תקציר מצונזר 4
קסנדרה*: לאן נעלמה המורה? לי אם: לא יודעת aiziq: פרח! לי אם: פרח פרח תרבותי: דרך אגב, כרגע מצאתי שהשיר של זלדה מוצע במסגרת פעילות לימודית תחת הכותרת "זהות". כלומרבכל זאת נראה שמדובר בשיח – אולי פנימי – על אופי. aiziq: אולי בשיחה פרוית עם חמוד משגע פרח תרבותי: חחחחחחחחח פרח תרבותי: הנה אני כאן לי אם: יפה נעלמת לנו פרח תרבותי: אתם רוצים שנעבור לשיר של עמיחי? לי אם: כן aiziq: נו, אז זה יכול להתחבר לפירוש שאני התעצי בשר לסגנון היצירה שלה aiziq: הצעתי בקשר* aiziq: זה גם מחבר בין שני השירים לא? קסנדרה*: לדעתך סיכמנו את השיר של זלדה? אז כן פרח תרבותי: איציק, אני חושבת שאפשר גם וגם - כלומר, הרקע של זלדה שקס מציעה יכול להסביר מטפורה מסויימת.. אבל לא בהכרח פרח תרבותי: האמת היא, שהבאתי את השיר של עמיחי גם בגלל שאני אוהבת אותו מאוד, וגם בגלל הברוש פרח תרבותי: שאלה "מורתית": קסנדרה*: טוב אז נתחיל פרח תרבותי: האם הברוש של עמיחי הוא אותו הברוש של זלדה? פרח תרבותי: נו? מה מסמל הברוש אצל עמיחי? קסנדרה*: לדעתי ממש לא aiziq: גם לדעתי פרח תרבותי: קס, פרטי נמקי והסבירי, פליז קסנדרה*: אצל עמיחי הוא מסמל את האחד קסנדרה*: יש הקבלה האחד מול אלפי יציאות כדשא קסנדרה*: ניגוד, סליחה לא הקבלה aiziq: הברוש של עמיחי הוא סגנון של אמירה פרח תרבותי: אלו תכונות היינו מייחסים לברוש של עמיחי? פרח תרבותי: כלומר, איציק? aiziq: אמירה חד משמעית, שמוציאה הכל בבת אחת ולא משאירה מקום לספק היא גם עוצמתי מאד פרח תרבותי: הוא קצת שחצן, לא? קסנדרה*: בודד הברוש ופועלו רק למען עצמו aiziq: חסר פניות פרח תרבותי: נרקסיסט? לי אם: פרח וחברים נהדרים פרח הדיון שהבאת מאוד מעניין אך עיניי צורבות אז נתראה בשיעור הבא ומקווה אני שיהיה זה כבר ביום רבעי אז לילה טוב חברים קסנדרה*: היצירה הזו של עמיחי היא ארספואטיקה פרח תרבותי: ביי לי אם לי אם: פרח מקווה שאת לא כועסת aiziq: ביי ביי פרח תרבותי: חס וחלילה קסנדרה*: הוא למעשה כותב על מה שהוא מצליח להוציא מעצמו באלפי יציאות לי אם: אז ביי נתראה בשיעור הבאה לילה טוב קס קסנדרה*: ביי לי אם לי אם: אתם גדולים aiziq: אני חשבתי שברוש יכול להיות למשל רומן ודשא זה המון שירים קטנים כאלה קסנדרה*: הוא כותה - לא כברוש קסנדרה*: כלומר? aiziq: נכון קסנדרה*: אני לא יחיד, בודד, אחד כמו הברוש קסנדרה*: אני ניחן באלפי יציאות פרח תרבותי: לדעתי - לא פומפוזי, לא בקול תרועה, לא אחד aiziq: מקבל קסנדרה*: הוא חוזר על זה בתחיל של כל בית במפורש קסנדרה*: אני לא הגבר היחיד פרח תרבותי: אמת קסנדרה*: אני לא הצליל החד (גוני) aiziq: הכוונה בבית השני לא להיות מתנשא מורם מעם כזה, שהתהילה צבעה את ראשו צהוב פרח תרבותי: דרך אגב, קס, את חושבת שהוא מדבר על תהליך הכתיבה? קסנדרה*: לא על התהליך אבל על היצירות הרבות שהוא מוציא aiziq: לדעתי הוא פשוט מתאר את רצונו איך הוא רוצה להיות - לבוא לידי ביטוי קסנדרה*: ואם תשימי לב כמו ילד שמתחבא והרבה באים למצוא אותו, למה הכוונה? פרח תרבותי: הפתיחה הזכירה לי מאוד את שירת העשבים aiziq: לא לאמר דברים מפורשים מדי קסנדרה*: הוא כותב שיר ואנחנו הקוראים מחפשים אותו בשיר aiziq: הוא משחק עימנו הקוראים קסנדרה*: לא aiziq: כן פרח תרבותי: להשאיר חותם - אבל בצניעות, בהרבה גרגרים קסנדרה*: הוא כותה מטאפורה קסנדרה*: הברוש אצלו גם מציג צניעות פרח תרבותי: לא aiziq: נכון במטאפורה אנו במשחק: הוא כותב ואנו מנסים למצוא אותו מתחבא בין השורות קסנדרה*: שזה אחד המאפיינים