לנעוץ מבט ומה שבא אחר כך...

[ארווין קליין]

הוא נעץ מבטו בישבן שמולו

וזקף אברו לפלס לכוס את דרכו


ראיתי אותך אוחזת בשיפולי השמלה

ביום של רוח עזה שנשבה

וחשבתי לעצמי עגמומי

מדוע שלא תתערטלי בשבילי

מדוע שלא תתני לטבע חופש

וליצרים שלי דרור

מדוע שלא תגלי לי את הכול?

למה אינך חופשיה יותר

תני לעכוזך להתערטל

למה ממני מנעת

את מראה הטוסיק שלך המסחרר

מבטי אל מתחת לשמלתך משתפל

אל מרומי מחמדייך היקרים חודר

תני לי שוק לחטוף

הרשי לעצמך את ישבנך לחשוף

מבטי כבר מלחכך את שיפולי אוצרך

ורוצה אל שערייך לבוא

הגידי לי בוא בוא

פתחי ירכייך לרווחה

יבוא בם אברי בתשוקה

הלא אלי המלאך הטוב יתגלה

דרך מראה עכוזך בלילה שכזה

והטוסיק שלך היפה

מתי למבטי להיכנע יתרצה

אז כך ביום אחד של חול

שמלתך שינתה הכול

את מבטי מתחתיה אחפון

ויהיה חגיגה ושמחה לכל

מי ייתן ומי יקח

תענוגות עורך הרך

עת ידיי אליך אשלח

ואותך בכלי הגבריים אפתח

זה יהיה יום בלתי נשכח

כשאותך לי אקח

ולמזכרת אטבע בתוכך

כלי זיני את כוסך ילחך

כן אזכור עוד בעתיד

לנגד עיני עכוזך תמיד