למי שחווה את בערת הקיץ - שיר נחמה

[דה ניא אל]

למי שחווה את בערת הקיץ - שיר נחמה

נחמה ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: רחל שפירא לחן: נורית הירש ולכאורה עסקנו בשלנו רק בשלנו בלי לבקש גדולות ונצורות. שלווה מופרת וכבר אחרת ואין טעם לכסות כי בפתח נכנסות - התמורות. מי שצמא לכל מחווה של חסד, אוזנו תופסת - איך הקריאות חוצות את הרחוב שואל עדיין שואל מאין כן, מאין כוחות לשאוב. זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה. מי שחווה את בערת הקיץ, ליבו לבית ופני הנוף ראי לחרדותיו. את מי ישביע את מי ירגיע ועל מה יתפלל עד הסתיו. זה בזו נביט...

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

יוווווווו דניאל אתה ענק, איזה חיבור

מכל השירים שבעולם דווקא את זה. אשרי המאמין. שאלתי את עצמי כבר לא מעט ימים אם להעלות אותו לפורום. הרי באותה מידה יכולנו לשיר את SMOCK ON THE WATER. התעכבתי עליו באחת מחוברות הנגינה שלי. בהתחלה לא זיהיתי אותו, אבל פתאום משהו הבליח ואמר לי שזו המנגינה והתחלתי לנגנו ואני כל כך נהנה. אולי מזה החום הנורא?

- "זה בזו נביט ונתמה שנית אם ראינו נכונה. לפעמים אני לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה". למה לתמוה לנוכח החיבור המדהים שבין הדומים. מה שאתה ראית ומה שאני ראיתי ומה שהשיר ראה בעצמו כשעלה בתודעה. מי יודע אולי גם לשירים יש תודעה ורצון להתקיים. לא לנחמה אנו זקוקים אלא להארה, וכפי שאמר מורפיאוס, "האם אין זו מטרה ששווה למות למענה?". גדול.

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

עוד נקודה ראויה לציון

שהשאלה הפתולוגית היחידה שנשאלה אתמול על גבי הפורום, עסקה באיבר הראיה. האם רואים נכונה או לא. האם בכלל רוצים, מפחדים לראות או שמה רואים יותר מידי. גם זו בעיה. שעורה בעין פעמים רבות עשויה קצת לעזור לאדם להחליט מה מקומו הבטוח והנכון. שער בנפשך עם שלם שסובל משעורה בעין.

 

[דה ניא אל]

ראויה לציון ראייה לציון...ועוד משהו

קודם כל תודה !!!! שמח שאנחנו רואים נכוחה ונכונה.. לא מפתיע אותי האמת !! בדיוק היום עסקתי בנושא הראייה יש איזה קטע שלמדתי לעצמי של ה"איזביצר" זה שכתב את הטקסט הקבלי המדהים "מי השילוח". למעשה כתבו את זה תלמידיו הוא לא כתב מילה. הוא היה חברותה וחבר של הרבי מקוצק עד שנפרדו דרכיהם. דמות מיוחדת. ANYHOW. הוא כותב על המשפט "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" הוא אומר שבזמן הזריעה אין להסתכל על האפשרויות. ולכן דומעת העין, כביכול להסתיר ולהעכיר את הראייה. הכוונה היא, ועוד לא ירדתי לסוף סוף דעתו (אשמח לעזרה) היא שבזמן הזריעה אין לאדם לראות טובה לעצמו עדיין, אלא להתרכז ברצון העליון. בזמן הקצירה, לאחר שהזרע עובר את תהליכי הבשלות והניקוי שלו - אז אפשר להסתכל על האפשרויות.... אולי מזכיר את הסיפור על האיכרה שהלכה למכור את כד החלב, ראתה וראתה כמה תוכל להרוויח ולגדול מכד חלב זה עד שמעדה ונפלה...וכד החלב נשפך הרעיון העמוק הוא שבזמן הזריעה עלינו להיות ממוקדים בתהליך. בהבשלה, ברגע הזריעה. בכוונות, בבקשת העזרה מהאלוהים. הזריעה היא ההתחלה. היא השלב שבו אני שם את הזרע באדמה. הזרע עכשיו צריך להירקב, לשנות את צורתו לחלוטין על מנת להצמיח תבואה. זהו רגע מופלא, שדורש בעיקר אמונה. ראייה ארוכת טווח בזמן הזריעה עלולה לפגום בנמיכות הרוח הנדרשת והכוונה וההשתדלות הנדרשת שכן "לכאורה העניין בכיסו". אבל לא... פרה פרה נהרוג (תרנגול הודו=)תורכי וננוח... ולאחר מכן כשהחיטה בידיאז כבר יש לי רצון שעבר את הזיכוך של האמונה והתפילה... אולי יש הסבר עמוק מזה... אבל זו ההתחלה.... שיהיה ליל מנוחה וכיף שיש ככה תקשורת. מרגיש פחות בודד בתוך ים הבדידות הלחה הזו.... כל טוב דניאל

