nissimhania
New member
לנווד, מסענו מתחיל...
הקדמה בקשר להשתכנעות בדבר: כדי לענות על השאלה כיצד משתכנעים מדבר כלשהו, או ליתר דיוק, מתי "מותר" לנו להשתכנע, צריך להסכים שאין במציאות ידיעה מוחלטת שאינה בעצם מהותה אמונה, מבוססת ככל שתהיה. נוכל לקחת למשל, את המדע. הנטייה הרווחת לראותו כאוסף ידיעות או כאמת מוחלטת שגוייה ביסודה. ראייה לכך היא "הבעיה של יום". יום טען, ובצדק, שנקודות ההנחה שעליהן מבוסס כל המדע אינן מוכחות, לא בצורה לוגית ובטח שלא בצורה אמפירית. אחת מהם היא ההנחה שאומרת- "אם מאורע B מופיע אחרי מאורע A לאחר "מספיק" פעמים, A הוא סיבתו של B". לפי יום, "מספיק" פעמים חייב להיות אינסוף פעמים וזאת מפאת העובדה שאת הקשר הסיבתי איננו תופשים בצורה חושית, אלא מניחים את קיומו אחרי מספר סופי של הווכחויות. לעולם לא נדע אם מתישהו מישהו ישליך אבן באויר והיא לא תיפול. הסטיסטיקה תוכל לומר שהסיכוי לכך הוא שואף לאפס, אך לעולם לא תוכל לומר שהוא אפס מוחלט! מכאן שמדע, מקורו באמונה. לכאורה, הבעיה של יום מעמידה את המדע בסכנה. ואכן מאז יום ועד ימינו לא הצליחו פילוסופים או מדענים לתת לה מענה שלא כלל בתוכו הנחות מטאפיסיות מסוג זה או אחר. אך למעשה, השכיל המדע והבין שאין הבעיה מעמידה אותו בסכנה, אלא מעמידה אותו במקום הנכון- המדע הוא שימושי. בנקודה זו נוכל לנסח שתי מסקנות: האחת, אין בטבע ידיעה ששורשה אינו אמונה, והשנייה, אנו לא צריכים ידיעה כזו כדי להשתכנע בדבר כלשהו ו כדי להופכו לשימושי. די בכך שקיומו יהיה יותר סביר ב"מידה מספקת" מאי קיומו. והמידה- "במידה מספקת" תיקבע באופן סובייטיבי על פי יושרו הפנימי של האינדיבדואל. ----- למה נועדה הקדמה זו? כדי לתת לגיטימציה לשיטת ההוכחה שאתן בענייננו "מעמד הר סיני". הוכחה זו אינה הוכחה מתמטית, לאמור, יש מקום לויכוח על תקפותה. וכמו כן, צורת ההשתכנעות ממנה היא כזו התוארה קודם- אם היא יותר סבירה מאשר לא סבירה במידה מספקת, הרי היא נכונה. שיטת ההוכחה היא העלת מספר טיעונים המחזקים את הטיעון הראשוני, כאשר כולם אסופים יחד הם מעלים את רמת הסבירות שלו מעבר לרמת האי סבירות שלו, במידה מסויימת. הצלחת ההוכחה פירושה שמידה מסויימת זו תהיה מידה מספקת, ע"פ יושרו הפנימי, לשומע ההוכחה, קרי- אתה. אם אין הסכמה מלאה בקשר להקדמה זו, אבקש תגובה. אם יש, נוכל להמשיך.
הקדמה בקשר להשתכנעות בדבר: כדי לענות על השאלה כיצד משתכנעים מדבר כלשהו, או ליתר דיוק, מתי "מותר" לנו להשתכנע, צריך להסכים שאין במציאות ידיעה מוחלטת שאינה בעצם מהותה אמונה, מבוססת ככל שתהיה. נוכל לקחת למשל, את המדע. הנטייה הרווחת לראותו כאוסף ידיעות או כאמת מוחלטת שגוייה ביסודה. ראייה לכך היא "הבעיה של יום". יום טען, ובצדק, שנקודות ההנחה שעליהן מבוסס כל המדע אינן מוכחות, לא בצורה לוגית ובטח שלא בצורה אמפירית. אחת מהם היא ההנחה שאומרת- "אם מאורע B מופיע אחרי מאורע A לאחר "מספיק" פעמים, A הוא סיבתו של B". לפי יום, "מספיק" פעמים חייב להיות אינסוף פעמים וזאת מפאת העובדה שאת הקשר הסיבתי איננו תופשים בצורה חושית, אלא מניחים את קיומו אחרי מספר סופי של הווכחויות. לעולם לא נדע אם מתישהו מישהו ישליך אבן באויר והיא לא תיפול. הסטיסטיקה תוכל לומר שהסיכוי לכך הוא שואף לאפס, אך לעולם לא תוכל לומר שהוא אפס מוחלט! מכאן שמדע, מקורו באמונה. לכאורה, הבעיה של יום מעמידה את המדע בסכנה. ואכן מאז יום ועד ימינו לא הצליחו פילוסופים או מדענים לתת לה מענה שלא כלל בתוכו הנחות מטאפיסיות מסוג זה או אחר. אך למעשה, השכיל המדע והבין שאין הבעיה מעמידה אותו בסכנה, אלא מעמידה אותו במקום הנכון- המדע הוא שימושי. בנקודה זו נוכל לנסח שתי מסקנות: האחת, אין בטבע ידיעה ששורשה אינו אמונה, והשנייה, אנו לא צריכים ידיעה כזו כדי להשתכנע בדבר כלשהו ו כדי להופכו לשימושי. די בכך שקיומו יהיה יותר סביר ב"מידה מספקת" מאי קיומו. והמידה- "במידה מספקת" תיקבע באופן סובייטיבי על פי יושרו הפנימי של האינדיבדואל. ----- למה נועדה הקדמה זו? כדי לתת לגיטימציה לשיטת ההוכחה שאתן בענייננו "מעמד הר סיני". הוכחה זו אינה הוכחה מתמטית, לאמור, יש מקום לויכוח על תקפותה. וכמו כן, צורת ההשתכנעות ממנה היא כזו התוארה קודם- אם היא יותר סבירה מאשר לא סבירה במידה מספקת, הרי היא נכונה. שיטת ההוכחה היא העלת מספר טיעונים המחזקים את הטיעון הראשוני, כאשר כולם אסופים יחד הם מעלים את רמת הסבירות שלו מעבר לרמת האי סבירות שלו, במידה מסויימת. הצלחת ההוכחה פירושה שמידה מסויימת זו תהיה מידה מספקת, ע"פ יושרו הפנימי, לשומע ההוכחה, קרי- אתה. אם אין הסכמה מלאה בקשר להקדמה זו, אבקש תגובה. אם יש, נוכל להמשיך.