למרים

נאן

New member
למרים../images/Emo24.gif

את צודקת כאן רב הנסתר על הגלוי גם בשלב הבדיקות המקדימות. אין לי עיצה לתת לך רק מנסיוני האישי שאני גם בתחילת הדרך לפני ניתוח והכימו וההקרנות. והפחד זה פחד מהבלתי נודע זה לא שפעת שנלחמים באנטיביוטיקה.בקשר למידע אני בחרתי מאחר והיתי נתונה להרבה בדיקות לספר לבנותי שהן בגיל הטיפש עשרה המוקדם ובחרתי לספר בלי להסתיר ולהתחבא גם לסביבה הקרובה ולמרות הפחד והמלחמה הקרובה להצטייד גם בחיוכים ובהומור כי המתח רק מוסיף לפי דעתי להחמרת המחלה. נכון שזה יהיה קשה. אבל זה לא סוף העולם. גם לבנות ולמשפחה היה קשה אבל המסר היה חברים חברות זו הכרזת מלחמה נכנס לי פולש לגוף ןאני לא נהנתי ויש לי קבלות שהוא נכנס. משרינים את כל הכוחות ומפגיזים ולא מרימים ידים. זה לא אומר שהפסקתי לפחד זה תמיד נמצא שם. מהבת שלי בת 11 למדתי כסיפרתי לה שלאמא יש תאים לא טובים(לגוש שלי קראתי שוקי) וצריך לגרש אותם היא מיד אמרה אמא לתאים האלה יש שם ותקראי להם בשם קדימה אני רוצה לשמוע ממך את המילה. בלעתי את הגוש בגרון והוצאתי לאויר העולם את המילה סרטן ובחיי לא קרה לי כלום. מאז אין הסתרות ויותר קל גם נפשית כולי תקוה שתתחזקי וככה המשפחה התומכת באביך נאנוש(סליחה מראש לכולם עם המכתב היה ארוך)
 
יקרה../images/Emo13.gif

את צודקת וזאת הדרך היחידה. אני זוכרת שהקטע הקשה ביותר היה לספר לבנות, במיוחד הצעירה שהייתה בת 15 , גיל ההתבגרות, ולא הסכימה שאסתובב בלי פיאה בחוץ, עד שצמח מעט שיער, היום שהיא בת 17 היא לא מבינה איך היא התנהגה לדעתה אבל לי זה היה ברור והבנתי אותה . מאחלת לך בהצלחה ושתעברי הכל כמה שיותר בקלות .
 
למעלה