לנתק או לא לנתק?

[Torn Identity]

לנתק או לא לנתק?

אוקיי, אז הנה הסיטואציה. היה לכם קשר זוגי, קצר מאד, נגמר רע מאד. לאחר חודש של סינונים, חזרתם לדבר, נהייתם ידידים און ואוף במשך איזה חודשיים - שלושה טעונים בו העניינים מעולם לא לובנו, רבתם לא מעט ובסוף היה פיצוץ ונתקתם קשר לגמרי. כעבור כמה חודשים התחלתם שוב לדבר קצת פה ושם, בעיקר ב"אירועים" (ימי הולדת וכדומה) אבל לא מעבר. אח"כ שיחה איזו פעם בחודש, שוב ריב ופגישה לא נעימה, שוב סליחה וסליחה והשלמה ואז מפגש נוסף והופס, פתאום קשר ידידות נחמד וטוב (כבר במשך כמה ימים

) וזה נראה הדדי מאי פעם (אני תמיד רציתי את זה, אך לא הרגשתי שזה אפילו קצת הדדי). וזהו, זה המצב. אבל. חשבתם שהרגשות מתו (או לפחות ניסיתם לעבוד על עצמכם), לפחות ברמה של לא להפריע כבר. אבל אולי לא. וזה מסוכן. ומפתחים ציפיות ואומרים, "אולי רק במקרה זה הדדי...?" אבל אסור, זה רע, זה מציק וזה מעיק. אבל עזבו את זה אפילו, מילא, נניח ועל זה כן אפשר להתגבר אם יש מספיק רצון, כי הקשר מאד חשוב לכם והבנאדם מאד חשוב לכם בחיים ואתם רוצים אותו בחיים שלכם, הייתה לו השפעה גדולה ו... אתם יודעים, לא שולטים ברגשות. אתה אוהב בנאדם (לא משנה אפלטונית או יותר כרגע) אז רוצים אותו כחלק מהחיים. אבל מה אם למרות השמחה והששון על החזרה לקשר, למרות שכיף ממש לדבר שוב (והרבה), תחושת המועקה אפילו יותר גדולה? המחשבה האובססיבית? הפחד שמילה אחת לא נכונה והקשר ידידות הזה ילך פייפן (כמו כשזה קרה בפתואמיות בקשר הזוגי)? זה לא בריא. זה קשה וזה לא כיף וזה מציק. אז מה עדיף? להתמודד עם המועקה הזו והכאב והפחד ולקוות שיום אחד, נקווה שמהר, זה כבר יעבור והקשר ירגש בטוח ומבוסס ובאמת אמיתי והדדי (מבחינת ידידות, אני בכלל לא רוצה לחשוב על האופציה של יותר) ולא כמו בועה עדינה שיכולה להתפוצץ בכל שניה או לחסוך מראש את הכאב הזה, להתמודד איתו עכשיו בבום ופשוט להתרחק שוב? לא יודע אם נתק מוחלט לגמרי לגמרי, אבל לא ממש קשר קבוע וטוב. איף, דברים כאלה גורמים לי לרצות פשוט ללכת לישון ולא להתעורר ולא להתמודד עם זה לעולם.

 

[גליזה]

אוי ואבוי לי, אנחנו באמת ממש דומים

ה"שלד" של הסיפור הזה עושה לי דה ז'ה וו קטן מעצמי. התשובה היא לנתק, חד משמעית. זה לא יילך טוב, כנראה. משהו שם התקלקל. מאז שהתקלקל ב "ביחד" התקלקל בהכל, כנראה. יש גם מקרים כאלה

אני לא רציתי לנתק, והמשכתי לנסות בלי סוף. ושוב ריב ושוב הכל בסדר והכל והתחושות היו לגמרי דומות לשלך. זה לא הולך כנראה. פשוט לא. ולמי טובה המועקה הזאת?

