לנשום עמוק

[חמודה]

לנשום עמוק

לא להתפרק. לא להתפרק בטלפון כשאת נשברת לרסיסים כל-כך קטנים. לא להתפרק למרות שכל מה שאת שומעת זה: "אני לא רוצה אותך בחיים שלי עכשיו" לא להגיב. לא להגיד שזה הורג אותך מבפנים. לחייך, לצחוק, להתנהג כאילו כלום, להגיד שנדבר מחר, שיהיה בסדר. להחזיק את עצמך, להרשות לעצמך להתמוטט רק במקלחת, לצאת עם עיניים כל-כך אדומות ונפוחות שקשה להחזיק פקוחות. -להתמוטט רק במקלחת- להדחיק מחשבות, להוריד אותן באסלה, לשטוף אותן במקלחת ובכיור אבל להתמודד איתן בחלומות, כי על החלומות את עדיין לא שולטת. לא לתת לאף אחד להיכנס או לדעת, אם ידעו את תישברי, ורק את יודעת כמה קשה יהיה לאסוף את הכל מחדש...לבד ויותר מהכל - לא לתת לה לדעת. לא לתת לא לדבר לא לבכות לא לספר לא לשתף לא לתת את כל כולי לא לאהוב - איך?!

 

[Remedy Lane 9]

איך באמת אפשר

להתמודד עם הכל לבד? לא לתת לאף אחד להיכנס או לדעת, אם ידעו את תישברי, ורק את יודעת כמה קשה יהיה לאסוף את הכל מחדש...לבד זה כאב ממש ברגע שתתני למישהו להיכנס, לדעת, הוא יהיה איתך, וגם אם תישברי- את נותנת לו הזדמנות להיות איתך, לא להישאר לבד. כי זה קשה באמת לאסוף את החלקים של עצמך לבד, וקשה לחבק את עצמך, וזה בכלל קשה להיות רק את. מול כל העולם. ואני מאמינה בזה באלפי אחוזים. זה קשה, בטוח. קשה לצאת מהמקום הזה, של אסור שאפחד ידע למקום של, מגיע לי לא להיות לבד. מותר לך. למ את חושבת שאסור לך? להיות נתמכת, להתפרק? [אני באמת שואלת, לא בתור שאלה רטורית]

 

[חמודה]

למה...?

כי כל פעם שאני נותנת לעצמי להתפרק הם הולכים. באופן קבוע. ובין עזיבה לעזיבה אני מתחילה להרגיש שאולי עדיף לא להיכנס לזה מלכתחילה...אני יודעת שזאת מחשבה עצובה שנובעת רק מתוך הכאב אבל, אני פשוט לא יכולה שלא לחשוב ככה מידי פעם.

 

[ziacT]

פאק

הלוואי והיתה דרך להסביר כמה מצאתי אותי בין המילים שלך. גם בהודעה השניה. אני מנסה להמשיך ולכתוב משהו חכם או מנחם או בכלל אבל אין לי כלום. רק מקווה שיגיעו ימים טובים יותר. מקווה ומחכה.

 

[noosh]

כן, אוף

רונה שרה היום "כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות" בדיוק ככה. וכמו שכתבת, הפחד הזה מעזיבה. כי זה מה שאת מכירה. העניין הוא ש, את יודעת, הם עוזבים וזה כואב וזה מרוקן אותנו, אז אנחנו לא מצליחים להסתכל בכלל על אלה שנשארו. ויש כאלה, את יודעת, שנשארו. זה לא הספציפי הזה, שאת צריכה, ולכן קשה לכוון אליהם (בדיוק כתבתי כאן על זה והכל אני קצת ממחזרת), אבל הם נשארו. לתת מעצמך רגשית זה המון, זה לתת באמת חלק מעצמך. וזה סיכון. לא תמיד את יכולהל קחת אותו, לא תמיד זה מתאים לך ואת ממש לא צריכה למהר לתוך זה אם את לא מרגישה שזה מתאים לך, את צריכה להיות מוכנה ולחשוב על זה עכשיו, על לתת שוב, זה כלכך הרבה ורחוק, את יודעת. את לא חייבת לחשוב על מה יהיה, תנסי לחשוב על איך עכשיו את אוספת את האנרגיות שלך ומרכזת אותן יחד וצומחת. תחשבי על עכשיו, על הצעד הבא, לא על האופק בדרך. תנסי להתרכז בזה, במי שכן סביבך עכשיו ויכול ומוכן לתת לך, גם אם את עוד לא מוכנה לקחת, או לתת חזרה. גם ככה, בינתיים, זה המון.