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"

להעביר את רעיון הסבלנות והמאמץ דרך דמעה שקופה ואת השכר דרך השמחה. אולי הוא התכוון לדרך ארץ ולתורה. שכל ימיו אדם עמל כדי שברגע מותו יגיד תודה לאל, על שהגשים את עצמו ואת יעודו. אם אני מסתכל על הצלילים של המילים אולי אוכל לתפוס את הכוונות. "דמעה" = ד.מ.ע, על מה נקראת כך על שום שהיא דמה של העין. הכל מתחיל ונגמר "בעין", ביכולת "הראיה". והדם = דע מה = ידע. ועל מה אומרים (ח"וח) "שפך דמים", משום אובדן התודעה שהצטברה בכלי ולשווא. ועל אובדן תודעה אין כפרה, שכן הנשמה שבה אל המקור חסרה. "רינה" = ראינע = ראי נהיה עין כלומר האדם ("ראי") כולו הפך לעין. רינה כרוכה בראיה נעה, בתנועה, רטט של שמחה, ביכולת של האדם לנוע תוך כדי ראיה מודעת לעכשיו. "שמחה" = ש.מ.ח, על שום היכולת לשים את המוח והמחשבה בצד. והשמחה היא סם החיים, היכולת להיות עד = צופה, ולמות במחשבה שהייתי כאן ושמתי את ליבי למה שהיה מסביבי בימי חיי. "האיכרה שהלכה למכור את כד החלב, ראתה וראתה כמה תוכל להרוויח ולגדול מכד חלב זה עד שמעדה ונפלה...וכד החלב נשפך", מזכיר לי בקונוטציה את "תפסת מרובה לא תפסת". כאילו שכדאי "לקחת" את מה שאפשר לאותה השעה אחרת לא "לוקחים" כלום. להיות כאן ועכשיו דורש מאמץ כביר. לא להיות בעבר או בעתיד שאינם קיימים למעשה אלא במחשבות ובתוכניות. קשה להיות בהווה זה כואב לא פעם ודמעה לעיתים עוזרת לעבור אותו. טוב אני פורש. שתהיינה רק דמעות רינה וגיל. ליל מנוחה/בוקר טוב ובשורות טובות.

 

[דה ניא אל]

סימן טוב שנפתחו האוזניים ואני

שומע את מה שאתה מזמזם בחדרי חדרים....

 

[אלישוע הומיאופת קלסי]

אשריך

בדיוק סיימתי לכתוב על המלח, גם הוא בחדרי חדריו, הכל ענין של תקשורת ויש מכל מיני סוגים. יום אחד אולי נצליח לוותר על הטכנולוגיה ולהשתמש במה שקים בתוכנו באמת. אולי עוד אלף שנה, אולי פחות, מי יודע. בכל אופן אתה אורח ראוי ורצוי תמיד.