לנילי, שמחה שהבדיקה הצליחה

[אסתרס]

לנילי, שמחה שהבדיקה הצליחה

כנרשה שההשתנה הדחופה היא לא מסיבה כיליתית. יש בדיקות ( כמו שציינתי לפני מספר ימים) פשוטות שיש לעשות ובפרוש לתת תרופות. מה התוצאות של בדיקת השתן? היא בטח חזדה כבר. מחזיקה לך אצבעות.

 

[אסתרס]

תגובה נוספת

הבקר קמתי עייפה, באמת למה. קראתי את כל הפורום מאתמול, ואני הולכת להגיד מילים קשות. אנחנו חיים במדינה שהפכה בשנים האחרונות למדינה מ ר ו ש ע ת . כלפי זקנים, כלפי נכים,כלפי עניים. והקומבינציה של זקן-חולה-עני היא הגרועה ביותר. שלשום נשארתי בבית עם שלמה , כשחיכינו לאחות, ראיתי בטלביזיה בתכנית בוקר את פרופ קורצין, והוא דיבר שם על כך שכל משרדי הממשלה מתנערים מאחריות וזורקים אחד על השני את האחריות לזקנים- חולים, ובעיקר מתנערים מחולי אלצהיימר!!! הוא דיבר שם על ההתחכמות בנוגע לתרופות והתשלום שאנו נדרשים לשלם. בקיצור אין לי עצות טובות לגבי המצטרפת החדשה. אני מקווה שכשניצטרך לצאת למאבק שיהיה שיתוף פעולה. בוקר טוב ישראל.

 

[zs1957]

דברייך כל כך נכונים

היי אסתר, מה שלומך? מה שלום שלמה?זה כל כך נכון שמשרדי הממשלה מתנערים מאחריות לזקנים ולחלשים ובמיוחד לחולי אלצהיימר. את יודעת שיש תרופות כמו: אקסלון שהיא בסל ולא נותנים חולים ומאלצים אותם לשלם כסף. זה שיא החוצפה. צריך לדבר עם העמותה שיפעלו בנידון. תעבירי את זה הלאה . את חברה בועד המנהל. כמו כן צריך לבקש שיעשו מסגרת מען החולים הצעירים. כל פעם שמזכירים את זה זה נופל. בוודאי שכשנצא למאבק יהיה שיתוף פעולה. אבל גם העמותה צריכה לסייע לנו בכך. זהבה שחם

 

[נילי41]

../images/Emo51.gifאסתר

מסתבר באמת שההשתנה הדחופה היא לא מסיבה בריאותית כלשהיא. גם בדיקת השתן היתה תקינה וזה מעודד. עכשיו צריך לראות מה יכול לעזור לו כי בכל זאת הוא מרגיש בצורך לקום מהמיטה ולרדת להשתין פעם אחרי פעם אחרי פעם, ולא נראה לי הגיוני שזה יהיה רק בגלל הזיכרון. בטוח משהו לוחץ עליו והוא מרגיש את הצורך להשתין למרות הכל. לפחות אני רגועה שזו לא בעיה בכליות או דלקת או זיהום או משהו כזה.

 

[אסתרס]

ההשתנה הדחופה והתכופה

יש מה שקוראים שלפוחית נוירוגנית, ויש לזה טיפול. אל תוותרי, ואל תצאי מחדר האורולוג ללא טיפול.

 

[נילי41]

מה שנקרא שלפוחית רגיזה???

כמו בפרסומת "איפה היית כשבנך שבר את הכוס?" איפה היית כשוורן בפט רכש את ישקאר?" שוב היית בשירותים? אולי יש לך שלפוחית רגיזה? מה זה??? אף פעם לא היתה לו שלפוחית רגיזה, זה משהו חדש. כמובן שנמשיך לבדוק ולראות מה אפשר לעשות...

 

[אסתרס]

נילי האם את כועסת עלי?

או שלא הבנתי את הדוגמאות.אני רק מנסה לענות על מה ששאלת.

