לסיגי

[leper]

לסיגי ../images/Emo58.gif

והיא מתעוררת מחלום אל מציאות והיא מתעוררת מחום אל מריריות כפות רגלים יחפות מחפשות את - הריצפה כפות ידים חשופות מחפשות את - הקופסה אש,לחמם ריאות בעשן סרטן קפה, לחמם תחושות של בוקר שעוד מעט כאן מביטה החוצה משקיפה מהחלון האם החציצה נועדה לה? או לקפור? בתוך טירת בדידות שנמצאת בליבה, שומרת על עצמה מפני האכזבה. לא שאין לה מה לתת, אינה רוצה שיפחדו ממנה. לא שאין מקום בלב, אינה רוצה שידחו ממנה. הכל צולע מבפנים, גלגלי שיניים שבורים, משהו התעקם במשך השנים, ומרגיש לה מצורע. היא עוטה את פני הכלבה, להסתובב בין חלאות העיר, שם מוצאת את משכנה, מנותקת מאחרים.

 

[leper]

לסיגי ../images/Emo58.gif

לא נכנעת למילים, ישנו איזור אסור. אינה צוחקת מאחרים, עולמם לה, ברור. מדממת כל חודש, גם אחרי נסוג הלבנה. מלקקת את פצעיה, מבקשת לחזור אל האדמה. אמרי לי זאת - הלא תדעי? כי הסובבך אותך, גם הוא בדד? וכי נפשך רק רחקה, ממעינות התחושה? אך לה פצעים פתוחים - וקצב דמה מחריש אוזנים, אינו פוחדת ממצוקים, חולמת על פרישת כנפיים. ארץ מצילה אור חמה, ירח מתכסה בצל, עיניה מלאות נוגה, מבקשת נפשה להינצל.

 

[leper]

לסיגי ../images/Emo58.gif

קול נרות לך יביא, מקצוות המדבר... שקט העלים אקטוף, ממרום ההר... רק הסקיתי רגע קט, הגלים ימתינו לך, עזבי המראה בתיק, ישרי קדימה מבט.

 

[סקארלט אוהארה]

כמו בלדה.

אם זר קוצים כואב זה מה שאת אוהבת אלך אל המדבר ושם אלמד לכאוב ואם שירים אהבת רק שכתובים באבן בין הכיפים אגור ובסלעים אכתוב. ואז כשנתכסה עם החולות בחושך וספר הדברים בחושך יתכסה תגידי לי מילים יפות מבכי ואושר הוא כנראה אהב אותי האיש הזה. [כמו בלדה/ האחים והאחיות] כנראה.

 

[leper]

מילים פשוטות

פורמות הכל. מילים חכמות, מסתלסלות וכורכות. כעץ מטפס, עולות הן מעלה מעלה, אוחזות במה שלא שלהן. את גני לה הראתי, והסתרתי קוצים. את שירי לה הקראתי, והחסרתי משפטים. את מחשבותי אליה הפנתי, והחסרתי את המסביב. אוחזות במה שלא שלהן, עולות מעלה מעלה, כעץ מטפס, מסתלסלות וכורכות, מילים חכמות. פורמות הכל, מילים פשוטות. כנראה...

 

[סקארלט אוהארה]

מילים פשוטות (2)

ואולי המילים הפשוטות הן המורכבות ביותר כי לא קל להיות מילה, או שיחה, או בכלל. את גני לה הראתי, והסתרי קוצים לא זוכרת של מיזה ובטח אני אעשה עוול ניסוח המדהים אבל פעם אמרו לי שגן הורדים הוא שקר ושעמום ולכן אין להבטיח אותו. כנראה..

 

[leper]

קל להיות מילה

ולאות הוכחה - הינה אני רואה אותה דרך שיחה, משפט, מילה... אינני יודע מה את בחיים היום יומים, כל מה שיש לי אילו השערות לגבך ממילים שלך. ואם כבר קוצים - דברים נמדדים על קוצו של יוד, משקלם רב יותר מעלי וורדים

 

[סקארלט אוהארה]

ללא מילים נותרתי.

 

[Yael Floyd]

../images/Emo91.gif../images/Emo91.gif../images/Emo91.gif

 

[סקארלט אוהארה]

**

מה האיזור האסור הזה של סיגי? חכמה הסיגי שלך. או שאולי גאוותנית...?

 

[leper]

קודם כל - סיגי לא שלי, היא של עצמה

האיזור האסור שלה היא הרגישות שלה - כל כך קל לגעת אם יודעים את המילים. כל כך רחוקה מלשתף אנשים...

 

[סקארלט אוהארה]

סיגי שלך

כי 'שלך' זה בלי שום קשר אליה, 'שלך' זה עמוק בפנים. אצלך בפנים. ואם סיגי מוציאה ממך כל הרבה קסם, אז היא שלך.

 

[leper]

סיגי של עצמה.