 

[ToryMaster]

../images/Emo45.gif

גלו, אני זוכרת אותך בתקופה שנפרדתם, אני זוכרת כמה כאב לך וכמה היית מדוכא, ואני כל כך לא רוצה שתחזור לשם. אתה יודע שאני יודעת ועוברת בדיוק עכשיו את אותו משבר, אותם דברים שצריך להתמודד איתם ולהתגבר עליהם, אז אני מזדהה וכל כך מבינה. אבל גלי [להבדיל מגלו וגלה] צודקת. לנתק קשר עכשיו אולי יוביל למשבר חדש שימשך חודשים, אבל זה עדיף על חודשים של מועקה עד שתשתכנע לנתק את הקשר ואז עוד חודשים, ואז גם תכעס על עצמך "למה לא עשיתי את זה קודם?". ואני פה, אתה לא מדבר איתי משום מה, אבל אני באמת פה, ויש לך את המספר שלי.

 

[דללה]

../images/Emo45.gif

אם זה עושה לך רע, אתה באמת לא צריך את זה. תוותר. תתרחק. אני מבטיחה שזה יעשה לך הרגשה קצת יותר טובה מאשר אם תמשיך את הקשר הזה ותגיע למצב שאתה סובל ממנו שוב.

 

[Torn Identity]

אני מטומטם, מה אני אגיד?

כי זה נכון. עדיף לנתק. כמה שיותר מהר. לפני שהמצב ילך וידרדר עוד ועוד ועוד ויהיה כמו בהתחלה. אבל מה אני אגיד? אני חלש. חסר כוח רצון. כמו שאין לי כוח רצון לוותר על השוקולד ולעשות דיאטה, אין לי את הכוח הנפשי לא לשלוח הודעה באיסיקיו. וזה עצוב וזה פתטי, אבל זה אני.

אולי אני באמת באמת פשוט מזוכיסט. אנשים אומרים לי שאני אוהב כאב, אולי זה נכון. הבטחתי לעצמי שאני לא אשלח הודעה, שאפסיק לרדוף, לא סתם, כי אני יודע שזה לא כאילו אז יזכרו בי או ירדפו אחרי... אז זה באמת יתנתק. וזה מה שמפחיד אותי. אבל זה מה שחכם. אז מה הבעיה שלי לעזאזל?! אוך, בא לי לדפוק לעצמי את הראש בקיר. ואני מרגיש גם לאט לאט איך אני נהיה נטל על החברים שלי שוב. ולא נוח לי לדבר עם אף אחד. אני מרגיש שאני טוחן מים והם מסכנים ובאמת שאין להם כוח כבר לשמוע. ויש לי גם מספיק אישוז נוספים עם עוד כמה אנשים שזה גם כבר יותר מידי. ואני לא יכול לדבר עם האנשים שאני הכי רוצה. ואוך, די, נמאס כבר מהכל.

 

[A N I g M A]

באמת חפרת.

סתם בוב

תקשיב, ככה זה אנשים ואהבה. הם ידיגו לעצמם לא לשלוח הודעה כדי לשמור על הסו קולד כבוד שלהם או וואטאבר. איזה שטויות. תשלחו הודעה, גם ככה המצב בניכם לא ברור. אני אגיד לך מה הבעיה - אתה פשוט נורמלי. כשמסיימים קשר לא בדיוק רוצים להתנתק מהאדם שהיה איתו קשר. זה קשה וזה מצב של שינוי, ואנשים בדרך כלל אוהבים שגרה. זה טוב, זה נחמד ולא צריך להתאמץ יותר מידי. ופתאום משהו נשבר שם והם צריכים, אבוי, לרדוף אחרי מישהו. והנורא מכל - האדם הזה לא רודף אחריהם בחזרה!! מותק, אתה בסדר לגמרי. חוצמזה, קצת מזוכיזם יש לכולם, וזה לא רע

אתה מנסה לתקן את האישוז הנוספים?

 

[ToryMaster]

בסדר

אתה פתטי, ומזוכיסט, ומטומטם, ונטל. זה מה שאתה רוצה שנגיד לך? אתה מאכיל את עצמך שקרים, זו הבעיה היחידה שלך. תפסיק לרדת על עצמך, והדברים יתחילו להסתדר.

 

[WundeRKind]

אני לא יודע אם תקרא את זה או לא..

