ע-נ-ק! דווקא לא הכרתי. מצחיק מאד.
ואני חייבת לציין בגאווה שאני לא נופלת במלכודת ה"אני רעבה". למרות שהבת שלי שוקלת לא הרבה יותר מהתינוק, זה לא עובד עלי. כשהיא אומרת שהיא רעבה אחרי שהיא כבר במיטה, אחרי הסיפור, זה ברור לי שזה בגלל שהיא רוצה לגנוב עוד זמן. אז אני אומרת לה שחבל שהיא לא אכלה כלום בארוחת הערב, וכדאי שבפעם הבאה תאכל כמו שצריך ואז לא תהיה רעבה פתאום במיטה. אמא שלי טוענת שאין לזה שום קשר לגישה בריאה ואמהות נכונה. אני פשוט עושה לה דווקא כי היא מתפלצת מזה שהילדה אומרת שהיא רעבה ואני לא נותנת לה לאכול. כשאמא שלי אצלנו, והילדה אומרת שהיא רעבה, התגובה שלה היא צעקה גדולה "ברוך השם!" (אנחנו אתאיסטים אגב) והמשך: "רק תגידי, מיד אני מכינה לך מה שאת רוצה, רק שתאכלי, אמן" גם אם השעה 11 בלילה.