 

[נילי41]

../images/Emo23.gifחס וחלילה אסתר

נהפוך הוא, אני רק התבדחתי כי זה הזכיר לי את הפרסומת ברדיו לאיזו שהיא תרופה ל"שלפוחית רגיזה". את לא מכירה? שואלים שם את השאלות האלה... איפה היית כש... אני כבר לא ממש זוכרת ממש מה, אבל דברים כמו, כשהבן שלך שבר את הכוס? וכו' כל מיני שאלות כאלו מההפטרה, שבאות להוכיח מישהי שמפסידה בכל פעם את הרגעים החשובים בחיים. ואז שומעים את המים יורדים בשירותים, ומסתבר שהגברת הנעלמה מבלה הרבה בשירותים, והקריין אומר, "אולי יש לך שלפוחית רגיזה?" ומפרסמים את התרופה. והפרסומת הזו נורא הצחיקה אותי בזמנו. אז כשאת הזכרת משהו כמו שלפוחית נוירו... משהו, נזכרתי בפרסומת הזו... חשבתי שגם לך תבוא האסוציאציה הזו. מה פתאום שאכעס? הרי כל המצב שלנו הוא מצחיק, אם הוא לא היה כל כך עצוב... כנראה שלא הצלחתי להסביר את עצמי היטב. אני מתנצלת. אסתר, אני מעריצה אותך ואוהבת אותך ולעולם לא אכעס עליך או על אף אחד אחר בפורום היקר הזה. שיהיה לילה טוב ומשעמם לכולנו, כמו שאת נוהגת לומר.

 

[אסתרס]

תודה נילי יקרה../images/Emo23.gif

נירגעתי, פשוט לא הבנתי את הדוגמא,אני נורא אוהבת טלביזיה כן, ולא מתביישת להודות בכך, לדאבוני פספסתי את הפרסומת הזו, כי אין לי כמעט זמן לטלביזיה,מאז ששלמה חלה, אני עסוקה מעל לראש. למשל עכשו אני שותה את הקפה של הבוקר מול מסך הפורום, כי בעוד דקות ספורות אתחיל בטיפול הבוקר בשלומה"לה.הוא יושב עכשו במטבח אוכל פרוסת לחם דגנים מרוחה בגבינה וריבה. ואנחנו כבר אחרי השרותים היום הצלחתי לתפוס אותו בדרך להשתנה בסלון (זה קרה אתמול) וכיוונתי אותו לשרותים. אז מתחיל לי יום טוב. היום מגיע הנגר להפוך את פתיחת דלת השרותים הקטנים כלפי חוץ. ספרתי פה בפורום ששלמה נפל שם ובקושי חילצתי אותו. כל בוקר כשאני פוקחת עיניים, אני אומרת תודה, תודה ששלמה היום כמו אתמול ולא פחות. אז שיהיה לנו בוקר טוב ויום טוב. לכל עם ישראל, ורפואה שלמה לפצועים מאתמול ולמשפחות ההרוגים. תאמינו לי אני לא בטוחה שהייתי עומדת במה שהם עוברים !!!

 

[נילי41]

../images/Emo24.gifאסתר אחותי היקרה

מתאוריך את שלמה אהובך אני רואה שאנחנו ממש באותו מצב. גם בעלי אהובי מסוגל להשתין בכל מקום. הוא עושה את זה במטבח בתוך מתקן האשפה, וגם קרה פעם שבמקרר, בצד של הפריזר (המקרר שלנו הוא עם 2 דלתות לאורך), בשירותים עצמם הוא מפספס ומרטיב מסביב וליד ובערך... עברנו גם את הטראומה של עשיית הצרכים על הרצפה, חוסר רצון לשבת על האסלה ועוד כהנה וכהנה. מבחינה תפקודית הוא ממש לא מתפקד. אני רוחצת אותו, מגלחת אותו, מלבישה אותו, מסרקת אותו, לאכול הוא עוד אוכל לבד, בעצם האכילה והדיבור זה כל מה שהוא עדיין מצליח לעשות... וגם עדיין עומד על הרגליים והולך לאט, למרות שכבר היתה לו נפילה לפני שנתיים כששבר את צוואר הירך ומאז הוא הולך מעט מאוד, אבל מצליח לרדת במדרגות ולהגיע להסעה על הרגליים. אני חוששת מהיום שהרגליים כבר לא ישאו אותו, כי אנחנו גרים בקומה שנייה ואיני יודעת איך נתגבר על בעיית המדרגות. בכל אופן כרגע, זה מה שהוא עושה. גם צופה בטלוויזיה אבל הרבה פחות נהנה. כבר לא מעניין אותו חדשות, או ספורט שפעם זה היה כל מה שהוא ראה. היום הוא צוחק מהתוכניות הכי דביליות... חברות בקבוצת התמיכה שלנו אמרו לי שבעליהן אוהבים לצפות בתוכניות הילדים... אולי גם זה יגיע. בכל אופן, אמש הוא צפה במשחק הכדורגל עד סופו ואז הלך לישון הרוג, כאילו שהוא עצמו שיחק כדורגל. ישן לא רע בלילה. קם רק פעמיים או שלוש לשירותים והלך הבוקר ברצון ובשמחה למרכז היום. היום הוא יקבל שם מקלחת נוספת... אז כמו שאת אומרת, כל יום שעובר בשלום, ללא נפילות (הוא נופל הרבה מדי פעם ולא מצליח לקום בכוחות עצמו ואז אני מזמינה בלחצן המצוקה חברה ששולחת מישהו להרים אותו אבל זה לוקח המון זמן עד שהם מגיעים...) ללא התפרצויות כעס ותסכול, כשאני יכולה ומסוגלת להקדיש את כל הזמן אחרי שהוא חוזר ממרכז היום רק לו, לשבת לידו, לצפות איתו בטלוויזיה או אפילו לדבר והוא רגוע, אני אומרת תודה לאל, וברוך השם שעברנו עוד יום בשלום, ללא דרמות. אז שיהיה לכולנו יום קל ושקט וכמובן ליבי עם תושבי שדרות ועם כל מה שעובר עליהם. אני מתארת לעצמי מה עובר על משפחות חולי אלצהיימר בשדרות, איך הם מתמודדים???

