אחי קבל את ההתחלה אני מת מעייפות
אולי מחר אני אמשיך לך בסימטה הצרה היא הלכה לבדה בעיניה חיוך שלו רק אכזבה על כל דלת דפקה בחופצה מגזימה ואני כמבוהל רק שאלתי לשמה והיא חייכה וליטפה את פני והוסיפה לעמוד כמו עצב כואב ואני כמבוהל רק ביקשתי לללחוש אך היא שוב נעלמה כפרפר של ערבית הפרח שנבל... הלב שלי נשבר.. אוי למה ומדוע לא תשוב יותר אלי.... בחוצות הסתובבתי מוכה סחרחורת טוב אני ממשיך פעם אחרת אני שפוך מעייפות וגם לא יודע אם אזכור הכל בעל פה
כל טוב