אין גבול לנוסטלגיה?
הרהיטים שאת מציגה כאן הם מלפני מאה-מאתיים שנה, והשאלה שלי היא האם נוסטלגיה היא לא רק מהתקופה בה אנחנו היינו חיים? בשוק הפשפשים יש למשל חנויות עם רהיטים משנות החמישים-שבעים, זו נוסטלגיה לטעמי. כיסאות ביצה בצבעי פסטל, כורסאות מתכת עם מושב עור שחור, סיפולוקסים, מקררים עם דלת מעוגלת... מה דעתכם? עד כמה רחוק הנוסטלגיה שלכם תופסת לפני שהיא הופכת להיסטוריה?