לניר, שהיה ואיננו עוד
המכתב הזה מיועד לחבר הכי טוב של אחותי, לוחם השייטת ניר שנהרג לפני שלושה חודשים פחות שבוע. ניר, אני לא יודעת בכלל איך להתחיל מכתב כזה. אני לא יכולה להגיד שאני מתגעגעת, הרי ראיתי אותך בערך פעם בחודש כשהייתי באה לבית של ההורים ואתה היית שם עם אחותי. אבל אני כן יכולה להגיד לך שאתה חסר. היית עולם ומלואו בשבילה והיום, זה כבר לא אותו עולם. היא כ"כ עצובה ואין לי כלים ואין לי יכולת לנחם אותה. הדרך היחידה לשמח אותה היא בעצם להחזיר אותך. וזה לא אפשרי. עד שלא חובים אובדן כזה אי אפשר לדעת איך זה מרגיש. אבל אתה יודע מה, אני חושבת שאני כן מרגישה אובדן. אני מרגישה אובדן של הזדמנות להכיר אותך יותר טוב, למרות שכולנו ידענו בדיוק מי ומה את, מעבר לזה שהיית החבר הכי טוב של אחותי הקטנה. ובעיקר אובדן של אחותי, שלעולם לא תחזור להיות אותו הבן אדם. ניר, הלכת כמעט לפני 3 חודשים ומאז יש הרבה שקט והרבה דממה. חסרת לי בחתונה, ראיתי את אחותי רוקדת עם החבר הכי טוב שלך ובוכה. היית צריך להיות שם, הרי היית כ"כ נהנה והיא חיכתה כ"כ לרקוד איתך את הסלאו. היית היחיד שראה את השמלה שהיא קנתה והיית היחיד שקיבל הזמנה. והיית היחיד שלא הגיע. ולא תגיע יותר. אוי ניר, אם רק היית יכול לחזור לשנייה. שהיא תראה אותך ותרגיש אותך רק לעוד רגע. שהיא תוכל לדבר איתך על כל הדברים שהיא לא יכולה לדבר איתנו. ממש לפני מסיבת הרווקות שלי היא סיפרה לי שהיא חלמה עלייך וכשהיא קמה היא רצתה לחזור לישון. אני חושבת שבאיזשהו מובן כולנו מרגישים ככה בקשר אלייך. ניר היית פרח והיום אתה פצע שלעולם לא יגליד. תביט בה מלמעלה ותשמור עליה. אולי לא תוכל להחזיק אותה בידיים הענקיות שלך יותר אבל בבקשה תחזק אותה. אני חושבת שמכל האנשים שבעולם, היא הכי צריכה אותך עכשיו ואתה לא פה. מיכל.
המכתב הזה מיועד לחבר הכי טוב של אחותי, לוחם השייטת ניר שנהרג לפני שלושה חודשים פחות שבוע. ניר, אני לא יודעת בכלל איך להתחיל מכתב כזה. אני לא יכולה להגיד שאני מתגעגעת, הרי ראיתי אותך בערך פעם בחודש כשהייתי באה לבית של ההורים ואתה היית שם עם אחותי. אבל אני כן יכולה להגיד לך שאתה חסר. היית עולם ומלואו בשבילה והיום, זה כבר לא אותו עולם. היא כ"כ עצובה ואין לי כלים ואין לי יכולת לנחם אותה. הדרך היחידה לשמח אותה היא בעצם להחזיר אותך. וזה לא אפשרי. עד שלא חובים אובדן כזה אי אפשר לדעת איך זה מרגיש. אבל אתה יודע מה, אני חושבת שאני כן מרגישה אובדן. אני מרגישה אובדן של הזדמנות להכיר אותך יותר טוב, למרות שכולנו ידענו בדיוק מי ומה את, מעבר לזה שהיית החבר הכי טוב של אחותי הקטנה. ובעיקר אובדן של אחותי, שלעולם לא תחזור להיות אותו הבן אדם. ניר, הלכת כמעט לפני 3 חודשים ומאז יש הרבה שקט והרבה דממה. חסרת לי בחתונה, ראיתי את אחותי רוקדת עם החבר הכי טוב שלך ובוכה. היית צריך להיות שם, הרי היית כ"כ נהנה והיא חיכתה כ"כ לרקוד איתך את הסלאו. היית היחיד שראה את השמלה שהיא קנתה והיית היחיד שקיבל הזמנה. והיית היחיד שלא הגיע. ולא תגיע יותר. אוי ניר, אם רק היית יכול לחזור לשנייה. שהיא תראה אותך ותרגיש אותך רק לעוד רגע. שהיא תוכל לדבר איתך על כל הדברים שהיא לא יכולה לדבר איתנו. ממש לפני מסיבת הרווקות שלי היא סיפרה לי שהיא חלמה עלייך וכשהיא קמה היא רצתה לחזור לישון. אני חושבת שבאיזשהו מובן כולנו מרגישים ככה בקשר אלייך. ניר היית פרח והיום אתה פצע שלעולם לא יגליד. תביט בה מלמעלה ותשמור עליה. אולי לא תוכל להחזיק אותה בידיים הענקיות שלך יותר אבל בבקשה תחזק אותה. אני חושבת שמכל האנשים שבעולם, היא הכי צריכה אותך עכשיו ואתה לא פה. מיכל.