 

[אסתרס]

אכן נראה לי שהם באותה דרגת חומרה

רק ששלמה גם לא מסוגל לדבר, הוא ממלמל ולפעמים יוצא באופן מפתיע גם משפט ממזרי ולענין. היום אני מוקפת בבעלי מלאכה. בבית עובד הנגר שהופך את כיוון הדלת, בחוץ מנסרים עץ בן 25 שנה שיש חשש שלא יעמוד בפני סופה נוספת, וטכנאי מקררים שמתקין ידיות לפריגידר חדש שפירגנתי לעצמי, "ואיזה מזל שהיתה אתמול עוזרת" היום הכל מכוסה אבק, אבל אני מאושרת, יש חיים בבית.מחדשים ולא שוקעים ! גם השטיח חזר מהטיפול לאחר ההצפה מלפני שבועיים. אין רגע דל לטוב ולפחות טוב . ביי

 

[ליאורלילי]

אסתר ונילי , אני מעריצה אתכן

שתיכן מיטיבות לתאר ולשתף בחיי היומיום עם בן הזוג. אני פשוט מעריצה ומעריכה את המסירות שלכן ואת הפשטות בה אתן מקבלות את המצבים בהם אתן נדרשות לטפל. אני כל הזמן חושבת , איך אני אתמודד במצבים אלה והאם אצליח בכך. כמה טוב שאת עושה שיפוצים בבית אסתר , זה נותן הרגשה שהחיים ממשיכים. אצלי יש משהו מצחיק, יש לנו פינת אוכל בת כמעט 31 שנה מאז נישאנו ובעלי לא היה מוכן להיפרד ממנה. בימים האחרונים הוא כל הזמן רומז ואומר שזהו , צריך לקנות חדש. הוא מטיל זאת עלי כמובן. אני מרגישה שזה ייתן לי גם משהו לעשות כדי להרגיש קצת התחדשות. נותר לי רק לקוות שאצליח במשימות בעתיד, חיבוק ענק לשתיכן , נשים נפלאות , טובה

 

[נילי41]

