לפי דעתי יש להכניס במצב זה יותר תוכן לישיבה.
לא רק לימוד תורה, כפי שנהוג היום בקרב אותם בחורי ישיבות. אם רוצים להחשיב לימוד בישיבה כשרות לאומי, צריך למסד אותו, תחת פיקוח של מוסדות השלטון במדינה, ולהוסיף על לימוד התורה גם תכנים רבים של עזרה פיזית בקהילה בפעולות כאלה או אחרות, כגון צביעת בתים בשכונות עוני, סיוע במוסדות לימוד באזורי עוני, סיוע בבתי חולים וכד'. לימוד תורה היא פעולה שבין האדם לאלוהים, ויש היגידו בין האדם לעצמו. השרות הצבאי / לאומי, הינו בגדר פעולה שבין האדם לזולת, או בין האדם לחברה בה הוא חי. על הציר הזה, שבין האדם לחברה הסובבת אותו, יש להפעיל את משרתי השרות הלאומי או הצבאי. ניתן להרחיב את הרבנות הצבאית ע"ח אותן ישיבות שתלמידיהן פטורים משרות, למשל. ניתן להרחיב את כל נושא ישיבות ההסדר. וניתן בנוסף לזה, ליצור ישיבות הסדר אזרחיות, קרי, ישיבות שתלמידיהן עוסקים בפעילות קהילתית ענפה בפיקוחה ובהוראתה הישירה של המדינה. אבל לדעתי, קביעה לפיה לימוד תורה בלבד יש בו משום החלפת שרות צבאי, הינה קביעה המהווה זלזול הן בצבא והן בתורה עצמה. אין משום ציווי אמיתי בדת היהודית לא לעבוד, לא לשרת בצבא, ורק לשבת ולהתפלפל בענייני דת יומם וליל. להפך, מטרתה הראשית של הדת היהודית הינה להטוות לאדם דרך בה ראוי שילך... ללמד אותו לפי אילו קווים של מוסר ומידות עליו לנהוג. התורה מלמדת אותנו חוקים ומצוות, שאומרים לנו כיצד עלינו לנהל חיים תקינים כחברה וכאינדיבידואלים. היא לא אומרת לנו להתכחש לאותה חברה. לגבי הפירושים המודרניים לאותה תורה... ניתן להתווכח האם באמת הדת הממסדית מפרשת אותם כראוי או רק מעוותת אותם בשביל ההדיוטות, אבל דבר אחד מאוד ברור לי, וזאת על אף היכרותי המצומצמת יחסית עם התורה (אולי פחות מצומצמת מרוב החילוניים, אך איני אדם דתי) וזה שרוח דברי התורה דווקא מטיפה לנו להיות אנשים צדיקים גם באופן אקטיבי ולא רק פאסיבי. התורה קוראת לנו לפעול כפרטים שווי חובות בחברה, לפני שנוכל לבקש שוויון זכויות. התורה קוראת לנו להתגייס להגן על הארץ, לעבוד ולהפריש את חלקנו לחברה בדרך זו או אחרת, לכבד את הזולת ולא לחיות על חשבונו. דווקא בגולה, יהודים חרדים רבים לא עוסקים בלימוד תורה יומם וליל, אלא יוצאים לעבוד ומשלמים מסים כנדרש בחוק מדינתם. למה דווקא במדינת היהודים זה התעוות? לא ברור לי...