לנושא ביקורים אצל אנשים עם פיגור
שלום רב, התופעה של דיירי מסגרות לילדים או אנשים עם פיגור שמחפשים אצל כל מי שנכנס מבחוץ גילויי חיבה או ממתקים היא מאוד מוכרת ומאוד כואבת. יחד עם זאת יש לקחת את הדברים בפרופורציות: 1) יש מקרים רבים של אנשים/ילדים עם פיגור שזוכים לביקורים תכופים של בני משפחה אוהבים שגם מביאים להם ממתקים, ובכל זאת הם מחפשים גילויי חיבה ונתינה גם אצל אנשים אחרים. זהו ליקוי התנהגותי שכיח, בדומה לליקיים התנהגותיים אחרים אצל הסובלים מפיגור. במעון שבו מתגורר בני התופעה היתה שכיחה מאוד, ופחתה בהרבה בעקבות טיפול חינוכי-התנהגותי, אם-כי עדיין רווחת אצל חלק מהדיירים, ללא קשר למידת הביקורים שהם מקבלים מבני משפחה. גם הושטת היד כדי לקבל דבר-מה לאכול, שיוצרת את התחושה ש"אולי הוא/היא רעב/ה" היא לא בהכרח תוצאה של רעב, אלא של רצון להתיחסות מצד אנשים נוספים. 2) יחד עם זאת אין ספק שיש בעיה קשה של חלק מדיירי המסגרות שמשפחותיהם אינן שומרות על קשר איתם. במקרים כאלה, כאשר העובד/ת הסוציאלי/ת של המסגרת ממלא/ת את תפקידו/ה כראוי ומגלים מספיק עירנות להיעדר ביקורים של בני משפחה, מחובתם ליצור קשר עם המשפחה ולהתריע על כך. אם זה לא עוזר, מתפקידם לפנות באמצעות משרד הרווחה לבית המשפט כדי שישלול מהמשפחה את האפוטרופסות ויעביר אותה לגורם אחר שימלא את תפקידו כראוי גם בנושא הביקורים ושמירת הקשר עם החסוי. לצורך זה הקימה אקים עמותת-בת ששמה "אקים לאפוטרופסות" (ושיש לי הכבוד והמחוייבות להיות היו"ר הנוכחי שלה). עמותה זאת שמה לה למטרה לקחת על עצמה את האפוטרופסות על כל האנשים עם פיגור שמשפחתם אינה רוצה או אינה יכולה למלא תפקיד זה. העמותה מעסיקה נשים ואנשים בשכר (יש גם מתנדבים ספורים) שתפקידם לבקר אצל החסויים שלה באופן קבוע וגם לבצע עבורם רכישות קטנות כגון ממתקים ומתנות אחרות. מספר החסויים שנהנים כיום משירותי "אקים לאפוטרופסות" מגיע לכ-1200. אם ידועים לכם מקרים שבהם דיירי מסגרות שאתם מבקרים בהן אינם זוכים לביקורים ולהתיחסות של משפחותיהם או האפוטרופסים שלהם, אנא העבירו לי את הפרטים, כדי שנוכל לטפל בעניין. ב ב ר כ ה, עמיקם
שלום רב, התופעה של דיירי מסגרות לילדים או אנשים עם פיגור שמחפשים אצל כל מי שנכנס מבחוץ גילויי חיבה או ממתקים היא מאוד מוכרת ומאוד כואבת. יחד עם זאת יש לקחת את הדברים בפרופורציות: 1) יש מקרים רבים של אנשים/ילדים עם פיגור שזוכים לביקורים תכופים של בני משפחה אוהבים שגם מביאים להם ממתקים, ובכל זאת הם מחפשים גילויי חיבה ונתינה גם אצל אנשים אחרים. זהו ליקוי התנהגותי שכיח, בדומה לליקיים התנהגותיים אחרים אצל הסובלים מפיגור. במעון שבו מתגורר בני התופעה היתה שכיחה מאוד, ופחתה בהרבה בעקבות טיפול חינוכי-התנהגותי, אם-כי עדיין רווחת אצל חלק מהדיירים, ללא קשר למידת הביקורים שהם מקבלים מבני משפחה. גם הושטת היד כדי לקבל דבר-מה לאכול, שיוצרת את התחושה ש"אולי הוא/היא רעב/ה" היא לא בהכרח תוצאה של רעב, אלא של רצון להתיחסות מצד אנשים נוספים. 2) יחד עם זאת אין ספק שיש בעיה קשה של חלק מדיירי המסגרות שמשפחותיהם אינן שומרות על קשר איתם. במקרים כאלה, כאשר העובד/ת הסוציאלי/ת של המסגרת ממלא/ת את תפקידו/ה כראוי ומגלים מספיק עירנות להיעדר ביקורים של בני משפחה, מחובתם ליצור קשר עם המשפחה ולהתריע על כך. אם זה לא עוזר, מתפקידם לפנות באמצעות משרד הרווחה לבית המשפט כדי שישלול מהמשפחה את האפוטרופסות ויעביר אותה לגורם אחר שימלא את תפקידו כראוי גם בנושא הביקורים ושמירת הקשר עם החסוי. לצורך זה הקימה אקים עמותת-בת ששמה "אקים לאפוטרופסות" (ושיש לי הכבוד והמחוייבות להיות היו"ר הנוכחי שלה). עמותה זאת שמה לה למטרה לקחת על עצמה את האפוטרופסות על כל האנשים עם פיגור שמשפחתם אינה רוצה או אינה יכולה למלא תפקיד זה. העמותה מעסיקה נשים ואנשים בשכר (יש גם מתנדבים ספורים) שתפקידם לבקר אצל החסויים שלה באופן קבוע וגם לבצע עבורם רכישות קטנות כגון ממתקים ומתנות אחרות. מספר החסויים שנהנים כיום משירותי "אקים לאפוטרופסות" מגיע לכ-1200. אם ידועים לכם מקרים שבהם דיירי מסגרות שאתם מבקרים בהן אינם זוכים לביקורים ולהתיחסות של משפחותיהם או האפוטרופסים שלהם, אנא העבירו לי את הפרטים, כדי שנוכל לטפל בעניין. ב ב ר כ ה, עמיקם