הי טובה מה שלומך?../images/Emo20.gif

אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב ויצאת מההצטננות שלך. אני וגם אסתר כבר עברנו כמה וכמה שלבים במחלה, התרגלנו לקשיים ולבעיות של היום יום בטיפול בבעל החולה ובלית ברירה צריכות להמשיך ולתפקד, כי אין ברירה. גם את, יקירתי, תצליחי להתמודד. עכשיו עוד קשה לך לעכל את המצב אבל עם הזמן, לצערי את תתרגלי למצב של בעלך. בכל יום תתפללי שלא תחול התדרדרות נוספת, ויהיו ימים שאת תרגישי את הירידה, אולי רק את תרגישי זאת כי אף אחד אחר לא מכיר אותו כל כך טוב כמוך... אז את תדעי שצריך להתמודד עם כל מה שבא, ולא יעזור כלום, אף אחד לא יכול לעזור פה. אם הבעל החולה נמצא בבית, זה מה שצריך לעשות. לטפל בו כמו בתינוק מגודל. זה מאוד קשה, גם פיזית. (לכן הייתי מאושרת מהמקלחת במרכז היום...). אם תוכלו לקבל חוק סיעוד בשבילו ולהעזר במטפלת או מתנדב או משהו כזה, זה יכול להקל עלייך. אני גם לא יודעת איך תסתדרי עם העבודה מחוץ לבית. אני נאלצתי להישאר בבית ועובדת קצת בבקרים מהבית. אי אפשר להשאיר אותו לבד. גם בהתחלה זה די מסוכן, כמו שכבר ציינתי בעבר. בכל מצב טובה, הפורום כאן לשרותך ולרשותך במילה טובה, בעצה ובעידוד. יהיו עוד המון ירידות ועליות. היי חזקה...

 

[ליאורלילי]

תודה נילי על העידוד

ההצטננות לא עוזבת , אך אני בעבודה. מקווה שיעבור עוד כמה ימים. היום בתי הצעירה בבית , כך שהוא לא לבד והיא משתפת אותו במה שאפשר. גם שני הבנים בדרך הביתה , כך שיהיה שמח אחר כך. אני לא יודעת תוך כמה זמן אצטרך למצוא סידור בבית שלא יהיה לבד. יש עובדים ישראלים שניתן להשיג לכמה שעות ביום ואחר כל נראה. הוא עדיין צעיר 57 ולכן יקבל נכות ושר"מ כשיגיע הזמן. אך מה שמטריד הוא איך הוא יתנהג במצבים האלה של התסכול. אני מפללת לטוב, תודה שוב על העידוד. מעריצה את המסירות שלך ואת האהבה, טובה

 

[נילי41]

../images/Emo47.gifכל הכבוד לך על המרץ והיוזמה

אני יודעת מה זה כשכל העול של הבית והמשפחה נופל עליך. בנוסף אין לך עם מי להתייעץ ועליך לקבל החלטות לבד וכו', והנה את מתמודדת עם בעלי מלאכה בו זמנית והכל במרץ ובחיוניות ועל זה אני מעריצה אותך. אכן, יש חיים בבית, כי אחרת, הבית שומם. כשאנחנו לבד בבית, למרות שאני נמצאת עם בעלי ומחזיקה את ידו ומהווה לו "חברה", בכל זאת הבית מת. וזה קשה... אי אפשר לשוחח על כלום, אפילו על מה היה הבוקר במרכז היום הוא לא מסוגל לספר לי. התשובה הקבועה, אותו דבר... או שום דבר... או בסדר... וזהו. אז אני מחזיקה לו את היד ויושבת לידו וצופה איתו במה שלא יהיה בטלוויזיה והוא מבסוט. לא צריך לדבר בכלל. אבל אם אני עסוקה הוא מיד מתחיל להסתובב באי שקט וזה מכניס אותי לאי שקט... אז אין ברירה. אחר הצהרים אני בסגר איתו ביחד. אבל את מקבלת הכל ברוח טובה, גם את הפשלות של היום יום, וגם את הבעיות הגדולות יותר, ועל זה אסתר, כל הכבוד לך!

 

[ronnyw]