אבל אתה לא נהיה נטל על החברים שלך.. אתה גורם לעצמך להיות ככה, ולא בגלל שאתה בוכה להם על זה שהחיים קשים (ושל כולם, אגב..), אלא בגלל שאתה נכנס לתוך הדכאונות שלך או לתוך הניתוקים שלך, והם, אנחנו, פשוט מרגישים חסרי אונים. ולגבי הנושא עצמו, אני תמיד תומך בניתוקים. אני יודע שהרבה לא מסכימים עם זה.. אולי זה צעד קיצוני ולא נחמד במיוחד, אבל אתה חייב את זה לעצמך. לשכוח מכל הרגשות שאתה רוצה, כולל הכל, ואם בסופו של דבר תרגיש שאתה באמת מנותק מהם, אפשר לחזור לקשר- אם לא מאוחר מידי, אם מאוחר מידי.. עוד יותר טוב לדעתי... ולגבי זה ששאלת מה הבעיה שלך.. אני באמת חושב שאין לך בעיה, אתה פשוט חושב בקול רם את מה שאחרים לא רוצים להגיד...

...

 

[גליזה]

גלו!../images/Emo24.gif

אתה לא נטל על אף אחד, באמת שלא. אתה פשוט אוהב לרדת על עצמך

זה לא פתטי, ואני מבינה לגמרי את הקושי הזה שלך. זה אנושי לחלוטין. זה לא שאתה אוהב כאב, פשוט קשה לך להניח לזה כי זה נוגע לך רגשית...

אתה תמיד יודע איפה למצוא אותי, ואני תמיד אשמח להקשיב לך. תמיד. אתה חייב לדבר על זה, לשמור דברים בבטן זה נורא

(כמובן שאתה לא חייב לדבר איתי אם לא תרצה, אבל לדבר על זה, בכללי. עם מי שלא יהיה. העיקר שזה יהיה מישהו שטוב לך לדבר איתו..) זה ייקח זמן עד שתצליח, אלא מה? אבל דווקא המפלות האלו יחשלו אותך. וכל פעם שתישבר אני פה לתמוך בך. אני וכ"כ הרבה אנשים אחרים שאוהבים אותך (אני בטוחה שיש הרבה כאלה. איך אפשר שלא לאהוב אותך?P: ) שוב, אתה יודע איפה למצוא אותי

 

[דללה]

../images/Emo24.gif

גלו, אתה לא חלש ולא חסר כח רצון.. זה טבעי שיהיה לך קשה. זה קשה לכולם! אתה חושב שהיה לי קל לנתק כמעט לגמרי את הקשר עם החברה הכי טובה שלי לאחרונה?? אבל לאט לאט הבנתי שאין לי ברירה. שאני חייבת את זה לעצמי כי לא היה לי טוב להישאר בקשר איתה כמו בעבר. גלו, אני תמיד פה! תמיד! ואתה יכול להתקשר גם כדי לשתף ולא רק כדי להעיר אותי ביום שישי בצהריים ולהזמין אותי לת"א

אוהבת הכי

 

[יעל ניסן]

