הצליחה לבטא במילים. אותה מדהימה הייתה בין היחידים שגרמו לה תמיד להרגיש אהובה. למרות שהיא לא תמיד הבינה למה, היא ידעה שכן יש מישהי שאוהבת וחושבת עליה. לא בגלל שהיא צריכה ממנה משהו. לא בגלל שהיא צריכה את התמיכה שלה. רק בגלל שהיא היא. גם בטוב וגם ברע. אז עכשיו היא יושבת ומנסה לכתוב. מתחיל בסתם משהו. עובר למעין מכתב תודה. חוזר חזרה לסתם משהו. הסיום.. תמיד אמרו לה שהסיום זה מה שקובע באמת. זה מראה את המטרה של הכתיבה. היא לא יודעת איך לסיים.. לסיים בלהגיד תודה? לסיים בלהגיד ´אני אוהבת אותך´? לסיים בלהגיד ´אני צריכה אותך´? או שאולי בכולם? חושבת שבסוף.. אולי נשאיר את זה בלי סיום. שתבין מזה את מה שהיא מרגישה לנכון להבין מזה..
