לנהוג לבד..
כתבתי משהו, שבעצם פה זה המקום לשים אותו, ולא בפורומים אחרים.. ~~~~~ ואת מתחילה לנסוע, יודעת שזו הפעם הראשונה שאת באמת לבד, אין מישהו שיעיר לך להחליף הילוכים, אין אחד שיחליף לך את התחנות. את לבד. את בשליטה כאן. המחשבות מתחילות לנסוע איתך. האם?..... האם תצליחי? האם המסע הארוך אותו את הולכת לעבור לבדך יסתיים בחנייה טובה, או שמה תפספסי את הצומת ותאבדי את הדרך? שכחת את אבא. איפה הוא? הוא לא לידך. היום אבא עזב את הבית. לקח עימו את מברשת השיניים הכחולה שרק קנינו לו, את מחברת השירים של גיל ה-20 שלו, את החיים החדשים.. ואת מול הרמזור בניוטרל, מהרהרת על הכעסים שהיו לך לגבי אבא, שלא שם לב, שקצת שוכח, שמתעלם. האם הוא יזכור מעכשיו? האם הוא יתקשר? אפילו רק לברר? ואת מחייכת פתאום. חושבת על האוכל של אבא, ואת שומעת את אמא.. "תנו לי שבועיים, ואחכ אני אעבוד עם ספרי בישול." אוחחח.. אין כמו האוכל של אבא.. והרמזור מתחלף, ואיתו התחנה, לא בא לך לשמוע את שלמה שבת, את רוצה שיר חביב של פעם, כוורת אולי.. נחמד.. נחמד.. והעיניים על הכביש, על המראות, על האנשים, על מסביב.. ואת מרגישה שרוצה עוד שנה, תנו לה עוד שנה, לחוש עוד קצת ילדות של פעם, לפני הכעסים, לפני הריבים, לפני השנאה. ואת נוסעת לך, ושוב שומעת את אמא ברקע שואלת את אבא שאלה של אתמול.. "אתה שונא אותי? לא, כי התקשרו לומר לי".......... ואת לבד, נוסעת לך על פני 20 שנה. לפני 20 שנה כמעט בדיוק נולדה לה תינוקת להורים אוהבים דואגים, מחזיקים ידיים, קצת בוכים ביחד, האם תחיה? האם תחזיק מעמד? אמא מדברת עם כולם. אבא קצת מסתגר לו. ואת נזכרת ששאלת אותו. "תגיד, אבא, איך הרגשת שנולדתי?" ואת צלולה לחלוטין, נזכרת במילה אחת משיחה שלמה.. "פחד." ואת מגיעה אל הצומת, את יודעת כבר את הדרך עד עכשיו, יודעת שפונים לדרך חדשה, שיש לך הרגשה שנהגת בה כבר, הרי, ההורים ביחסים האלה של בעצם כמעט כלום 5 שנים כבר. ואת מחייכת, בגלל המחשב שאחד פחות יריב עליו, בגלל חוסר ריבים, בגלל שלא יהיה מתח. הקיפודה שבך, דוממת, מרגישה איזה שיר של אלטון ג´ון שחלף לך ברוח.. ואת נזכרת ביום הולדת שלך. והם אומרים, "נו, יש לך יום הולדת. את מחליפה קידומת. חייבים לחגוג, איך את רוצה?" ואת לא בטוחה, את יודעת שיש אופציות, יש אפשרויות, אפשר לחזור הביתה בכמה דרכים. במה תבחרי? את שולטת. המכונית היא שלך מהיום. <ואת גם זו שתשלם על חלק מהביטוח והדלק> האוטו נשאר אצלך ואצל אמא. ואבא? עזב היום את הבית. נהגת לבד חזרה הביתה.......... דממה. ~~ יש כזו אופטימיות, שלמרות השינויים הגדולים, אנחנו נהיה בסדר. שני
כתבתי משהו, שבעצם פה זה המקום לשים אותו, ולא בפורומים אחרים.. ~~~~~ ואת מתחילה לנסוע, יודעת שזו הפעם הראשונה שאת באמת לבד, אין מישהו שיעיר לך להחליף הילוכים, אין אחד שיחליף לך את התחנות. את לבד. את בשליטה כאן. המחשבות מתחילות לנסוע איתך. האם?..... האם תצליחי? האם המסע הארוך אותו את הולכת לעבור לבדך יסתיים בחנייה טובה, או שמה תפספסי את הצומת ותאבדי את הדרך? שכחת את אבא. איפה הוא? הוא לא לידך. היום אבא עזב את הבית. לקח עימו את מברשת השיניים הכחולה שרק קנינו לו, את מחברת השירים של גיל ה-20 שלו, את החיים החדשים.. ואת מול הרמזור בניוטרל, מהרהרת על הכעסים שהיו לך לגבי אבא, שלא שם לב, שקצת שוכח, שמתעלם. האם הוא יזכור מעכשיו? האם הוא יתקשר? אפילו רק לברר? ואת מחייכת פתאום. חושבת על האוכל של אבא, ואת שומעת את אמא.. "תנו לי שבועיים, ואחכ אני אעבוד עם ספרי בישול." אוחחח.. אין כמו האוכל של אבא.. והרמזור מתחלף, ואיתו התחנה, לא בא לך לשמוע את שלמה שבת, את רוצה שיר חביב של פעם, כוורת אולי.. נחמד.. נחמד.. והעיניים על הכביש, על המראות, על האנשים, על מסביב.. ואת מרגישה שרוצה עוד שנה, תנו לה עוד שנה, לחוש עוד קצת ילדות של פעם, לפני הכעסים, לפני הריבים, לפני השנאה. ואת נוסעת לך, ושוב שומעת את אמא ברקע שואלת את אבא שאלה של אתמול.. "אתה שונא אותי? לא, כי התקשרו לומר לי".......... ואת לבד, נוסעת לך על פני 20 שנה. לפני 20 שנה כמעט בדיוק נולדה לה תינוקת להורים אוהבים דואגים, מחזיקים ידיים, קצת בוכים ביחד, האם תחיה? האם תחזיק מעמד? אמא מדברת עם כולם. אבא קצת מסתגר לו. ואת נזכרת ששאלת אותו. "תגיד, אבא, איך הרגשת שנולדתי?" ואת צלולה לחלוטין, נזכרת במילה אחת משיחה שלמה.. "פחד." ואת מגיעה אל הצומת, את יודעת כבר את הדרך עד עכשיו, יודעת שפונים לדרך חדשה, שיש לך הרגשה שנהגת בה כבר, הרי, ההורים ביחסים האלה של בעצם כמעט כלום 5 שנים כבר. ואת מחייכת, בגלל המחשב שאחד פחות יריב עליו, בגלל חוסר ריבים, בגלל שלא יהיה מתח. הקיפודה שבך, דוממת, מרגישה איזה שיר של אלטון ג´ון שחלף לך ברוח.. ואת נזכרת ביום הולדת שלך. והם אומרים, "נו, יש לך יום הולדת. את מחליפה קידומת. חייבים לחגוג, איך את רוצה?" ואת לא בטוחה, את יודעת שיש אופציות, יש אפשרויות, אפשר לחזור הביתה בכמה דרכים. במה תבחרי? את שולטת. המכונית היא שלך מהיום. <ואת גם זו שתשלם על חלק מהביטוח והדלק> האוטו נשאר אצלך ואצל אמא. ואבא? עזב היום את הבית. נהגת לבד חזרה הביתה.......... דממה. ~~ יש כזו אופטימיות, שלמרות השינויים הגדולים, אנחנו נהיה בסדר. שני