לטובה, לנילי ולאסתר

הרשו לי להמשיך במנטרה שלי. אני קוראת בענין רב ובהמון אמפטיה את המסרים של שלושתכן. אני רואה כמה קשה, כמה כולכן נאבקות על המשך חייכן, על מתן טיפול טוב לבעל ויחד עם זאת המשך ניהול הבית, העבודה, השגרה, מערכות היחסים עם הילדים, והעיקר - לשמור על שפיות. אני קוראת את טובה, שנשמעת על סף דיכאון, וליבי נכמר. אני קוראת את אסתר, שכל לילה קרב מעורר בה חרדות - ואני רק רוצה לבוא לעזור... כל כך ברור לי שעובד/ת זרה וצמודה תקל עליכן !! למה ההתעקשות להמשיך לשאת בעול לבד? !!! גם עול הטיפול, גם העול הנפשי, גם הויכוחים והרוגז, גם התופעות המתסכלות, גם חוסר האונים, גם חוסר ההשתתפות של מישהו "שיודע על מה מדובר" - איך אפשר??!! לא שזה פתרון טוב, אבל הוא הרבה פחות גרוע מהמצב הקיים !! מטפל/ת זרה לא תחליף אותכן, לא תימנע מיכן את כל הקרבה והיחס והאהבה והשעות שאתן רוצות להעניק לבן הזוג. היא רק תאפשר לכן להתרכז בחלקים "האיכותיים" של הטיפול, והעיקר - תאפשר להמשיך את החיים הנורמאליים, להוריד את מפלס הלחץ והמועקה בבית, והכל, בסופו של דבר, גם לרווחת החולה. נכון, החולה יתקומם, אולי גם ייפגע, אתן תוותרו על פרטיות, יהיה אדם זר בבית - הכל נכון. עדיין - התועלת רבה בהרבה מהנזק. אני יודעת שאינני יכולה להבין את דקויות הבעיה, שכן אני בת (ואחות) של חולים, ולא בת זוג. אבל אני מכירה מקרים כמו שלכן, וכמעט תמיד אני שומעת: " חבל שחיכינו כל כך הרבה זמן". וסליחה אם אני חורגת ממקומי.

 

[נילי41]

רוני יקרה

אין לך מושג עד כמה אני נהנית לקרוא את תגובותיך. הן תמיד כל כך נכונות, בהירות וענייניות. תמיד יש לך תובנות לגבי כל משתתף חדש בפורום. את יודעת לערוך את הדברים בסדר הנכון, להסביר ולתאר את המצב כמו שהוא, בקיצור ולעניין. כמובן וכמובן שאינך חורגת. אף אחד פה בפורום לא יכול לחרוג ממקומו. כולנו נמצאים באותו מקום. אם זה בת, נכדה או בת זוג. נכון שבין אסתר, טובה וביני יש מין קשר (בונד) מסוים בגלל היותנו בנות זוג לחולי אלצהיימר, על כל המשתמע מכך. זה מאוד נכון מה שהצעת, שמטפלת זרה יכולה להקל מאוד על הטיפול בבן הזוג למרות הקשיים שמתלווים להכנסת בן אדם נוסף הביתה וכו'. הלוואי והייתי יכולה להרשות לעצמי להחזיק מטפלת זרה ולהמשיך לשלוח את בעלי למרכז היום. מלבד כל הקשיים שאת עצמך פירטת, קיימת גם הבעיה הכלכלית. הביטוח הלאומי לא מממן את שתי האפשרויות וכל זמן שבעלי מבקר בכל יום במרכז היום לשביעות רצון כולם (ובזה אני מנצלת את כל שעות הסיעוד השבועיות כמעט, נשארת לי חצי שעה בשבוע שזה שעתיים בחודש בערך), וכל עוד הוא מסוגל לזהות אותי וכל עוד הוא שומר על צלם אנוש ויש לו איכות חיים מסוימת, אני מעדיפה את הגרויים של מרכז היום על פני בהייה בחלל בחברת עובדת זרה, למרות העזרה וההקלה הפיזית שתהיה לי. נכון, גם אני מכירה מי שגם מחזיק בעובדת זרה וגם יכול לשלוח למרכז יום לפחות ל-3 ימים בשבוע אבל העלות של זה היא נכבדת, ולצערי, אחת התוצאות הקשות של המחלה במקרה שלנו היתה התמוטטות כלכלית, כך שאני ממש תלויה בביטוח הלאומי בכל מה שקשור לטיפול בבעלי ובכלל. היום נודע לי שהביטוח הלאומי הכניס ל"סל" שלו גם את המכנסונים הסופגים שכולנו קונים במיטב כספנו, אז מעתה, בנוסף לחיתולים שהם מספקים (שאינם שימושיים למי שעדיין מתהלך), אפשר, תמורת שעות שנותרו לא מנוצלות, לקבל גם מכנסונים סופגים. נדמה לי ש-30 לחודש תמורת 3/4 שעה שבועית. אני יודעת שזה מסובך לעשות את החשבון שלהם, אבל ככה זה עם חוק סיעוד. הם משלמים בשעות שבועיות ולא בכסף. תודה לך רוני על הצעתך ועל כך שלמרות שאת עצמך עסוקה בדאגה להוריך החולים, הקדשת מחשבה לבעיה שלנו, בנות הזוג, שחיות עם דימון האלצהיימר 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה, שנה אחרי שנה אחרי שנה... קבלי חיבוקי ...