היה יפה מה שקרה כאן עכשיו

ואולי הוא רמז למה שקורה לך במערכת היחסים הזו. הנחת שאתה נטל על החברים שלך ושהם ממש מיסכנים מזה שאתה מספר להם מה עובר עליך... מה שהתסבר כלא נכון. ולמה זה קשור למערכות היחסים שלך? או! כי הרבה פעמים מה שקורה הוא שמרגישים משהו, נותנים לרגש הזה פירוש ואחר כך מתייחסים לפרשנות כמו לעובדה מוגמרת. אז נכון שאתה מרגיש כל מיני רגשות לא נעימים - אבל אלו הרגשות שלך. אתה מרגיש שאתה לא יכול לדבר עם אנשים, אתה מרגיש שאתה מאמלל את החברים שלך, אתה מרגיש פתאטי - רק מרגיש. אנשים סביבך יכולים להרגיש לחשוב ולפרש אחרת. ואתה צודק בזה שאי אפשר לשלוט ברגשות אבל בהחלט אפשר לעשות איתם כמה דברים. 1- לזכור שאלו רק רגשות וכמו שהם באו, ככה הם יכולים גם ללכת (ויבואו אחרים במקומם) 2- אמנם אי אפשר לשלוט ברגשות אבל אפשר בהחלט לשלוט בהתנהגות. לשלוח SMS זו התנהגות. בזה כן אפשר לשלוט - ואם אינך יכול לבד, בקש מחברים שיעזרו לך. אף טלפון לא קפץ לך ליד וגרם לך לשלוח SMS בעוד אתה, המסכן עומד שם חסר אונים ורואה איך האצבע שלך ללא שליטה לוחצת על הלחצנים הנכונים. 3- להרים את הראש מדי פעם ולעשות ביקורת מציאות. לבדוק מה באמת קורה שם בחוץ שהוא לא בהכרח פרשנות ישירה של המחשבה שלך לרגשות שלך. אתה שואל "מה הבעייה שלי לעזאזל?" הבעייה היא לא רק שלך אלא של רוב האנשים שרק מתחילים ללמוד איך להתנהל במערכות יחסים בוגרות. הבעייה היא שעוד אין אישיות מגובשת אותנטית ששלמים איתה ומוכנים איתה לצאת למרחב הזוגי בלי פשרות. בשלב זה של החיים אנחנו רוצים להיות יכולים לתת לשני מה שנדמה לנו שהוא רוצה ובמקביל מצפים מהשני לתת לנו מה שנדמה לנו שהוא יכול לתת לנו בלי בעייה - ולמה לעזאזל הוא לא עושה את זה!!? (רמז: הוא לא עושה את זה כי גם הוא באותו סרט כלפיך - יותר מדי נדמה). מה זה אומר לצאת למרחב הזוגי עם אישיות מגובשת בלי פשרות? זה לדעת מי אתה, מה אתה אוהב, ואיך אתה 'מרשה' שיתנהגו כלפיך. וכשאתה לא מרשה התנהגות עמומה, מתעללת, לא עקבית, לא מספקת, לא מתגמלת, לא מכבדת אותך כמו שאתה - ככה מגובש... אז אין עסקה. ככל שהאנשים יותר מגובשים ויותר אוטנתיים הם לא מכניסים לחיים שלהם אנשים שלא מקבלים אותם ולא מכבדים אותם כמות שהם. ככל שאתה יותר שלם עם מי שאתה והאישיות שלך יותר מגובשת, היא המסננת החברתית הכי טובה שאי פעם תהיה לך - כי ככה נשארים לידך רק החברים שאוהבים אותך כמות שאתה. והמחיר? המחיר הוא לוותר על הפנטזיה שיש איזה איש או אישה שרוצה אותך כמות שאתה רק כי אתה רוצה אותם כמות שהם. לא כיף להיות "מסונן" - מצד שני גם לך יש גבולות!! גם אתה לא מכניס למרחב המחייה שלך אנשים שאתה לא רוצה או שאתה חושב שהם לא מתאימים לך... למרות שאולי הם חושבים שאתה נורא מתאים לצרכים שלהם. זו מסננת דו כוונית. זכור את הזכויות שלך להפעיל אותה ועוד יותר זכור את הזכות של הזולת להפעיל אותה כלפיך. לא כולם חייבים לאהוב אותך כמו גם אתה לא חייב לאהוב את כולם.

 

[ToryMaster]

אני אוהבת את התובנות שלך

גם אוהבת את הדרך בה את מציגה אותן. שאלו אותי לא מזמן מאיפה יש לי כל כך הרבה תובנות ולמה אני כל כך חכמה בגיל 19, רק עכשיו חשבתי על זה שבטח לך ולמה שקראתי אותך אומרת הייתה השפעה גדולה עלי. גל, אני יודעת שזה עלול להתפרש כאכזרי משהו, אבל יעל צודקת. יש לך נטייה להשליך את הפרשנות וראיית העולם שלך על אחרים [וגם לי

], ולהחליט בשבילם מה הם מרגישים וחושבים עלייך או על כל אחד אחר. זה לא נכון, וזו לא דרך טובה לחיות. חוץ מזה, אם כבר דיברנו על נטל, אני לפחות מרגישה שאתה לא מספיק "נטל" עלי, כחברה שלך, מסיבות שאני לא מתיימרת לנחש. הייתי שמחה לראות אותך מרשה לעצמך לתת לי להחזיק לך את היד יותר אם קשה.