למי שחושב שצריך להקשיח את הקריטריון בהתעמלות
כדאי לקרוא את הריאיון ב"7 ימים" מהיום עם מאמנה של אלי רייזמן (המתעמלת האמריקנית היהודייה שבחרה ב"הבה נגילה"). גם רייזמן אומרת שם כמה מילים, אבל לא משהו מעניין במיוחד (קשה באימונים קל בקרב, יאדה יאדה יאדה). מאמנה, מיחאי ברשטיין (וגם אשתו סילביה) אימן בשנות ה-70 בנבחרת הרומנית (נדיה קומנצ'י וכו'). הוא עלה מרומניה לישראל בשנות השמונים ואימן כאן מתעמלות ישראליות. כשנשאל על חייו בישראל אמר שהם עלו ממדינה קומוניסטית ונהנו מהחופש בארץ, קנו דירה בנתניה, היו מרוצים; גם החומר האנושי היה טוב ולטענתו היו לו כאן בנות לא פחות טובות מהאמריקניות, ואף יותר. הוא עזב את ישראל כי נמאס לו מהפוליטיקה בספורט, העסקנים פשוט שברו אותו והוציאו לו את המיץ. הוא סיפר בריאיון (לצערי העיתון כבר לא בידי אז איני יכולה לצטט) שלפני אטנטה 1996 היו שתי מתעמלות שעמדו בקריטריון האולימפי אבל לא הסכימו לשלוח אותן כי לא היה סיכוי שיביאו מדליות וזה היה מייאש. אז אחרי שנמאס לו מהביצה העכורה בישראל עבר עם אשתו לארה"ב ומאז הם מטפחים מרכז התעמלות מצליח (כולל אלופה אולימפית).
חלם זה כאן: גם כשהיו לנו מאמנים טובים (מצרך נדיר בארצנו) עם הידע והניסיון, הברחנו אותם ועכשיו הם קוטפים את הפירות עם מתעמלות זרות. הידד לעסקנים, תחי מדינת ישראל. כשספורטאים ומאמנים קורעים את התחת שנים כדי להגיע לאולימפיאדה, עומדים בקריטריון הוועד האולימפי ואז נותנים להם סטירת לחי בדמות הקריטריון הישראלי זה מוציא להם את הרוח מהמפרשים וגודע את הענף שעליו הם יושבים. במקום להשתפשף ולצבור ניסיון או לפחות להיות השראה לספורטאים צעירים שמתאמנים איתם הם נשארים בבית, רואים את החלום נגוז וחלקם פשוט מתייאשים ופורשים (או מהגרים למדינה אחרת ואז פתאום שומעים עליהם כשהם מייצגים אותה באולימפיאדה. אופס).
כדאי לקרוא את הריאיון ב"7 ימים" מהיום עם מאמנה של אלי רייזמן (המתעמלת האמריקנית היהודייה שבחרה ב"הבה נגילה"). גם רייזמן אומרת שם כמה מילים, אבל לא משהו מעניין במיוחד (קשה באימונים קל בקרב, יאדה יאדה יאדה). מאמנה, מיחאי ברשטיין (וגם אשתו סילביה) אימן בשנות ה-70 בנבחרת הרומנית (נדיה קומנצ'י וכו'). הוא עלה מרומניה לישראל בשנות השמונים ואימן כאן מתעמלות ישראליות. כשנשאל על חייו בישראל אמר שהם עלו ממדינה קומוניסטית ונהנו מהחופש בארץ, קנו דירה בנתניה, היו מרוצים; גם החומר האנושי היה טוב ולטענתו היו לו כאן בנות לא פחות טובות מהאמריקניות, ואף יותר. הוא עזב את ישראל כי נמאס לו מהפוליטיקה בספורט, העסקנים פשוט שברו אותו והוציאו לו את המיץ. הוא סיפר בריאיון (לצערי העיתון כבר לא בידי אז איני יכולה לצטט) שלפני אטנטה 1996 היו שתי מתעמלות שעמדו בקריטריון האולימפי אבל לא הסכימו לשלוח אותן כי לא היה סיכוי שיביאו מדליות וזה היה מייאש. אז אחרי שנמאס לו מהביצה העכורה בישראל עבר עם אשתו לארה"ב ומאז הם מטפחים מרכז התעמלות מצליח (כולל אלופה אולימפית).
חלם זה כאן: גם כשהיו לנו מאמנים טובים (מצרך נדיר בארצנו) עם הידע והניסיון, הברחנו אותם ועכשיו הם קוטפים את הפירות עם מתעמלות זרות. הידד לעסקנים, תחי מדינת ישראל. כשספורטאים ומאמנים קורעים את התחת שנים כדי להגיע לאולימפיאדה, עומדים בקריטריון הוועד האולימפי ואז נותנים להם סטירת לחי בדמות הקריטריון הישראלי זה מוציא להם את הרוח מהמפרשים וגודע את הענף שעליו הם יושבים. במקום להשתפשף ולצבור ניסיון או לפחות להיות השראה לספורטאים צעירים שמתאמנים איתם הם נשארים בבית, רואים את החלום נגוז וחלקם פשוט מתייאשים ופורשים (או מהגרים למדינה אחרת ואז פתאום שומעים עליהם כשהם מייצגים אותה באולימפיאדה. אופס).
