לסהר

[עצמי]

לסהר

כואבת כל כך , בגללכם, בגללי. לא בטוחה מה קרה כאן, או מה היא אשמתי. הייתם שם, מיוחדים, גם בשבילי, ופתאום ---. זה סיפור חיי, הייתי צריכה כבר לדעת, ולא לצפות, לא להאחז... לא לגלות. כואב לי כל כך, מושך מבפנים, חלקתי עמכם את סודותי הכמוסים, ונותרתי ריקה, עכשיו. מכונסת... נתתם - הייתם... נגמר. אהבתי אתכם כל כך.... עצמי.

 

[סהר-תמיכה]

לא הבנת...

לא נאמר לך ``נגמר``, רק נעשה ניסיון לשים את הדברים בתוך איזו מסגרת. גם בשבילך, לקבוע זמנים מסוימים, שבניהם את מגלה שיש בתוכך את הכוחות להתמודד. השיחה נקטעה באמצע ביזמתך כך שלא היתה אפשרות להמשיך את הדיון במסגרת שתתאים לשני הצדדים. כשתרצי להמשיך לדבר על זה, את מוזמנת.

 

[עצמי]

בדרך שזה בה נעשה...

זה היה דומה מאד לנגמר... דוקא בתקופה שבה דיברתי איתכם, כמעט כל יום.. לא אמרתם דבר.. וכל פעם ששאלתי, אמרתם זה בסדר... כמה שאת צריכה , ודוקא עכשיו כשניסיתי לשמור על מרחק סביר.. ולהתמך רק בקושי עצום...כשכבר לא יכולתי יותר... דוקא כשעברו ימים בין שיחה לשיחה... אז מצאתם את הזמן להגיד.. אז מה אני אמורה להבין מזה.. מה עוד שהתחלתי את השיחה בניסיון להסביר שאני מנסה לפנות פחות... והכי כואב... שאפילו לא שאלו אותי איך אני מרגישה... ואני באמת אהבתי אתכם... בגלל זה הפגיעה עוד יותר קשה.

 

[סהר-תמיכה]

בשום אופן לא היתה כוונה לפגוע

אלא לנסות לעזור. אולי עכשיו קשה לך להאמין לזה, אולי את מרגישה צורך להיות כואבת ונעלבת. בכל מקרה, הדלת פתוחה, כשתהיי מוכנה לדבר.

 

[עצמי]

אילו ידעתי..

לבכות, עכשיו הייתי בוכה. כל כך צריכה חיבוק עכשיו. כל כך צריכה.

 

[סהר-תמיכה]

אילו ידעת...

אילו ידעת להבין את מה שנאמר לך אמש... אולי בכל זאת תקראי את ההיסטורי? נראה שלא הבנת, וחבל... המסר היה חיובי, השיחה היתה חיובית, ואף דובר על עצם עיניין זה... משום מה את בוחרת להתעלם מההבהרות, אפילו מאלה שנכתבות כאן. עצמי, זה לא שבנינו איתך. זה לא מה שנבנה. חבל לקלקל. חיבוק הוא צורך אנושי, טבעי, לגיטימי. נתנו וניתן בשפע, כי אנחנו *רוצים* לתת, לא בגלל שאת מבקשת... ((((((((((((((((עצמי)))))))))))))))))