הבולטים של הברוש פרח תרבותי: לדעתי הברוש אצלו הוא השחצנות קסנדרה*: מכונס חד פרח תרבותי: הדשא הוא הצניעות קסנדרה*: צניעות, מכונסות ויש לזה תימוכין בשיר פרח תרבותי: אבל הוא אומר - לא כברוש! קסנדרה*: לא הדשא הוא באלפי יציאות פרח תרבותי: לא בבת אחת פרח תרבותי: לא כולי קסנדרה*: אהההההההה רגע חחחחחח נסחפתי חוזרת ליצירה פרח תרבותי: הברוש הוא השחצן, הפומפוזי, האחד פרח תרבותי: הדשא הוא אלפי יציאות זהירות ירוקות קסנדרה*: כן קסנדרה*: קראתי שוב aiziq: "וכמו ענן להתגשם/מעל חלקת שדה ריקה/ולהביא לרגבים/את הבשורה הירוקה" פרח תרבותי: שמתם לב ש!!!!!!!!!! aiziq: מזכיר קצת את הבית השלישי לא? פרח תרבותי: (יפה איציק) פרח תרבותי: שמתם לב שבמובן מסויים (מסויים מאוד) קסנדרה*: אז נכון לא צנוע כברוש ולא ולא ולא.... אבל אז בא הבית האחרון ומספר לנו מה עבר המשורר במשך שנות כתיבתו פרח תרבותי: הברוש של עמיחי הוא הלהבה של זלדה פרח תרבותי: ? קסנדרה*: ובבית האחרון הוא מדגיש קסנדרה*: אין הקבלה בכלל לדעתי פרח תרבותי: כלומר אצל זלדה: להבה-ברוש פרח תרבותי: אצל עמיחי: ברוש-דשא קסנדרה*: זה לא מקביל בכלום aiziq: תגידו, איך התמרכזנו ככה? פרח תרבותי: לא להבה, לא ברוש, לא דשא, רק נעליים קסנדרה*: אז הבנתם בבית האחרון מה קורה? aiziq: הוא מתאר את פרישתו לא? פרח תרבותי: לדעתי - דווקא כל השיר עוסק במוות קסנדרה*: אחרי שנות כתיבה הגיע המשורר לוויתור aiziq: שוב בלי תרועה בלי פומפוזיציות aiziq: כאילו הגיע זמנו פרח תרבותי: כן - כי מי שיוצא בתרועה לא משאיר אחריו כלום קסנדרה*: כן הוא הגיע להשלמה אחרי 50 שנות כתיבה aiziq: כמו שילדים מתעייפים מהמשחק ונוטשים אותו aiziq: השיר נכתב בסוף חייו? פרח תרבותי: אפילו להשאיר אבק באלפי ריבוא גרגרים זה נשמע נפלא aiziq: זה מקביל ליציאות של הדשא קסנדרה*: המשפט הכי חזק בבית הזה "כתפילות המתקבלות" פרח תרבותי: איזה סיום צנוע - ונהדר! פרח תרבותי: מ"מישור הויתור הגדול..." קסנדרה*: כל שחלם עליו בשנות כתיבתו קרה אותו aiziq: כאילו בצניעות העלה עצמו בסערה(של חול) השמיימה פרח תרבותי: לא, הוא כבר יצא בשקט, כעשן, והשאיר אחריו... קסנדרה*: למרות שהשיר הזה פורסם בערך לפני 40 שנה, הוא מאד מתאים להיות שיר של סוף ימיו aiziq: בהנחה שהוא הגשים את עצמו פרח תרבותי: ועוד משהו על השיר פרח תרבותי: השפה - איך קוראים לזה, קס - ליסטנציה פואטיקה? aiziq: פרח תלחצי מדי פעם על האנטר פרח תרבותי: חחחחח קסנדרה*: איציק הוא קיבל פרס ישראל בשנת 1985 הוא בהחלט הגשים את ......... קסנדרה*: כן aiziq: איפה מצאת משהו מזה? פרח תרבותי: "להתחלחל" קסנדרה*: אם הוא חרג מהלשון המקובלת קסנדרה*: כן בהחלט פרח תרבותי: "שתוי פיות רבים" פרח תרבותי: "להיות נשום" קסנדרה*: כן פרח תרבותי: הבית הזה מעולה בגלל הביטויים האלה aiziq: להתחלחל זה מלשון חלחלה לא? פרח תרבותי: לא קסנדרה*: לא aiziq: נו באמת אני יודע קסנדרה*: לחלחל פרח תרבותי: לחלחל - כמו גשם קסנדרה*: גשם מחלחל פרח תרבותי: חחחחחח aiziq: בחיית דינקום פרח תרבותי: aiziq: מהו מישור הוויתור הגדול? aiziq: אולי- הזמן האינ סופי? Melody Girl: שלום לכם וערב טוב aiziq: ערב טוב! פרח תרבותי: הויתור על הפאתוס, על האני הענק, המגלומניה, ההבנה שהחיים הם פשרה וכנ"ל הכתיבה Melody Girl: היי איציק Melody Girl: היי קסנדרה Melody Girl: הלו פרח פרח תרבותי: היי מלודי aiziq: או קיי פרח :-|) פרח תרבותי: איציק - כך לדעתי קסנדרה*: היי מלודי ערב טוב Melody Girl: שקט אצלכם היום
