חצישלישרבע
New member
למי כאן יש פוסטר של שוש עטרי ?
כמו שאמרתי בהודעה אחרת, החדר שלי בבית הורי נראה בדיוק אותו דבר כמו שהוא נראה לפני שנים. זה שהדקור לא השתנה, ניחא, למי יש כוח. אבל עלה בדעתי, בעודי מלגלגת פעם נוספת על אוסף קרטוני הביצים (היו עוד דברים גועליים, אבל זה כבר ממש גבל בביזאר) של בעלבית קודם, שגם אני , איך לומר, נאחזת בשאריות מעברי: העובדה שהחדר נראה כאילו הוא הוקפא בזמן היא בין היתר בגלל שאני לא טורחת לזרוק דברים החוצה, לנפות את מה שלא צריך. הכל אגור במגירות, ארונות, מדפים, ופשוט נשאר כך. כדי להיות הוגנת עם האוהד המושמץ של תנובה כאן, אחשוף שבין הדברים שאני שומרת ישנן ערימות של ניירות עם חישובים בכתב ידו של בחור שאהבתי פעם (נכון עצוב?
), ערימות בגדים מעבישים שלא נלבשו כבר שנים (כולל 1 סוודר צבאי), כל מיני קישוטים ומזכרות על המדפים שהפסיקו להיות רלוונטיים כבר לפני שנים (צעצוע מקדונלדס שקנה לי חבר מהתיכון. זמן זוגיות כולל שלנו ביחד: שבועיים). עכשיו, בגדים אני באמת אורזת אחת לכמה זמן ותורמת, כך שבאופן זוחל זה באמת יתפנה מתישהו. אבל מה לגבי כל היתר? זמן בבירור לא חסר לי כשאני שם, וגם אם יש סנטימנטים לחלק מהדברים, מדוע אני לא אורזת אותם בקופסאות כמו שעשיתי עם ממורביליה אחרים מעברי שרציתי לשמר? ובכל זאת, ולמרות שאני כל פעם אומרת "באמת הגיע הזמן לארגן את הדברים כאן", החדר נשאר כמות שהוא. לגבי חלק מהדברים, למשל כל מיני פתקים על הקירות, יש לי ממש רתיעה אמיתית מלהסיר. האם גם החדר שלכם נראה כמו מוזיאון חי ונושם של חייכם כפי שהיו בעבר
למה בעצם אנחנו משאירים אותו ככה
האם זו רק עצלנות, או שאולי איזשהו חשש פסיכולוגי סמוי
. איך זה גורם לכם להרגיש, להיות בחדר שלכם ולהרגיש קצת כאילו אתם באופן אישי חזרתם אחורה במנהרת הזמן
שתפו אותי, אני לא רוצה להרגיש משונה בעניין הזה
כמו שאמרתי בהודעה אחרת, החדר שלי בבית הורי נראה בדיוק אותו דבר כמו שהוא נראה לפני שנים. זה שהדקור לא השתנה, ניחא, למי יש כוח. אבל עלה בדעתי, בעודי מלגלגת פעם נוספת על אוסף קרטוני הביצים (היו עוד דברים גועליים, אבל זה כבר ממש גבל בביזאר) של בעלבית קודם, שגם אני , איך לומר, נאחזת בשאריות מעברי: העובדה שהחדר נראה כאילו הוא הוקפא בזמן היא בין היתר בגלל שאני לא טורחת לזרוק דברים החוצה, לנפות את מה שלא צריך. הכל אגור במגירות, ארונות, מדפים, ופשוט נשאר כך. כדי להיות הוגנת עם האוהד המושמץ של תנובה כאן, אחשוף שבין הדברים שאני שומרת ישנן ערימות של ניירות עם חישובים בכתב ידו של בחור שאהבתי פעם (נכון עצוב?