לנצח את הפחד
זה מספר ימים שאני עוקבת אחר האתר וגם לי יש מה לספר: הכל התחיל לפני 6 שנים בשעת לילה מאוחרת. ככה פתאום העיר אותי ללא התראה מוקדמת דופק חזק (חשבתי שליבי עומד להתפוצץ) ורגליי ללא תחושה. בבית חולים אמרו לי "אולי את עצובה" - "נשלח אותך לבריאות הנפש". הסתכלתי על האחות ואמרתי לה "אני?"- "מה את מדברת שטויות". מאותו לילה השתנו חיי! התחילו חרדות ולא הירפו ממני לרגע. הרגשתי רע, ואז בא הדכאון! הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון והפסקתי לצחוק. ואז לקחו אותי רגליי לבריאות הנפש. התחלתי טיפול תרופתי (קלונקס ואימובן) אבל זה לא הספיק החרדות ניצחו את תרופות ההרגעה וסבלתי מאי-שקט ומחוסר ריכוז מוחלט. מגדלת שתי בנות קטנות מאוד (בגן) ומרגישה שעבורי להאכילן זה לפצח הר. התביישתי לצאת, כדי לא לספוג הערות כמו: "איך את נראית?!". צלצול טלפון בבית היה מייבש אותי מפחד. דפיקה בדלת היתה מקפיצה אותי. הרופא החליט להתחיל טיפול בסרוקסט. כעבור שבועיים, חל שיפור ניכר. הרגשתי שאני מתחילה להיות קצת דומה לעצמי. התחלתי לחייך, והתחלתי אט אט לעשות את הדברים שהיו הכי קשים לי: להתקלח, להתאפר, לצאת ולדבר עם אנשים. ולעיתים כשהחרדה הייתה מאיימת עלי אמרתי לעצמי, "שתבוא, אני אראה לה!" לעיתים היתה באה והולכת ולעיתים לא היתה באה כלל. הרגשתי חזקה יותר להתמודד עם חרדות נוספות וכל פעם אמרתי לעצמי שאני לא פוחדת משום חרדה, שהחרדה תפחד ממני, אני אנצח אותה. לא מתים מזה!!! ואט אט דעך הפחד והחרדה נשכחה והלכה קיבינימט, הכל בזכות הסרוקסט. היום, אחרי 6 שנים, אומרת אני בוודאות מוחלטת שבאיזה שהוא מקום טוב שחטפתי את מה שחטפתי, כי יצאתי רק מחוזקת מכל החרדות הללו. היום אני אישה עם הרבה בטחון עצמי (מה שלא היה לי אז ולפני) אישה חזקה! ואפילו יכולה לדבר על הנושא בחופשיות ללא בושה, עם כל אחד. ומה שיצא מזה - זה עזרה לנשים שהיום במצבי אז, וזה עושה לי רק טוב! סרוקסט לכל החיים? - מי יודע? ואם הייתי חולת סוכרת, לא הייתי נוטלת כדור כרוני כל חיי? אז אני נוטלת היום חצי כדור- אבל זה שווה לי חיים שלמים. שבוע טוב לכולם!!!
זה מספר ימים שאני עוקבת אחר האתר וגם לי יש מה לספר: הכל התחיל לפני 6 שנים בשעת לילה מאוחרת. ככה פתאום העיר אותי ללא התראה מוקדמת דופק חזק (חשבתי שליבי עומד להתפוצץ) ורגליי ללא תחושה. בבית חולים אמרו לי "אולי את עצובה" - "נשלח אותך לבריאות הנפש". הסתכלתי על האחות ואמרתי לה "אני?"- "מה את מדברת שטויות". מאותו לילה השתנו חיי! התחילו חרדות ולא הירפו ממני לרגע. הרגשתי רע, ואז בא הדכאון! הפסקתי לאכול, הפסקתי לישון והפסקתי לצחוק. ואז לקחו אותי רגליי לבריאות הנפש. התחלתי טיפול תרופתי (קלונקס ואימובן) אבל זה לא הספיק החרדות ניצחו את תרופות ההרגעה וסבלתי מאי-שקט ומחוסר ריכוז מוחלט. מגדלת שתי בנות קטנות מאוד (בגן) ומרגישה שעבורי להאכילן זה לפצח הר. התביישתי לצאת, כדי לא לספוג הערות כמו: "איך את נראית?!". צלצול טלפון בבית היה מייבש אותי מפחד. דפיקה בדלת היתה מקפיצה אותי. הרופא החליט להתחיל טיפול בסרוקסט. כעבור שבועיים, חל שיפור ניכר. הרגשתי שאני מתחילה להיות קצת דומה לעצמי. התחלתי לחייך, והתחלתי אט אט לעשות את הדברים שהיו הכי קשים לי: להתקלח, להתאפר, לצאת ולדבר עם אנשים. ולעיתים כשהחרדה הייתה מאיימת עלי אמרתי לעצמי, "שתבוא, אני אראה לה!" לעיתים היתה באה והולכת ולעיתים לא היתה באה כלל. הרגשתי חזקה יותר להתמודד עם חרדות נוספות וכל פעם אמרתי לעצמי שאני לא פוחדת משום חרדה, שהחרדה תפחד ממני, אני אנצח אותה. לא מתים מזה!!! ואט אט דעך הפחד והחרדה נשכחה והלכה קיבינימט, הכל בזכות הסרוקסט. היום, אחרי 6 שנים, אומרת אני בוודאות מוחלטת שבאיזה שהוא מקום טוב שחטפתי את מה שחטפתי, כי יצאתי רק מחוזקת מכל החרדות הללו. היום אני אישה עם הרבה בטחון עצמי (מה שלא היה לי אז ולפני) אישה חזקה! ואפילו יכולה לדבר על הנושא בחופשיות ללא בושה, עם כל אחד. ומה שיצא מזה - זה עזרה לנשים שהיום במצבי אז, וזה עושה לי רק טוב! סרוקסט לכל החיים? - מי יודע? ואם הייתי חולת סוכרת, לא הייתי נוטלת כדור כרוני כל חיי? אז אני נוטלת היום חצי כדור- אבל זה שווה לי חיים שלמים. שבוע טוב לכולם!!!
