מתוקונת יקרה...
אז ככה... כאב לי, כאב נורא על הצלקת שנשארה בגופך מאלימות בעלך לשעבר. אני ממש כואבת כאשר אני שומעת סיפורים של אנשים שלא למדו להתנהג ולהעריך את מה שיש להם... וברשותך אני לא אוסיף ואפרט כאן יותר... באשר למושג של הזמן ששיחק תפקיד לא קטן בסיפור שכתבת... אני חושבת שהבחור ההוא יש בו משהו מהאנוכיות - חשב שיקנה אותך בחומר במקום לפנות לרגש (ואני לא מתכוונת למילים אלא להבנה !)... אם הוא היה מעוניין בקשר רציני היה מנסה ושואל ומבין ... ואת היית מגיעה לרמה של פתיחות בקשר שביניכם. הוא לא היה נחשב זר יותר, וכך גם את וגם הוא הייתם יכולים לקבל אחד את השני. כנות - כמה שהיא קשה - היא המפתח ליחסים יציבים - ואין כאן נימת ביקורת המופנת כלפיך חלילה אלא כלפי האדם שהיה איתך - היה נוח לו לא לשאול... אך אל תדאגי אישה יקרה, תהיי חזקה, כשיגיע, ואני בטוחה שיגיע, האדם הנכון תבחיני בכך שלזמן אין תפקיד, אין לו מקום. אני מאחלת לך בהצלחה ומחזיקה לך אצבעות