 

[אסתרס]

|בלונאני אענה לכל האשכול שנפתח היום

אכן היה "שמח" היום. מהשעה 830 עבד הנגר עד 1600 והוא עוד הסביר לי שעבד נורא מהר כי יש לו עוד ארוע הערב. מה אגיד לכם מזל , אחרת הוא היה נשאר עד 1900 כמו כורת העץ. ובשעה 1900 הגיע הפיקוח העירוני להטיל קנס בגלל ערמת הענפים הענקית שצמחה על המדרכה. למזלי, כשסכמתי עם הכורת סכמתי עם פינוי, אבל הוא בנה על הפינוי השבועי של יום שישי, הזהרתי אותו שלא יתחכם . כמובן במסגרת ארץ הפרטציה (קישון) וסגנון ה ס מ ו ך יהיה בסדר,הוא קיווה לשלשל לכיסו את מחיר הפינוי , ומישהו אחר יפנה. בקיצור היה שמח בינו לבין הפקח. בימים רגילים יתכן והייתי מנסה לפשר ולתווך, אבל נקעה נפשי מהמבטיחים למיניהם שמפילים עלינו תיקים. אז, סגרתי הדלת ואמרתי לעצמי, אסתר זה לא עינינך, כל אחד אוכל את תבשילו. התלבשתי, ויצאתי לחגיגת ברית מילה (ללא הברית) ונכדתי החילת היפהפיה שמרה על שלמה הישן. חזרתי ב-2130, הדלת היתה פתוחה לרווחה אורות בכל הבית, נבהלתי נורא,נכנסתי בבהלה ומצאתי את בתי ונכדי מחסלים פיצה משפחתית גדולה,גם החבר של החילת היה, והם לא הבינו למה אני מבוהלת, שאלתי מה קרה למה דלת הכניסה פתוחה, הם אפילו לא ידעו על כך.הם פשוט חגגו. דיוחו לי ששלמה קם ובא לסלון והכל בסדר. כשכולם הלכו, ראיתי שהמסכן יושב על הספה וכל הבגדים רטובים. ומתוך שינה החזיק חזק את הבגדים מבושה, ובקושי רב החלפתי אותו, והשכבתי אותו שוב לישון. אני מתחברת לדברי נילי, חשוב לי מאוד ששלמה ילך למרכז יום. כמובן זה יכול ליהיות פינוק לא נורמלי , אם בבית תסתובב מוצ"צ"ה ותעשה הכל כמו בדרום אמריקה. אבל אין לי אפשרות כלכלית לשני הדברים , ומרכז יום עדיף. זו לא אידאולוגיה אצלי לעשות הכל לבד. יש סדר עדיפויות. זה או או. ושלמה עדיף. חברה זה מה שיש ועם זה ננצח !!! וחוץ מזה שיהיה לילה שקט ו מ ש ע מ ם. ביי

 

[zs1957]

מרכז יום /עובד זר

היי רוני, כל זמן שהבעלים של אסתר נילי הולכים למרכז יום אין הם זקוקים לעובד זר.אצל טובה זה שונה כי הוא לבד בבית ואני הייתי מכניסה מתנדב מהביטוח הלאומי שיבוא אליו מספר פעמים בשבוע. במרכז היום הםמקבלים גרויים ויש להם פעילות שעובד זר לא יעשה עמם.כל זמן שהם יכולים ללכת למרכז יום עדיף להם לשהות שם. כרשר מרכז היום לא יהווה פתרון יצטרכו להכניס עובד זר. אני מדיעה לנילי לטובה ולאסתר על הטיפול בבני זוגם ועל ההתמודדות עם המחלה. ישר כוח!!!! זהבה שחם

 

[אסתרס]

זהבה יקרה

למרות שכבר "סגרתי את הבסטה" אני מוכרחה לאמר ולהודות לך על הבנתך עובד זר אינו הפתרון האולטימטיבי, השיקול הוא מה יעיל יותר לחולה, וגירוי לחולה במסגרת יום עדיף על ישיבה בבית עם פיליפיני. ולכן אני מתפללת כל יום שחלילה לא "יפטרו " את שלמה ממרכז היום. תודה על העידוד. לילה טוב אסתר