דמותה בעיניי, שלי היא.

 

[סקארלט אוהארה]

ודמותה של סיגי, זו הסיגי שהצגת

בפנינו. כל הדברים הם דבר אחד...

 

[סקארלט אוהארה]

אמממממ

לא יודעת אם יש לה הרבה מזל לסיגי הזאת, או הרבה כאב. וכל כך הרבה שאלות על קטע קצר. למה כל כך מפחדים מהסיגי הזו שלך? מצורע, אמממ בתקופת התנ"ך היו ארבע סוי נגעים, אחד מהם היה צרעת. צרעת הייתה המחלה אבל העונש עצמו היה הבושה, הנידוי. מרים חלתה בצרעת על שום דיברה לשון הרע על משה אחיה. שלושה מחנות היו - כהנים, לוים וישראל. חולי הצרעת היו יוצאים אל מחוץ למחנה ישראל שהוא המחנה החיצוני ביותר. טהרת הצרעת הייתה ע"י הכהן הגדולה בבדיקה שבועית. אם לאחר שבועיים לא עברה הצרעת, הכהן מטהר את הנגוע. >אלה היו 60 שניות על הצרעת< ולמה? כי אמנם זו היא מחלה רעה ומגונה, אבל בסופו של דבר האדם חוזר למחנה ישראל ולחייו הרגילים... ולמה סיגי שלך, שתיארת כחלשה כמעה, צריכה להתרועע במקומות נלוזים? >רצה לקרוא את ההמשך<

 

[leper]

מזל או לא

היא צועדת בלילות, בין כותלי החדר, צועדת בחלומות, עייפה מלחפש. למה מפחדים ממה? לא ניתן להשיר אליה מבט מבלי שתדע שאתה נבחן, יש שתי דרכים להתמודד: 1. לחייך ברכות אליה ולהזמין אותה לשתיה - והפכת לחוסר עיניין 2. לתת לה קריצה וגיחוך והיא כבר תגיע אליך - ניגודים נמשכים והתמודדות היא ארוכה. היא מחפשת אחר האחד ש-ישיר אליה מבט, והיא יודעת שקיים אחד, כי אם היא קיימת גם הוא צריך להיות קיים, אלוהים אומנם אכזרי אך לא עד כדי כך, כי כמה כבר אפשר לשנוא אותה? אך הבעיה היא שהיא רוצה התמודדות ואת ההתמודדות שהיא רוצה מכילים פגועי החברה, בעלי הרגישות הגבוהה ביותר לעומד מולם כי את סף השבירה שלהם הם כבר חצו מספר פעמים. וכל פעם שנדמה לי שאני מכיר אותה אני מגלה עד כמה רחוקה האמת, היא לוחשת לי סודות אך מסתירה דלתות.

 

[אפונה מלנכולית]

*

"..היא מחפשת אחר האחד ש-ישיר אליה מבט, והיא יודעת שקיים אחד, כי אם היא קיימת גם הוא צריך להיות קיים.." מעורר מחשבות, אולי איזה חיוך מריר-מתוק=] ובכלל שלושת הקטעים לסיגי מאד חזקים.

 

[הזהב הלבן]

חזקים, כמו הרושם שהיא מותירה?

 

[סקארלט אוהארה]

אם כבר אלוהים,

האמונה עצמה כוללת גם את חוסר הידע. ואולי אין זו אכזריות כי אם גורל? ואולי האכזריות עצמה היא למקם אותה אל מול מישהו שהיא יודעת שאין לה שום מקום מסתור ממנו? ואולי גם סיגי הזו, ממש כמותם, מפגועי החברה?

 

[leper]

היא בהחלט מפגועי החברה

ורוצה שהחברה תגלה אותה, ביופיה והדרה. רוצה להנשא על מעבר לעצמה, לכן יש באישיותה בקשה למצוא משהוא שיקרא אותה וירומם אותה, שיצית את האש בתוכה, להרים את עוף החול שבליבה, קבורה היא בבדידותה. אך השאלה מבחינתי היא: לחדור לתוכה? להאיר את משכנה האפל? להיות פרומאוס ולהאכל על ידי נשרים? לעורר עולם ליום חדש, ולהתפורר אל השיכחה. את מבינה היא מנצלת אותי, ואינה יודעת את זה. היא חשה מבפנים שיש משהוא שמתעורר בה, משהוא שהיה רדום, קול פעמון מצלצל אל העובר שהיא הדחיקה בה, גולם אשר מוכן להתעורר, מוכן להיות פרפר. ולאחר שתפרוס כנפיים אל מול השמש. היא תפרח. ולי יוותר לעקוב אחריה במבט. לשמור על האפליה בתוכה כדי שתאזין למילותי? לשמור על האפליה שבתוכי כדי שתאזין למילותיה? מי שייך למי? תשוקת ליבי בה? או התעוררותה בי?