בייבי המקורית
New member
לסוד...בסוד
אני יושבת כאן, מחשבותי נושאות אותי על פני העולם ובתוך תוכי, מנסה להעלות את המסע על הנייר. אני רוצה לכתוב על אהבה - על היות יצור אנושי - על בדידות - על היות אישה. אני רוצה לכתוב על פגישה איתו...גבר ששינה את חיי. אני רוצה לכתוב על שינוי שהיה מקרי ועל שינוי שהיה מכוון. אני רוצה לכתוב על רגעים אותם אני רואה כמתנות, רגעים טובים ורגעים רעים. אינני מאמינה שהידיעה או הניסיון, המהווים חלק ממני, גדולים יותר מאלה של אחרים. הגשמתי חלום אחד - ובעקבותיו באו עשרה חלומות אחרים, ראיתי את צידו האחורי של הזוהר. כמו כולנו ...מתפתה לייפות, להציג עצמי באור יפה יותר כאילו שאינני משוכנעת שבמציאות עצמה יש ענין. ``..יש בתוכי ילדה קטנה המסרבת לעזוב..`` אני חיה, עולדת, אבלה ותמיד אני נאבקת כדי להתבגר. ועם זאת - מדי יום ביומו, מפני שדבר - מה שאני עושה משפיע עליה, אני שומעת את הילדה שבתוכי, זו שלפני שנים רבות הייתי אני עצמי או כך חשבתי. והקול נלהב וכמעט תמיד מלא מחאה, אם כי לעיתים חלוש ומלא ערגה, או צער, אינני רוצה לשים אליו את ליבי, מפני שאני יודעת כי אין לו ולא כלום עם חיי כאדם בוגר, אך הוא מטיל בי אי - בטחון. יש בקרים בהם אני מחליטה לחיות את חייה שלה, להיות אחרת ממה שמכתיב לי תפקידי היומיומי, הרגיל, אני נצמדת אל זכרונות ילדותי בטרם יברחו, חשה את נשימתם השקטה, החמימה ומקוה שדרכם אהיה למה ששאפתי להיות. בהביטי לאחור על מה שאני זוכרת מחלומות ילדותי, אני רואה שהם דומים לרבים מהחלומות שאני חולמת עדיין, אך שוב אינני חווה אותם כחלק מהמציאות. זו שבתוכי ו``מסרבת לעזוב`` מקוה עדיין למשהו אחר, שום הצלחה אינה משביעה את רצונה האושר אינו מחריש את קולה...........
אני יושבת כאן, מחשבותי נושאות אותי על פני העולם ובתוך תוכי, מנסה להעלות את המסע על הנייר. אני רוצה לכתוב על אהבה - על היות יצור אנושי - על בדידות - על היות אישה. אני רוצה לכתוב על פגישה איתו...גבר ששינה את חיי. אני רוצה לכתוב על שינוי שהיה מקרי ועל שינוי שהיה מכוון. אני רוצה לכתוב על רגעים אותם אני רואה כמתנות, רגעים טובים ורגעים רעים. אינני מאמינה שהידיעה או הניסיון, המהווים חלק ממני, גדולים יותר מאלה של אחרים. הגשמתי חלום אחד - ובעקבותיו באו עשרה חלומות אחרים, ראיתי את צידו האחורי של הזוהר. כמו כולנו ...מתפתה לייפות, להציג עצמי באור יפה יותר כאילו שאינני משוכנעת שבמציאות עצמה יש ענין. ``..יש בתוכי ילדה קטנה המסרבת לעזוב..`` אני חיה, עולדת, אבלה ותמיד אני נאבקת כדי להתבגר. ועם זאת - מדי יום ביומו, מפני שדבר - מה שאני עושה משפיע עליה, אני שומעת את הילדה שבתוכי, זו שלפני שנים רבות הייתי אני עצמי או כך חשבתי. והקול נלהב וכמעט תמיד מלא מחאה, אם כי לעיתים חלוש ומלא ערגה, או צער, אינני רוצה לשים אליו את ליבי, מפני שאני יודעת כי אין לו ולא כלום עם חיי כאדם בוגר, אך הוא מטיל בי אי - בטחון. יש בקרים בהם אני מחליטה לחיות את חייה שלה, להיות אחרת ממה שמכתיב לי תפקידי היומיומי, הרגיל, אני נצמדת אל זכרונות ילדותי בטרם יברחו, חשה את נשימתם השקטה, החמימה ומקוה שדרכם אהיה למה ששאפתי להיות. בהביטי לאחור על מה שאני זוכרת מחלומות ילדותי, אני רואה שהם דומים לרבים מהחלומות שאני חולמת עדיין, אך שוב אינני חווה אותם כחלק מהמציאות. זו שבתוכי ו``מסרבת לעזוב`` מקוה עדיין למשהו אחר, שום הצלחה אינה משביעה את רצונה האושר אינו מחריש את קולה...........