למתוקי שלי
אני כותבת לך כל יום. וכל דבר שאני כותבת- אני שולחת. הפעם לא. אני לא מסוגלת לשלוח. אני לא מסוגלת לכעוס עליך. אני גם לא כועסת עליך, אין לי סיבה להרגיש ככה... אני סתם עצובה ופגועה ועייפה מכל עוגמת הנפש שנגרמה לי, בעקיפין על ידיך, אבל עדיין... תכננתי את הרסיטל הזה כבר הרבה זמן, מאז שהתחלתי לנגן. מגיל צעיר הייתי רואה את כל הבוגרים ברסיטלים שלהם, וקינאתי. כל כך קינאתי. כל כך רציתי להיות כמוהם. ועכשיו אני כל כך קרובה לרגע הזה, לנגן בפני כמה עשרות אנשים. רק אני והפסנתר על הבמה. כל כך רציתי שתהיה שם. אתה תמיד כל כך אוהב ותומך ו... כל כך רציתי לדמיין שרק אתה תשב שם בקהל, וככה אני לא אתרגש יותר מדי. לא שאני מתרגשת יותר מדי כשאני מנגנת. רציתי שתהיה שם. אני עדיין רוצה. חלק מהמורים שלי בתיכון יגיעו, ועוד אנשים מהמשפחה וכל מיני ידידים קרובים וחברות שמצפות לזה כמעט כמוני. עוד אין תאריך, אבל יש שבוע שעליו סיכמנו מראש, כל הנוגעים בדבר. ובשבוע הזה- בשבוע הזה אתה תהיה בצבא. מסע כומתה מקולל... אני אסדר שלטקס כומתה אני אגיע. אחרי שפספסתי את טקס ההשבעה הרגשתי כל כך רע עם עצמי... ואני אולי מקווה שגם אתה מרגיש רע כמו שהרגשתי אני, למרות שהדבר האחרון שאני רוצה הוא שאתה תרגיש רע... סיום ארבעה חודשי טירונות מול סיום חמש עשרה שנה של מוסיקה. אתה לא מפסיק לשרת בצה"ל, ואני לא מפסיקה לנגן. אבל רשמית- זה נגמר. לא יהיו עוד רסיטלים. לא רוצה לעשות עוד רסיטל. זה השני והאחרון. בראשון בכלל לא הכרנו. וזה גם לא היה רסיטל מי יודע מה רשמי. אני אוהבת אותך, מתוקי שלי, ולא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לעמוד בעוד כמה ימים לבדי. המכה הזו חזקה מדי בשבילי, והדמעות לא מפסיקות להופיע בעיניים שלי, גם חצי שעה אחרי. ואתה יודע מה? אני אבכה גם מחר, וגם בסוף השבוע. שמור על עצמך. ממני שכואבת ומתגעגעת.
אני כותבת לך כל יום. וכל דבר שאני כותבת- אני שולחת. הפעם לא. אני לא מסוגלת לשלוח. אני לא מסוגלת לכעוס עליך. אני גם לא כועסת עליך, אין לי סיבה להרגיש ככה... אני סתם עצובה ופגועה ועייפה מכל עוגמת הנפש שנגרמה לי, בעקיפין על ידיך, אבל עדיין... תכננתי את הרסיטל הזה כבר הרבה זמן, מאז שהתחלתי לנגן. מגיל צעיר הייתי רואה את כל הבוגרים ברסיטלים שלהם, וקינאתי. כל כך קינאתי. כל כך רציתי להיות כמוהם. ועכשיו אני כל כך קרובה לרגע הזה, לנגן בפני כמה עשרות אנשים. רק אני והפסנתר על הבמה. כל כך רציתי שתהיה שם. אתה תמיד כל כך אוהב ותומך ו... כל כך רציתי לדמיין שרק אתה תשב שם בקהל, וככה אני לא אתרגש יותר מדי. לא שאני מתרגשת יותר מדי כשאני מנגנת. רציתי שתהיה שם. אני עדיין רוצה. חלק מהמורים שלי בתיכון יגיעו, ועוד אנשים מהמשפחה וכל מיני ידידים קרובים וחברות שמצפות לזה כמעט כמוני. עוד אין תאריך, אבל יש שבוע שעליו סיכמנו מראש, כל הנוגעים בדבר. ובשבוע הזה- בשבוע הזה אתה תהיה בצבא. מסע כומתה מקולל... אני אסדר שלטקס כומתה אני אגיע. אחרי שפספסתי את טקס ההשבעה הרגשתי כל כך רע עם עצמי... ואני אולי מקווה שגם אתה מרגיש רע כמו שהרגשתי אני, למרות שהדבר האחרון שאני רוצה הוא שאתה תרגיש רע... סיום ארבעה חודשי טירונות מול סיום חמש עשרה שנה של מוסיקה. אתה לא מפסיק לשרת בצה"ל, ואני לא מפסיקה לנגן. אבל רשמית- זה נגמר. לא יהיו עוד רסיטלים. לא רוצה לעשות עוד רסיטל. זה השני והאחרון. בראשון בכלל לא הכרנו. וזה גם לא היה רסיטל מי יודע מה רשמי. אני אוהבת אותך, מתוקי שלי, ולא יודעת אם אני אהיה מסוגלת לעמוד בעוד כמה ימים לבדי. המכה הזו חזקה מדי בשבילי, והדמעות לא מפסיקות להופיע בעיניים שלי, גם חצי שעה אחרי. ואתה יודע מה? אני אבכה גם מחר, וגם בסוף השבוע. שמור על עצמך. ממני שכואבת ומתגעגעת.
