נו טוב, נענה ברצינות, למרות ש
לא ברור לי כמה אתה באמת רוצה לשמוע מה שיש לי לומר (שויין, אני תמיד מגיב כשפונים אלי) נידמה לי שמה שאמרת הלך ככה: -היה מקרה שבו מישהי רצחה מישהו בצורה נוראית. -אנשים ומקורבים דיווחו על זה והיו מבודחים מצורת הרצח. -אתה ניפגעת לנוכח חוסר הרגישות שהם הפגינו. שבה לידי ביטוי בצורה שבה הם סיפרו על המיקרה. -
אתה שואל אותי: האם הכאב שאתה חש מידיעת המאורע, וההתחברות שלך למיקרא - האם זוהי הדחקה או שאתה "נורמלי"? אז התשובה שלי היא כזאת: במקרה שלך - אם כבר, לא מדובר בהדחקה, כי אם בתגובת יתר. אתה שומע סיפור (שנניח כמובן שהתרחש) ומתחבר איתו מאד, וכואב לך. תשמע, זה בחירה שלך. על אותו המשקל, אני מכיר אנשים שמזדהים עם שחיטה של עוף. הם מרגישים כאילו העבירו סכין על האח שלהם או משהו, וזה כואב ומעורר בהם בחילה (חלק מהצימחונים שאני מכיר). אני לא חושב שמערכת ריגשית לקויה היא הגורם (הישיר) לסוג כזה של תופעה(/תגובה) - כי אם, דרך החינוך והקניית הערכים שהעבירו להם.(בין במילים, בין בחוויות) אבל, אני מאמין, שבתור אנשים בוגרים - אנחנו צריכים לקבוע את הערכים שלנו בעצמנו. ואני, אישית, משתדל לקבוע את הערכים שלי לפי יכולת השיפוט שלי של מה תורם לי ומה לא. ו
זה כן מושפע מהיכולות של המערכת הריגשית שלי. בהמשך לכל ההקדמה שנתתי, אני לא מרשה לעצמי להתחבר לכל מאורע מזוויע שעובר לי בין האוזניים. מהסיבה הפשוטה הבאה: אני מאמין שיש כל כך הרבה זוועות, שאם אני אקשיב (והחפש) להתחבר לכולם, אז אני: 1) או יצא מדעתי. 2) או יאבד כל רגישות לזוועות שאני כן יכול להשפיע עליהם (בסביבה שלי, חברים, משפחה, אחיינים וכו´). לכן, יכול להיות שאותם אנשים שהתבדחו על מיקרה כזה הם בעלי לקויות חינוכיות וריגשיות שמנעו מהם להתחבר למיקרה. סביר גם שזה כך, רוב מי שאי פעם היכרתי היה "לקוי" ריגשית בצורה זאת או אחרת. כלומר, הגיב לחיים שלו בצורה, שלטעמי, לא הייתה אופטימלית. גם כשהיו לו את כל הנתונים. דוגמא קטנה כדי להבהיר את כוונתי: הדרך שבה אנשים מתמודדים עם ההורים שלהם כשהם גרים בבית. היא בד"כ מאד הרסנית כלפי עצמם וההורים. ובד"כ מתוך מישקעים ריגשיים שבאים מכל שלב שהוא בחייהם. (במיקרה ביקרתי אתמול חבר, מבוגר יחסית, שגר עם אימו חולת הסרטן. ונוהג בה בצורה מאד גסה לטעמי. צעקות וכן הלאה על הרגלי המטבח שלה ושלו שמתנגשים) בנוגע אליך, אני לא יודע אם ההתחברות שלך למאורע, והזעזוע שאת חשה תורמת לך או לא. זה גם לא ממש חשוב. אבל כן תשימי לב לדבר אחד - התגובות של אנשים למיקרים קיצוניים היא בהרבה מיקרים לשים את המיקרה שלפניהם ללעג. וכך הם יכולים להגיד לעצמם -"אני לא צריך לבכות כי החבר שלי מת. כי הוא מת בצורה מצחיקה" (זוהי בריחה והדחקה, למי שלא הבין). אני זרקתי הרבה רעיונות בתגובה הזאת. אני לא יודע אם משהו מהן פגע במטרה או לא. אבל אני מקווה שאתה ואני קצת יותר על אותו גל עכשיו
. זה יעלה לך גרוש (לפסיכולוגיה), ועוד חצי גרוש בשביל השתיה, עד כאן, הדוב הלבן.
חיבוק ארוך. מיכלי 
