אני לא רציתי משאבה המון שנים
ממש התנגדתי לרעיון שיהיה תלוי עלי משהו 24 שעות ביממה.
ואז לפני כ-6 שנים הציעו לי - במסגרת הביטוח הרפואי (ארה"ב) - להתחבר לסנסור ולמשאבה. כיוון שחיכיתי ל"בשורת" הסנסור כבר הרבה זמן, הסכמתי להתחבר למשאבה אך ורק כדי לאפשר לעצמי את החלום המופלא של מד סוכר רציף.
בימים והשבועות הראשונים הרגשתי כמו בניסוי של NASA, מחוברת לחוטים ומכשירים... עם הזמן החיבור נהיה חלק ממני, הנוחות שהכל "עלי" ולא צריך להוציא מזרק, היכולת לתת חצאי- ואפילו פחות יחידות, היכולת לצאת לאימון ולתכנן את הבזאלי בהתאם... כל אלו גברו על אי הנוחות הזמנית של החיבורים. את הסנסור נטשתי אחרי שנה וחצי בערך, הוא היה מאוד לא מדוייק ולא התאים למה שציפיתי. הסנסור החדש (אנלייט) יותר טוב בהרבה מההוא אבל עדיין רחוק מלהיות הדבר המדהים שציפיתי ממנו.
 
לונג סטורי שורט - כן, המשאבה משפרת את הגמישות שלך בדרך לאיזון, ומאפשרת לך לשמור עליו.
הסנסור לא הכרחי לאיזון בכלל, מה שהכרחי הוא למדוד הרבה וללמוד מהנסיון.
